אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית משפט המחוזי בירושלים
בתאריך: 11/01/2009


בפני:
1. כב' השופט/ת יעקב צבן
מבקשים:
1. היועץ המשפטי לממשלה
- נגד -
משיבים:
1. יצחק אברג'יל ת.ז. 024081440
2. מאיר אברג'יל ת.ז. 052274511
3. ששון בראשי ת.ז. 054572938
4. משה מלול ת.ז. 028590172
5. ישראל אוזיפה ת.ז. 056151772
ב"כ מבקשים:
1. עוה"ד בלום, סממה, מירום, ורנר' פרקליטות המדינה, המחלקה הבינלאומית
ב"כ משיבים:
1. עו"ד שפטל
2. עו"ד פלדמן, נהרי, עמירם
3. עו"ד קנת מן
4. עו"ד דוד הלוי
5. עו"ד סננס

החלטה

 (משיבים 1, 2, 3 ו-5)

בקשה למעצר המשיבים עד מתן החלטה בעתירה להכריז על המשיבים בני הסגרה לארצות הברית.

1.         בארצות הברית הוגש כנגד המשיבים כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות ב-3 פרשיות:

האחת, הלבנת כספים וסחיטה באיומים - המיוחסת למשיבים 1, 2, 3: העברת כספים שנגבו במסגרת "פרשת הבנק למסחר" לארה"ב, הלבנתם על-ידי מתן הלוואות לאנשי עסקים בארה"ב וסחיטה מאותם אנשי עסקים. השנייה, פרשת רצח של סוחר סמים בשם סמי אטיאס בלוס אנג'לס - מיוחסת למשיבים 1, 4. השלישית, ייבוא סמים לארה"ב מסוג MDMA - מיוחסת למשיבים 1, 5.

בגין פרשיות אלה נטען בכתב האישום כי המשיבים ביצעו העבירות הבאות:

המשיב 1: קשירת קשר לפעילות בארגון פשיעה; קשירת קשר לביצוע סחיטה; ביצוע עבירות אלימות וסיוע לאלימות במסגרת פעילות ארגון פשיעה; קשירת קשר להפצה וייבוא סם מסוכן; סיוע בגביית חוב תוך שימוש באמצעי סחיטה; סיוע להפרעה למהלכו התקין של המסחר על-ידי איומים; קשירת קשר להלבנת הון; סיוע בהלבנת אמצעים כספיים; סיוע בנטילת חלק בעסקאות כספיות ברכוש שמקורו בפעולות בלתי חוקיות.

המשיב 2: קשירת קשר לפעילות במסגרת ארגון פשיעה; קשירת קשר לביצוע סחיטה; סיוע בגביית חוב תוך שימוש באמצעי סחיטה; סיוע להפרעה למהלכו התקין של המסחר על-ידי איומים; קשירת קשר להלבנת הון; סיוע בנטילת חלק בעסקאות כספיות ברכוש שמקורו בפעולות בלתי חוקיות.

המשיב 3: קשירת קשר לפעילות במסגרת ארגון פשיעה; קשירת קשר לביצוע סחיטה; סיוע בגביית חוב תוך שימוש באמצעי סחיטה; סיוע להפרעה למהלכו התקין של המסחר על-ידי איומים; קשירת קשר להלבנת הון; סיוע בהלבנת אמצעים כספיים; סיוע בנטילת חלק בעסקאות כספיות ברכוש שמקורו בפעולות בלתי חוקיות.

המשיב 5: קשירת קשר להפצת סם מסוכן; קשירת קשר לייבוא סם מסוכן.

2.         על יסוד כתב האישום הורה שופט במדינת קליפורניה על מעצר המשיבים. הרשויות בארה"ב פנו לישראל בעניין מעצרם הזמני וביום 24.8.2008 נעצרו המשיבים בישראל, לפי סעיף 6 לחוק ההסגרה. ביום 30.10.2008 הוגשה העתירה להסגרת המשיבים ובקשה זו למעצרם עד תום ההליכים.

לטענת המבקש, קיים חומר ראיות מספיק להסגרת המשיבים. המשיבים הינם בעלי עבר פלילי ועל-פי המידע מארה"ב, המשיבים פעילים בארגון פשיעה חוצה גבולות ועל-כן קיימת סכנת הימלטות מן הארץ.

טענות מקדמיות

3.         ב"כ משיבים 1-3 העלו מספר טענות שאפשר לסווגן כטענות מקדמיות: א. על-פי הדין האמריקאי העבירות התיישנו שכן חלפו 5 שנים מאז האירועים ועד הגשת כתב האישום.   ב. אין פליליות כפולה בעבירות המיוחסות של ארגון פשיעה, שכן בישראל חוק זה נכנס לתוקפו רק ביום 17.6.2003 והעבירות המיוחסות בוצעו קודם לכן.   ג. על-פי אמנת ההסגרה, יש לתרגם לשפה העברית את בקשת ההסגרה וחומר הראיות, דבר שלא נעשה.

4.         התיישנות: לבקשת ההסגרה של כל משיב צורף תצהיר תובע אמריקאי כי העבירות לא התיישנו. לצורך בקשה זו למעצר די להסתפק בכך, לפיכך הטענה נדחית.

5.         באשר לפליליות הכפולה: חלק מהעבירות המיוחסות התבצע אומנם טרם כניסת חוק מאבק באירגוני פשיעה לתוקפו, אולם חלקן הושלם והתבצע אחריו. מכל מקום, רוב העבירות אינן מבוססות על חוק זה, ובנוסף אין חולק כי ניתן להתבסס על ראיות שנאספו לפני כניסת החוק.

6.         תרגום לעברית: דיון בסוגיה זו אמור להיות בעתירה העיקרית. עם זאת, כיוון שהתייחסתי לנושא בשתי החלטות קודמות, אשוב ואזכירו אגב אורחה. אציין כי גם בית המשפט העליון (כב' השופט א' לוי), בהחלטתו מיום 14.12.2008 בבש"פ 9991/08 התייחס לנושא אגב אורחה.

בסעיף 6 לפרוטוקול המתקן לאמנת ההסגרה בין ישראל לארה"ב נקבע כי הבקשה והמסמכים האחרים המוגשים על-ידי הצד המבקש, בעניננו ארה"ב, יתורגמו לשפת הצד המבוקש, ולעניננו לעברית, אלא אם הוסכם אחרת. המבקש טוען כי "הוסכם אחרת" בהסכמה מכללא, שכן במשך שנים רבות ולאחר עשרות בקשות שהוגשו ונדונו, לא נעשה מעולם תרגום לעברית. עוד נטען, כי יש לדרישה זו השלכות רוחב והערמת קשיים בהתמודדות עם העבריינות, וכן כי עניין התרגום הוא עניין שבין המדינות ולא עניינם של הנאשמים או החשודים.

אני מתקשה לקבל עמדה זו. הכלל הוא שיש לתרגם. החריג הינו שניתן להסכים אחרת. חריג כזה ראוי שיהיה ברור, מפורש וכתוב. אומנם מדובר בהכבדה, ובוודאי במקרה הנדון לפנינו, בו כמות חומר הראיות הינה גדולה מאוד. במקרים כאלה אפשר לתרגם את הבקשה וליבת חומר הראיות. מכל מקום, כאמור, דברים אלה הם למעלה מן הדרוש, ובבוא העת, יהיה מקום לדיון מלא ומסודר בכל הטענות הקשורות לנושא, לרבות השלכות רוחב והשפעתן על זכויות הנאשמים.

7.         בין הצדדים קיימת מחלוקת הן על קיום ראיות מספיקות להגשת כתב אישום והסגרה והן על קיום עילת מעצר.


הראיות

8.         במסגרת זו התגלעה מחלוקת בין הצדדים על קבילות תצהירי חוקרים וסוכנים ובעיקר על תוכן התצהירים. בתצהירי החוקרים מצאנו סיכום ראיות, כגון תמצות שיחות שהן פרי האזנות סתר, מסקנות עובדתיות ופרשנויות. אתייחס תחילה לעניין זה.

מעמד תצהיר חוקר בבקשות הסגרה

לטענת ההגנה, תצהירי החוקרים הינם בבחינת עדות שמיעה, ואין ליתן להם משקל אם לא צורפו הראיות הגולמיות הנזכרות בתצהיר. אין בידי לקבל זאת.

סעיף 12 לחוק ההסגרה קובע כי:

"בית משפט הדן בעתירה לא יפסול כראיה -

(1) עדות, בגלל זה בלבד שנגבתה במדינה זרה ;

(2) מסמך או עדות שנקבעו בהסכם בין ישראל ובין המדינה המבקשת ככשרים להתקבל כראיה לענין הסגרה".

סעיף 10(2) לאמנת ההסגרה בין ארצות-הברית לישראל (בתיקון מיום 6.7.05) קובע, כי: "מסמכים, הצהרות או סוגים אחרים של מידע כאמור יהיו קבילים כראיה בהליכי הסגרה גם אם היו נחשבים לעדות שמיעה או לא היו עומדים בכללי הראיות החלים במשפט". על-כן, על-פי החוק והאמנה,  תצהירי החוקרים שצורפו לבקשת ההסגרה קבילים כראיה בהליך זה. 

בהקשר זה נאמר בב"ש (י-ם) 9508/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' יניב חזיזה(ניתן ביום 3.9.07, פורסם באתר נבו) (להלן: "חזיזה"):

"ההלכה הפסוקה רואה בתצהירי החוקרים חומר ראיות קביל לצורך הליכי הסגרה, בבחינת ראיות תומכות או ראיות נוספות לביסוס האישום (ראו: ע"פ 4596/05 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם; פיסקה 3 לפסק-דינו של כב' השופט לוי); ע"פ 10946/03 ראוף עיסא נ' מדינת ישראל (לא פורסם; פיסקה 12 לפסק-דינו של כב' השופט טירקל);  ע"פ 7303/02 בעניין הקש (לעיל, בעמ' 489)".

במה דברים אמורים? בתצהירי חוקרים, המהווים חלק מחומר החקירה, היינו, אותם תצהירים המתארים את חומר החקירה, עליו מתבססת המדינה המבקשת. במסגרת זו יש מקום לקבל גם מסקנות עובדתיות של החוקרים, אשר מהוות מסקנה ישירה והגיונית העולה מחיבור הראיות (לעניין זה ר' ע"פ 10946/03 ראוף עיסא נ' מדינת ישראל, תק-על 2005 (2) 3628, פיסקה 12, שם הסתמך בית המשפט על מסקנות החוקרים הנובעות מחיבור הראיות שנאספו על ידם). מסקנות אמרתי ולא פרשנויות.

להבדיל ממסקנות עובדתיות, אשר עולות מחיבור חומר הראיות המפורט בתצהירים גופם, אין לקבל במסגרת תצהירי חוקרים פרשנויות הניתנות לראיות, המהוות מעין חוות דעת על חומר הראיות. כך למשל, מקום בו מובאת ראיה סתומה בדבר אמירה כזו או אחרת של המשיבים, אין לקבל את פרשנות החוקרים כי במילה כזו או אחרת התכוונו המשיבים לעניין זה או אחר. תצהירי החוקרים יתקבלו כראיה בנוגע לתיאור הראיות שנאספו (כאמור, למשל, תמציות האזנות סתר) והמסקנה העובדתית העולה מחיבורם והקשרם, אולם אין להרחיב את היריעה, ולקבל גם את דברי החוקרים הנאמרים מתוך ניסיונם ואמונתם.

להלן אסקור בתמצית את הרקע לכל פרשייה וראיותיה.

סחיטה, איומים והלבנת הון - משיבים 1, 2, 3

9.         רקע: נטען כי המשיב 1 (להלן - יצחק) עמד בראש ארגון פשיעה והיה בעל סמכות כלפי המשיבים האחרים ואנשים נוספים המעורבים בעבירות. בשנת 2002 חקרו רשויות האכיפה בארה"ב בעניינו של גבריאל בן-הרוש, שנחשב ראש ארגון פשיעה של חבורה ירושלמית בארה"ב, הקשורה להלבנת הון בכסף שמקורו במעילה שבוצעה בישראל על-ידי אתי אלון בכספי הבנק למסחר והעברתם לאחיה עופר מקסימוב. נטען כי ארגון הפשיעה של המשיב 1 חבר לחבורה הירושלמית לביצוע ההלבנה באמצעות מתן הכספים הללו כהלוואות לאנשי עסקים בארה"ב ולאחר מכן סחיטה ממקבלי ההלוואות על-ידי החזרת ההלוואות עם ריבית גבוהה. כדי להסתיר את כספי המעילה, שהופקדו בחשבונות בנק של משיב 3 ובן הרוש, העבירו המשיבים 1-3 ובן-הרוש חלק מכספי המעילה לאדם בשם אסף ועקנין. המשיב 3 (להלן - בראשי), בן-הרוש וחי ועקנין (אחיו של אסף ועקנין) הלוו כספים אלה לאנשי עסקים בארה"ב: אליהו חדד ויוסף עטיה מפלורידה, ויקן קיוליאן מלוס אנג'לס, יהלומן מקליפורניה. נטען כי כל אחד מהנ"ל קיבל מאות אלפי דולרים מכספי המעילה, ולאחר מכן נקטו המשיבים 1-3 ואדם נוסף בשם יורם אל-על פעולות סחיטה ואיומים כנגד הלווים וכן נגד אסף וחי ועקנין, על-מנת לגבות את כספי ההלוואות עם ריביות גבוהות. נטען כי חי ועקנין, שהיה חלק מארגון הפשיעה, נסחט לבסוף גם הוא. כתוצאה מפעולות אלה של המשיבים, שילם חדד 561,000 דולר, אף שקיבל הלוואה בסך 325,000 דולר בסך הכל; קיוליאן שילם למשיבים מעל מליון דולר, אף שקיבל 950,000 דולר בלבד; חי ועקנין העביר למשיבים ושותפיהם 430,000 דולר. הכספים הללו הופקדו בחשבונות בנק שונים של בן-הרוש.

10.       הראיות: חומר הראיות הינו הודעות ועדויות של אליהו חדד ויוסף עטיה; האזנות סתר; תצהיר החוקרת רויטר; תצהיר סוכנת אמריקאית בשם פיטרמן בנוגע להעברות והפקדות כספים; תצהירים של סוכנים נוספים שעקבו אחרי יצחק ובראשי בארה"ב; תמונות של השניים שצולמו בארה"ב.

11.       אליהו חדד התגורר במיאמי ועסק בנדל"ן. בחודש יוני 2006 הוא מסר עדות בבית משפט בקליפורניה במשפטו של הנאשם חי ועקנין. חדד הכיר בשנת 2002 את יוסף עטיה ובחודש מאי 2002 עטיה ערך הכרות בינו לבין חי ועקנין וגבריאל בן-הרוש והציגם כמשקיעים. חדד ביקש וקיבל מהשניים 75,000 דולר ומספר ימים לאחר מכן בנוכחותו ביקש יוסף עטיה מבן-הרוש ומועקנין 250,000 דולר כדי לבצע עסקת בגדים בפנמה. לדברי חדד, עטיה אמר לועקנין כי אחרי מכירת הבגדים יחזיר להם 300,000 דולר. זמן מה לאחר מכן עטיה סיפר לחדד כי אכן קיבל 250,000 דולר מבן-הרוש והוא בלחץ וצרות. חדד נלווה לעטיה לפגישה בדירה בה נכחו בן-הרוש וחי ועקנין ועוד ארבעה ישראלים. ביוצאם למרפסת הדירה, בן-הרוש צעק על עטיה, דרש לקבל את הכסף בחזרה ואיים להורגו וזאת למרות שחלף זמן קצר מאז שעטיה קיבל הכסף. חדד שחשש לחיי עטיה, ביקש יחד עם עטיה אורכה של מספר ימים להשבת הכסף. בן-הרוש וועקנין החתימו את חדד, בניגוד לרצונו, על מסמך המחייב אותו להחזיר 300,000 דולר שחדד כלל לא קיבל. חדד העיד, כי חתם על המסמך מחשש לחייו ומרחמנות על עטיה. חדד המשיך והעיד, כי לאחר מספר ימים הוא עצמו ועטיה קיבלו 250,000 דולר נוספים מבן-הרוש לצורך עסקת בגדים בפנמה ואז נודע לחדד בחדשות, כי בן-הרוש חשוד בפרשת הבנק למסחר. חדד דיבר עם בן-הרוש שאמר לו כי אינו רואה אותו אחראי ל-250,000 דולר הראשונים, אולם הוא רוצה לקבל מחדד את 250,000 דולר הנוספים ומהר. חדד הסכים להחזיר הן סכום זה והן 75,000 דולר שקיבל מבן-הרוש וביקש מספר ימים לארגן הכסף. עטיה נמלט לפנמה וחדד החזיר חלק מהכספים, לפיכך הלחצים של בן-הרוש וועקנין נפסקו עד לחודש אפריל 2003, שאז הגיעו ועקנין ובן-הרוש לביתו של חדד ודרשו לקבל את שארית החוב, לרבות ההלוואה שנתנו לעטיה. חדד סירב ואמר, כי בן-הרוש בעצמו אמר לו שאינו אחראי לחוב של עטיה. ועקנין ביקש לקיים בוררות בעניין הזה וחדד הסכים. אף שחשש לחייו, חדד נפגש עם ועקנין ובראשי, והם הובילוהו למלון שרתון במיאמי, ובחדר נכחו יצחק (המשיב 1), יורם אל-על, חי ועקנין ונגויאן. הבורר היה יצחק, שקבע כי על חדד לשלם 330,000 דולר, המהווים את חובו של עטיה בתוספת שארית החוב של חדד עצמו. לדברי חדד, יצחק קבע כי כאשר עטיה יאותר ויחזיר את חובו, הם יחזירו לחדד 250,000 דולר. חדד הוסיף, כי יורם אל-על הראה לו צלקות על גופו ואמר לו שאם לא יחזיר הכסף הוא עלול להיפצע בפיצוץ כמוהו. חדד המשיך והעיד, כי ועקנין לקח אותו לעורך דין ואילצו לחתום על מסמך כי אם לא ישלם 500,000 דולר ועקנין יכול למכור את ביתו עבור בן-הרוש. דבר זה אילץ את חדד לקחת משכנתא נוספת על ביתו, למכור נכסים ולשלם את כל הסכום עד ספטמבר 2003. חדד סיכם כי שילם לבן הרוש סך הכל 591,000 דולר על אף שקיבל ממנו ומועקנין בפועל רק 325,000 דולר. בבית המשפט הוצגו לחדד תמונות והוא זיהה את יצחק ואת בראשי. כמו גם זיהה בתמונות את יורם אל-על, חי ועקנין ובן-הרוש.

12.       יוסף עטיה מסר תצהיר ועדות בבית משפט בקליפורניה ביום 8.6.2006 (מעמ' 28). לדבריו, חדד נטל הלוואה מבן-הרוש בשלושה תשלומים למימון עסקת נדל"ן. התקיימה פגישה בה נטלו חלק עטיה, חדד ובן-הרוש, בה דיברו על התשלום השני של ההלוואה בסך 250,000 דולר. מספר ימים לאחר קבלת החלק השני של ההלוואה, ועקנין ובן-הרוש ביקשו להיפגש עם עטיה וחדד. הפגישה התקיימה בדירה שכורה של ועקנין ובמרפסת הדירה דרש בן-הרוש את כספי ההלוואה ואיים על עטיה שאם לא יחזיר לו הכסף הוא יפגע בו ואם יפנה לרשויות, יהרגו. למחרת, חדד ועטיה הסיעו את בן-הרוש וועקנין לנמל תעופה, במהלך הנסיעה בן-הרוש מסר לחדד צ'ק של 200-400 אלף דולר, שהוא התשלום השלישי. מספר ימים לאחר מכן עטיה קיבל כמה שיחות מבן-הרוש שאיים להרגו אם לא יחזיר את הכסף ואף היו התקשרויות טלפוניות לאחיו של עטיה בישראל. עטיה ברח לאירופה, שם נפגש עם המשיב 5, ישראל אוזיפה, שדיווח לו כי בן-הרוש מחפשו. עטיה בא לישראל כדי לנסות לפתור את בעייתו עם בן-הרוש בשיחה עם מיכה אסלן. אסלן דרש החזר הכספים לבן-הרוש בתוך חודש, פן עטיה ייקטל. עטיה אמר כי נמלט לפנמה ונעצר בחודש מרץ 2003. עטיה זיהה בצילום את בראשי, יצחק, חי ועקנין ובן-הרוש.

13.       האזנות סתר לטלפון: בשיחה מיום 24.4.2003 שעה 15:05, אמר בראשי ליצחק, כי הם (הוא) נמצא אצל אלי חדד שטוען שהוא חבר של מאיר (משיב 2) והם מאותו ישוב בישראל. יצחק עונה: " נו, בסדר, נו אז מה? חבר של מאיר.... אני חבר של גבי. שיביא את הכסף, מה הסיפור?" בראשי משיב: " נכון".

בחלוף מספר דקות התקיימה שיחה נוספת בה נטלו חלק בראשי, יצחק וחי ועקנין. ועקנין מדווח ליצחק על הטיפול בגביית כסף מחדד: הוא, ועקנין, פנה לחדד ואמר לו כי יצחק נתן לועקנין 24 שעות " לבוא לראות אם אפשר לגמור איתך בטוב. אם לא, אמר לצאת מהעניין ולשכוח את הכסף - תרומה לרבנים". חדד השיב כי הוא מוכן לשלם וכי ועקנין דרש מחדד לשעבד את ביתו. אמרתי לו: " אני רוצה את הבית חתום מחר. אם אנחנו לא מקבלים את הבית מחר זה Ace in the hole הבנת? וזה כל הנייר לחתום. והוא יעני משקשק".

משיחת טלפון בין יורם אל-על ובן-הרוש מיום 25.4.2003 אפשר להבין, כי " החבר" הגיע. מתצהיר החוקרת רויטר עלה כי החבר הינו יצחק, שהגיע למיאמי.

ביום 8.6.2003, בשיחת טלפון ביקש גבי בן-הרוש מהמשיב 2, מאיר אברג'יל, לטפל במספר בעיות גביה, והראשונה מאחד בשם מוטי עטיה. מאיר משיב כי " הבן אדם אין לו לימון סחוט בבית. זה המצב", קרי אין לו כסף שניתן לגבותו (עמ' 6 לתמליל). כאשר בן-הרוש עומד על גביית החוב, אומר מאיר כי אולי אפשר לגבות החוב בתשלומים " אולי חודשית להוציא ממנו, אז אני אלך, אדבר איתו על זה, אני אדבר איתו, אני אצוד... מחר אני אצוד לך אותו על הבוקר. מחר" (עמ' 9 לתמליל). השניים ממשיכים לדבר על ענייני גביה, וכאשר מאיר אומר שידבר בעניין עם החייב, אומר לו בן-הרוש שבפגישה " תשאיר את החיוך בבית" (עמ' 13).

מאיר שואל את בן-הרוש מה עם אוקי (כינוי של יוסף עטיה - ראה עדותו של עטיה בבית משפט בקליפורניה מיום 8.6.2006 עמ' 4). בן-הרוש משיב " ואללה הצלחנו לטפל קצת ו... עזר לנו אחינו הצעיר מאוד גם כן בזה. ו... לכדנו את השותף שלו שמה. לקחנו אותו מעורכי דין, הוא ואשתו. עשינו חוזה, לקחנו את הבית שלו. שעבדנו את הבית. עלה כמעט כל הקרן. יעני רוב הכסף כאילו מובטח שחייב לחזור תוך 4 חודשים. אם לא אנחנו מוציאים לו את הבית למכירה". מאיר משיב: " נו יופי, לפחות זה" וגבי אומר כי הוא (אוקי) נמצא בפנמה (עמ' 17 לתמליל).

מהאזנות סתר נוספות בחודש אפריל 2003 בין בן-הרוש ובראשי עולה, כי יצחק מגיע למיאמי לעניין גביה מחדד, ובראשי נשלח גם הוא למיאמי כדי לטפל בעניין. מספר ימים לאחר מכן, 25.4.2003, בראשי דווח לבן הרוש כי הוא הולך עם חדד לבנק ואף היה נוכח כאשר חדד שעבד את ביתו והוא ישלם החוב. משיחות טלפון נוספות משלהי מאי ותחילת יוני 2003 עולה כי בראשי מודע ומדבר על הלוואות שניתנו לחדד, עטיה (ולאחרים). באוגוסט 2003 בראשי מבקש מחי ועקנין לזרוק את חדד מהבית. יש ראיות כי בספטמבר 2003 שילם חדד הכספים עליהם דיבר.

פרשיית ויקן קיוליאן

14.       ויקן קיוליאן בעל עסקי רכב בלוס אנג'לס ובלאס וגאס, מסר תצהיר ביום 7.10.08. לדבריו, הכיר בשנת 2000 את חי ועקנין וזה הציג בפניו בשנת 2002 את בן-הרוש כאיש עסקים מצליח בעסקי בניה בישראל. בן-הרוש נתן לקיוליאן 950,000 דולר על-מנת לקנות 6 רכבים (פרארי) שימכרו בארה"ב ברווח בין 35,000-50,000 דולר והשניים יחלקו הרווח. הרכבים נקנו אך קיוליאן לא הצליח להכשירם לנסיעה בארה"ב.

לדברי קיוליאן בחודש מרץ 2003 הגיעו אליו ועקנין, בראשי ונג'ואן כדי לגבות כסף. בראשי הוצג כבן דוד של בן-הרוש. קיוליאן הסביר שאין לו כסף כי הרכבים שנקנו לא נמכרו. חי ועקנין חזר אליו באפריל 2003 ודרש כסף, וביום 25.4.2003 ועקנין התקשר ודרש 2 מליון דולר והתרה בו כי הוא, קיוליאן, במצב רציני, שכן הכסף חשוב ל" אנשי גבריאל" (בן-הרוש). קיוליאן קנה רכב בסך 300,000 דולר לבן הרוש, כמו כן העביר לו 697,000 דולר. ביום 9.5.2003 חי ועקנין הגיע לעסק של קיוליאן עם בראשי, נג'ואן וגבר ישראלי נוסף וכן יורם אל-על, שאיים על קיוליאן.

לדברי קיוליאן, בשיחות טלפון נוספות חי ועקנין איים עליו ועל אביו. קיוליאן הגיש תלונה לשריף ביום 10.5.2003. בנוסף, יש ראיות על העברות הכספים.

15.       האזנות סתר: ביום 14.4.2003 בן-הרוש הודיע לבראשי כי שלח את יורם אל-על לגבות הכסף; ביום 29.4.2003 בן-הרוש דווח לבראשי כי קיוליאן ישלם 650,000 דולר. בראשי התעניין ביתרה, ובן הרוש הדריך את בראשי כיצד לדבר עם קיולאן. בראשי התקשר לאביו של קיוליאן ודרש לשלם החוב. בשיחת טלפון מיום 1.5.2003 בין בראשי לנג'ואן אמר בראשי שהחוב של קיוליאן הוא 1.6 מליון דולר, 600,000 שולמו וכן שלושה רכבים ונותר חוב של 400,000 דולר. בראשי מוסיף כי " הגובים" מחלקים ביניהם תפקידים במהלך הגבייה ובראשי נחשב לאיש הטוב (ויש רע ומכוער).

ביום 2.5.2003 שוחח בראשי עם יורם אל-על, בעניין חוב קיוליאן, מהשיחה עולה כי אל-על הוא שליח של האחים אברג'יל. משיחה נוספת מיום 12.6.2008 בין יצחק לגבי בן-הרוש עולה, כי הכסף שניתן לקיוליאן שייך גם ליצחק אברג'יל, וכי יצחק מעורה בקשר עם קיוליאן והגביה ממנו.

פרשת אסף וחי ועקנין

16.       חי ועקנין פעל עם בן-הרוש בארה"ב. אח של חי, אסף ועקנין, קיבל מגבי בן-הרוש באמצעות אחיו, נסים בן-הרוש, סך 1,350,000 דולר שירדו לטמיון במשחקי בורסה של אסף.

גבי בן-הרוש פעל לגבות הכסף מאסף ישירות ובאמצעות אחיו חי ועקנין.

הראיות העיקריות הן האזנות סתר משנת 2003.

בשיחה מיום 18.5.2003 בין בן-הרוש לבראשי נאמר כי החוב של חי ועקנין הינו כ-2 מיליון דולר, ובראשי הוסיף כי חי דיבר עם יצחק אברג'יל על התשלום.

על-פי שיחה מיום 22.5.2003 גם יורם אל-על צורף למאמצי הגביה, ושמע מחי שיש לו 100,000 דולר. בן-הרוש הורה לאל-על לדבר עם חי ועקנין ולומר לו שיצחק התקשר ודרש לקבל מידע על הכסף, ואם אל-על יצא מהתמונה, חי ועקנין יצטרך להתמודד ישירות עם יצחק. בן-הרוש הוסיף כי אסף קיבל כ-1.3 מליון דולר וחי צריך להחזיר 2 מליון, 1.6 מליון כבר הוחזר ויש לקבל היתרה ועוד כסף. לציין, באותו יום 22.5.2003, העביר חי ועקנין 100,000 דולר מישראל לח-ן נאמנות בארה"ב (הצהרת הסוכנת פיטרמן, מוצג 8). לפי שיחה בין בראשי לנג'ואן מיום 27.5.2003, לבראשי נמאס מהמשחק של חי ועקנין והוא שקל להעביר העניין ליצחק ויורם אל-על. למחרת, 28.5.2003, שוחח בראשי עם חי ועקנין ואמר כי יצחק בדק את החשבון ויש לשלם 1,350,000 דולר נוספים. חי מתקומם, ובראשי ממליץ לחי לשבת בעניין זה עם אחיו של יצחק. משיחות טלפון נוספות עולה כי מאמצי הגביה מחי ועקנין בארה"ב נמשכו עוד מספר שבועות בעיקר על-ידי בראשי ואל-על.

על-פי המשך האזנות הסתר, בחודש אוגוסט החל המשיב 2, מאיר אברג'יל, לטפל בנושא. אסף שזומן לפגישה עם מאיר בארץ, התייעץ טלפונית עם אל-על, שאל מה לומר למאיר וקיבל הדרכה ויעוץ. במהלך הפגישה בין אסף לבין מאיר ביום 6.8.2003, שוחח מאיר עם בן-הרוש בארה"ב ושאל כמה אסף חייב, שכן לטענת אסף הוא החזיר הכל. במהלך שיחה זו דיבר בן-הרוש עם אסף שאישר שקיבל 1,350,000 דולר ולדבריו החזיר במזומן 250,000 דולר, סכום נוסף של 805,000 דולר החזיר לחי ועקנין. בן-הרוש אומר שצריך להחזיר לנסים ולא לחי. מאיר חוזר ומסכם כי אסף החזיר רק 250,000 דולר. ביום 7.8.2006 שוחח אסף עם חי וסיפר לו כי מאיר טען בפניו שגנב מהם מליון דולר. חי הזהיר את אסף כי מצבו לא טוב ולכן עליו למכור נכסים וכי "הם" יהרגו את שניהם. בשיחה מיום 8.8.2003 בין מאיר בישראל לבין יצחק ובן-הרוש הנמצאים בספרד, שאל בן-הרוש מה מאיר סיכם עם הבחור, ומאיר עונה כי נתן לו שבוע להביא 1.2 מליון דולר (מתוכן הדברים ברור כי הבחור הוא אסף ועקנין).

ביום 10.8.2003 שוחח בראשי עם חי ועקנין והבהיר לו על לחץ מצד גבי (בן-הרוש) והאחים (אברג'יל), וכי חייו של חי יהיו קשים פי שבע אם בראשי לא יהיה בשטח (עמ' 12-11 לתמליל). משיחה מיום 10.8.2003 בין אסף ואמו עולה הלחץ הרב והפחד בו נתון אסף בשל גביית הכסף. בשיחה מיום 12.8.2003 אמר אסף לחי כי מאיר אברג'יל רצה לפגשו שוב וכי הם רוצים הכל מחר, חי השיב כי ידאג למיליון, ואילו על אסף לדאוג ל-350,000. בשיחה מיום 13.8.2003 אל-על דורש מחי לשלם כדי להציל את אסף שלא ירצח. שיחות נוספות בימים הבאים מלמדות על לחץ בו נתונים חי ואסף ועקנין המנסים לגייס כספים. בשיחה מיום 18.10.2003 חי כועס על אסף ואומר לו שגרם נזק גדול בארה"ב שחי צריך לתקן, ואם לא יסדר העניין אסף ימות מחר. באותו יום 18.10.2003 חי אמר למאיר כי הכסף בידי אסף והוא יעבירו מחר למאיר, ומאיר יכול לפנות לסניף הבנק שלו בירושלים.

ביום 1.11.2003 שוחח חי עם יצחק ועל פי השיחה הזו ההדורים יושרו ועל כן אפשר להתרכז בעסקים. יצחק אומר לחי כל עוד " אתה עם גבי עם כולם" - קרי פניה אליו זה כמו לגבי.

בשיחות טלפון נוספות מתחילת נובמבר 2003 עולה כי ששון בראשי עצור בישראל ובן הרוש וחי ועקנין מטפלים בנושא הערבות הנדרשת לשחרורו.

17.       הסוכנת המיוחדת דיאן רויטר הגישה תצהיר מפורט ביותר על הפרשה לרבות אירועי רקע שתחילתם בגניבה של כספי הבנק למסחר על-ידי אתי אלון עבור אחיה עופר מקסימוב, שצבר חובות הימורים רבים. המשיבים 3-1 ובן הרוש נטלו על עצמם גביית כספים מעופר מקסימוב וחלק מכספים אלה הועברו לארצות הברית, ולאחר הגבייה פעלו הארבעה ואחרים להלבנת הכספים על ידי מתן הלוואות וגבייתם בחזרה בדרך של סחיטה ואיומים.

18.       לטענת ב"כ המבקש, חומר הראיות מלמד על עבירה של הלבנת הון: העברת כספי הגניבה מהבנק לארה"ב, השקעת הכספים גם בדרך של הלוואות והחזרה בדרך של עבירת סחיטה.

עוד טוען ב"כ המבקש, כי המשיבים פעלו במסגרת ארגון פשיעה והדבר נלמד מהראיות.

א.           יש היררכיה ברורה: פעילי השטח הם בראשי, אל-על, נג'ואן, חי ועקנין המקבלים ומבצעים הוראות ויש ראשי ארגון: יצחק ומאיר אברג'יל וגבי בן-הרוש.

ב.            בראשי נוכח בכל אירוע של גביה, מעביר מסרים ומאיים. יצחק מעורב ישירות בפרשת חדד ומקבל עדכונים בפרשת קיוליאן, שכן הכסף שניתן לקיוליאן שייך גם לו, שהרי בן-הרוש מדבר עם יצחק על הכסף המשותף שניתן לקיוליאן. מאיר מתעניין אף הוא בגביית הכספים מקיוליאן.

ג.            בן-הרוש ומאיר אברג'יל משוחחים ומתייעצים על גביית כספים מעטיה ומהאחים ועקנין.

ד.            אמצעי גביה נעשים בשלבים, תחילה דרג מבצע (אל-על, בראשי, נג'ואן), וכאשר הדבר אינו מועיל, נדרש מאיר על-ידי בן-הרוש לטפל בחייב אסף ועקנין, והלחץ הממשי אכן מופנה בארץ כלפי אסף ובארה"ב כלפי אחיו חי על-ידי בראשי, אל-על ובן הרוש. הלחצים הועילו וחדד, קיוליאן וועקנין שילמו.

טענות ב"כ משיב 1 (יצחק)

19.     א.           ב"כ משיב 1 פתח דבריו בשורה של טיעונים שמקומם, אם בכלל, בהליך העיקרי. אדון בטענות הקשורות לראיות בהליך מעצר.

ב.       באשר לכספי הלבנת ההון וההלוואות: על-פי הטענה, כספים אלה מקורם מחוץ לארה"ב והם הגיעו בסוף אל מחוץ לארה"ב, לפיכך ארה"ב הייתה לכל היותר תחנה בדרך. כדי להסגיר (ולעצור) יש להראות כי מרכז הכובד של העבירה היא במדינה המבקשת (ארה"ב) ובענייננו אין זה כך.

ג.            תצהיר הסוכנת רויטר אינו ראיה, מה עוד שרוב האזנות הסתר אליהן היא מתייחסת לא הוגשו כלל, ולכן אין להתייחס אליהן.

ד.            בעניינו של יצחק הוגשו 7 שיחות טלפון, בהן אין אבק של איום, ומכל מקום ראיות אלה אינן קבילות כלל, שכן איש מהמשוחחים לא אימתן.

ה.           המתלוננים על סחיטה ואיומים לא התלוננו נגד יצחק, אלא על בן-הרוש, ועקנין ובראשי. להיפך, חדד העיד בבית המשפט כי יצחק קבע כי חדד ישלם החוב בלי ריבית, נתן לו 5 חודשים לפירעון וזאת לאחר שחדד נטל על עצמו לפרוע את חובו של עטיה, כי הדבר השתלם לו מבחינה עסקית (הפנה לעמודים 38-36; 104-100; 123-115 לעדות חדד).

ו.            קיוליאן לא התלונן נגד יצחק ולא זיהה את תמונתו.

ז.            באשר לפרשת אסף ועקנין: אירוע הסחיטה הנטען היה בישראל ולא בארה"ב. לפיכך אין להסגיר בשל נושא זה. חי ועקנין לא הגיש תלונה בארה"ב ומכל מקום בשיחות בין יצחק לחי אין סחיטה אלא שיחה נעימה וחברית.

טענות ב"כ משיב 2 (מאיר):

20.     א.           ב"כ מאיר טען, כי הראיות שהציג המבקש הן הצהרות כלליות הבונות מגדל קלפים חסר בסיס, שכן אין בדל ראיה על ארגון פשיעה, היררכיה או מתן הוראות וניהול. הנגיעה של מאיר הינה בשלוש שיחות טלפון בלבד, בהן אין איום או מילה הקשורה לסחיטה. פרשיית הבנק למסחר נחקרה בשנת 2002, אולם מאיר לא נחקר כלל למרות שהיו טענות כי נסע עם עופר מקסימוב לרומניה. אין ראיה על מעורבות מאיר בהעברת כספים. באשר לכספי ההלוואות וגבייתם, מדובר בהלוואות שצריך ומותר לגבותם. בחלק מהליכי הגביה היו אולי איומים, אך לא אלימות. מאיר שוחח בטלפון על הליכי גבייה לגיטימיים, כמו עיקול בית ומכירתו.

ב.            בעניין עטיה היה דיווח של בן-הרוש למאיר ואין אמירה על אלימות או סחיטה. להיפך, מאיר ממתן את בן-הרוש ומסביר כי החייב מוטי עטיה הוא כמו לימון סחוט ולא ניתן לקבל ממנו כספים. הביטוי " אצוד" בו השתמש מאיר אינו מארב, שכן מכלל השיחה ברור כי מאיר דווקא מגן על אותו חייב, והשיחה נסובה על אמצעי גביה לגיטימיים באמצעות עורכי דין. כאשר בן-הרוש אומר " תשאיר החיוך בבית", הכוונה אל תהיה ותרן ופשרן, ולא יותר.

ג.            השיחה בעניין יוסף (אוקי) עטיה גם בה אין אבק עבירה, שכן מדובר על חוב קיים ואמצעי גבייה באמצעות עורכי דין, שעבוד ביתו.

ד.            אין ראיה הקושרת את מאיר לפרשת קיוליאן.

ה.           בפרשת אסף וחי ועקנין מדובר בחוב לגיטימי, הלוואה שניתנה לאסף ובשתי שיחות שקיים מאיר עם אסף בעניין זה, בהן אין איומים או סחיטה. גם כאשר אסף מדווח לחי על השיחה עם מאיר, אין בדיווח תוכן של לחץ עקב איום או סחיטה. להיפך, מאיר מדבר עם חי ועם אסף ומוריד לחץ ולא יוצרו. מאיר הוא המפשר.

ו.            חוק מאבק בארגוני פשיעה נכנס לתוקף בישראל ביום 17.6.2003. עיקר מעשי העבירה המיוחסים היו לפני מועד זה ועל-כן אין פליליות כפולה.

טענות ב"כ משיב 3 (בראשי):

21.     א.           תצהיר הסוכנת רויטר אינו קביל כראיה, שכן היא מסכמת חומר שהוגש לה ומוסיפה מסקנות אישיות לרוב.

הפניה לשיחת טלפון שלא הוגשה אינה יכולה להיות קבילה כי זה מתייחס לשיחה שמישהו אחר שמע, לפיכך מדובר בעדות שמיעה כפולה.

ב.            הראיות שהוגשו מצביעות על נוכחות של בראשי בסביבה ועל שיחות נטרליות שלו. מעבר לכך אין קשר בין בראשי לעבירות של הלבנת הון או סחיטה ואיומים. בראשי אומנם דיבר על רשימת חובות כספיים (תמליל 6 מיום  10.8.2003), אולם יחוס הסכומים לנסחטים כביכול על-ידי רויטר אינו במקומו, שהרי זו מסקנה של רויטר.

לקריאת המשך המסמך יש להזדהות כמנוי או לרוכשו
לרכישה תמורת 26.00 ש"ח » להזדהות כמנוי » לרכישת מנוי »
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. מדיה זו עושה שימוש באמצעים חדשניים ביותר אשר פותחו רק לאחרונה והניסיון לגביהם הוא חדש וללא רקורד רב.

על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

בעלי דין רשאים לבקש הסרת המסמך מהמאגר

יצויין כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט.

בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת.