1. א' א' (להלן:
"התובעת"), ילידת 20.12.1998, נותחה ביום 17.08.2004, בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע בשל חדירת גוף זר (אבן חצץ) לתעלת האוזן הימנית. הניתוח בוצע על- ידי ד"ר נילי סגל (להלן:
"ד"ר סגל"), בתפקידה כרופאה מתמחה, במחלקת אף אוזן גרון בבית חולים סורוקה. הניתוח בוצע בהרדמה מלאה בשל חוסר שיתוף פעולה מצד התובעת, ונמשך, כך על פי דו"ח הניתוח, מהשעה 20:18 ועד לשעה 21:19 בערב. במועד הניתוח הייתה התובעת בת כחמש וחצי שנים (להלן:
"הניתוח הראשון").
2. ביום 18.08.2004, יום שחרורה מבית החולים, התובעת נחבלה על ידי דלת אוטובוס של הנתבעת 4, והופנתה שוב למיון בבית החולים סורוקה. בדו"ח השחרור צויין כי לא נמצאו סימני חבלה חיצוניים על גופה, למעט דימום מאוזן ימין בשל הניתוח הראשון. התובעת שוחררה בו ביום לביתה עם המלצה למנוחה ולהמשך מעקב רפואי (להלן:
"תאונת האטובוס").
3. ביום 20.08.2004, התובעת נלקחה ע"י הוריה לרופא ילדים בעקבות החמרה במצבה הרפואי. על פי דו"ח רופא הילדים התובעת התלוננה על סחרחורות; הקאות; כאבי ראש ובטן. רופא הילדים שבדק את התובעת ציין כי "
בבדיקה נוירולוגית הולכת עם אטקסיה נוטה ליפול". בעקבות האמור המליץ רופא הילדים לאשפז את התובעת באופן מיידי.
התובעת אושפזה בשנית ביום 20.08.2004, ובבית החולים נרשמה תלונה על הקאות, חולשה אטקסיה, וישנוניות. בדו"ח האשפוז נרשם, בין היתר, הליכה לא יציבה וכן אובחנה כסובלת מנסטמוס קל לשמאל. התובעת אושפזה במחלקת ילדים וטופלה באנטיביוטיקה למשך מספר ימים.
4. ביום 26.08.2004, התובעת הועברה ממחלקת אשפוז ילדים למחלקת אף אוזן גרון. לתובעת בוצע צילום CT, שממצאיו העלו כי חתיכות מאבן החצץ נותרו בחלל האוזן התיכונה לאחר הניתוח הראשון. לאור ממצא זה בוצע לתובעת ניתוח נוסף על ידי פרופ' אלברטו ליברמן, מנהל מחלקת אף אוזן גרון בבית חולים סורוקה. חתיכות החצץ הוצאו והתובעת שוחררה לביתה. בדו"ח הניתוח צויין כי התובעת סובלת מליקוי שמיעה קשה באוזן ימין (להלן:
"הניתוח השני").
5. ביום 16.11.2006, נערכה לתובעת בדיקת שמיעה שממצאיה העלו כי התובעת סובלת מליקוי שמיעה עמוק (מחירשות) באוזן ימין. כאמור, האוזן בה בוצעו שני הניתוחים.
6. אין מחלוקת כי טרם האירוע נשוא התובענה, התובעת סבלה מדלקות חוזרות ונשנות באוזניה (ראו סע' 13 לתצהירו של האב וסע' 5 לתצהירה של ד"ר נילי סגל). לעובדה זו משמעות מיוחדת, כפי שיפורט להלן בשאלת האחריות.
7. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. השאלה המרכזית העומדת להכרעה בתיק זה, הינה, האם הצוות הרפואי התרשל בטיפול בתובעת או האם פעלו בהתאם לנהלים ולנורמות המקובלים בפרקטיקה הרפואית.
תמצית טיעוני הצדדים
8. התובעים מייחסים לנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "
הנתבעים"), רשלנות והפרת חובה חקוקה
במהלך הניתוח הראשון
, שהתבטאה בכך שד"ר סגל פעלה באופן לא סביר בפעולתה הכירורגית להוצאת האבן. המשכה בכך, שלמרות שבמהלך הניתוח התעוררו קשיים, ד"ר סגל לא התייעצה ולא הזעיקה רופא בכיר. סיומה, שחרור התובעת ביום בו בוצע הניתוח הראשון בהיעדר בדיקת שמיעה לתובעת. בהקשר זה נטען, כי אילו הייתה מתבצעת בדיקת שמיעה לתובעת, יכול וניתן היה למנוע את הנזק ולחילופין להפחית את חומרתו.
עוד נטען כי יש להעביר את נטל הראיה לנתבעים במקום בו גרמו להם נזק ראייתי במחדלם מלערוך רשומים רפואיים. התובעים גם עתרו בתביעתם לפיצוי בגין העדר הסכמה מדעת, עת לא הוסברו להם הסיכונים המלאים, הכרוכים בניתוח הראשון, למרות שאבי התובעת חתם על טופס הסכמה לניתוח.
9. מנגד, הנתבעים טוענים כי התובעת קיבלה טיפול מקובל וכי הם נקטו בזהירות הדרושה והראויה בה. אשר למבחן התוצאה ולפיו התובעת נותרה חירשת באוזן ימין, טענו הנתבעים, כי עסקינן ברפואה שאינה מדע, ומטבע הדברים לא ניתן להביא לתוצאה מושלמת. לשיטתם, מדובר באבן "קשה" שהייתה מצויה באוזנה של התובעת זמן רב, עובדה שיצרה קושי רב בהוצאתה, עד כדי הצורך בהפסקת הניתוח. הנתבעים הכחישו כי במהלך הניתוח הופעל כוח בלתי סביר וכי נגרם נזק כלשהו במהלכו. על רקע האמור טוענים כי התובעת לא הרימה את הנטל הראייתי להוכיח קיומה של רשלנות רפואית וסטייה מרמת זהירות סבירה ולא הצביעה על קיומו של קשר סיבתי בין הטיפול שניתן לה לבין הנזקים שנגרמו לה. לפיכך, עמדתם כי יש לדחות התביעה כנגדם.
10. למען שלמות התמונה, חשוב לציין כי בתחילת ההליך, הנתבעים 1-2 והמומחים מטעמם, טענו כי יש לייחס את הנזק שנגרם לתובעת לתאונת האוטובוס שהתרחשה לאחר ששוחררה מבית החולים. אולם בהמשך ההליך חזרו בהם מטענה זו והודיעו כי הם אינם מתנגדים לדחיית התביעה כנגד הנתבעים 3-5. משכך ניתן פס"ד חלקי כנגד הנתבעים 3 - 5 אשר דוחה את התביעה כנגדם (פרו' מיום 13.11.2011 עמ' 41). לאור האמור, במסגרת פסק הדין, התייתר הצורך לדון בהשלכת תאונת האוטובוס על נזקי התובעת, נשוא התובענה.
הראיות
11. מטעם התובעים העיד אבי התובעת - מר
ז' א'(להלן:
"אבי התובעת"). אם התובעת - גב'
ס' א'. מנהל בית ספר של התובעת בו למדה מכיתה א' עד כיתה ד' - מר
מ' א'.
מטעם הנתבעים העידו ד"ר
נילי סגל כאמור, מי שביצעה את הניתוח הראשון. פרופ'
אלברטו ליברמן, מנהל מחלקת אף אוזן גרון בבית חולים סורוקה בתקופה הרלוונטית, כאמור, מי שביצע את הניתוח השני (להלן:
"פרופ' ליברמן").
הוגשו לבית המשפט שש חוות דעת רפואיות בתחום אף אוזן גרון, ע"י ארבעה מומחים שונים.
ד"ר יורם גורביץ הגיש חוות דעת (עיקרית + משלימה) מטעם התובעים;
פרופ' ש. סגל הגיש חוות דעת (עיקרית + משלימה) מטעם הנתבעים;
ד"ר יורם רפפורט הגיש חוות דעת מטעם הנתבעים 3-5
ופרופ' ג. מרשק הגיש חוות דעת מטעם בית המשפט.
כל (ארבעת) המומחים נחקרו בבית המשפט, חקירות נגדיות.
תמצית חוות הדעת של המומחים