1. ביום 20/2/11 יצא תחת ידי פסק דין חלקי ובו קבעתי כי דוד אפוטה ז"ל (להלן ייקרא: "המנוח"), נטל את חייה של ענת אלימלך ז"ל (להלן תיקרא: "המנוחה"), ולאחר מכן שם קץ לחייו. עוד קבעתי כי זירת הרצח שובשה על ידי הנתבע 5- אח המנוח, אשר נטל את האקדח מכף ידו הימנית של המנוח והניחה בסמוך לכף ידה הימנית של המנוחה. לאחר שקבעתי כאמור, אפשרתי לצדדים להשלים סיכומיהם בסוגיות הנזיקיות.
2. לאחר שהצדדים השלימו סיכומיהם, נתתי דעתי לשלוש התביעות הנזיקיות שבפני, ולהלן פסק הדין המלא.
3. התביעה הנזיקית הוגשה על ידי התובעים
כנגד עיזבון המנוח,
הנתבעים 1-4, בשל הנזקים שנגרמו לעיזבון המנוחה בגין מעשה הרצח;
כנגד הנתבע 5- יוסף אפוטה- בגין הנזקים שנגרמו למנוחה ולתובעים 2-3 בגין שיבושו את זירת הרצח; ו
כנגד המשטרה בגין הנזקים שנגרמו למנוחה ולתובעים 2-3 בגין התנהלותם הרשלנית של השוטרים בטיפול באירוע, בהעברת מידע שקרי לציבור; ואי הכחשתם את הפרסום המטעה.
התביעה הנזיקית כנגד עיזבון המנוח:
4. לאחר שקבעתי ספק הדין החלקי, כי המנוח הוא שרצח את המנוחה, אין כל ספק כי נתמלאו יסודות עוולת התקיפה הקבועה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
5. בהתאם לסעיף 19 לפקודה, עתר התובע 3, בשמו ובשם יורשי המנוחה, לפיצוי בנזיקין בגין הנזקים שנגרמו למנוחה בגין מעשה הרצח, וביניהם: אבדן כושר השתכרות, קיצור תוחלת חיים, כאב וסבל במוות, פיצויים עונשיים, ואבדן שירותי בת, בסך כולל של 8,400,000 ש"ח.
6. הנתבעים 1-2 חלקו על הנזקים הנטענים ובעיקר על הסכומים שנתבעו בגינם, וטענו בנוסף, כי הנתבעת 2, פטורה מפיצוי התובע 3 בגין מעשה הרצח, משתי סיבות:
האחת, הנתבעת 2 פטורה מתשלום פיצוים לעיזבון המנוחה, מאחר ולא מתקיימים תנאי סעיף 127 לחוק הירושה- שכן, מן הסתם היא לא ידעה על התביעה דנן בעת חלוקת העיזבון, וממילא אחריותה כיורשת הינה עד כדי חלקה בעיזבון, והמנוח לא הותיר אחריו מאומה בעיזבונו, ובידי התובעים לא עלה להוכיח כי היא קיבלה כספים, או נכסים כלשהם מהעיזבון.
והטעם השני, יש לפוטרה מתשלום פיצויים בגין מעשה המנוח מכוח הוראת סעיף 133 לחוק הירושה ובשם שיקולי צדק.
7. התובעים טוענים מנגד, כי טענות הנתבעים 1-2, ולפיהן כל שנותר בעיזבון הינן חובות, לא הוכחו על ידם. לשיטתם, עיזבון המנוח חולק בין "בני משפחתו הקרובים אליו בחייו ובמותו", וניתן לחייב הן את הנתבעת 2, הן את ילדיו- הנתבעים 3-4 והן את אחיו יוסף- הנתבע 5 כחייבים בעיזבון.
בכל הנוגע לטענת הנתבעים, כי לפי סעיף 127 לחוק הירושה אין יורש חב אלא כדי מה שקיבל מהעיזבון, ומאחר ולא קיבלו דבר הם אינם חייבים דבר, טוענים התובעים, כי התביעה דנן הוגשה על ידם הן בשם עיזבון המנוחה עצמו והן בידי יורשיה, וכן נתבעו בתביעה היורשים של עיזבון המנוח כולם, או חלקם, ודי בכך להקים זכות משפטית גרידא של עיזבון המנוחה כנגד עיזבון המנוח. הם מפנים לעניין זה, לת"א (ת"א) 86903/00
לבקוביץ נ' ביצ'אצי, בו נקבע כי גם אם נתבע רק יורש אחד מבין היורשים, די בכך על פי הוראת סעיף 128 לחוק הירושה כדי להחיל על יורש זה את חבות העיזבון. (ראה סעיף 441-442 לסיכומיהם).
בכל הנוגע לתחולתו של סעיף 133 לחוק טענו התובעים, כי אין זה המקרה הראוי להחלת סעיף זה, אשר השימוש בו הינו נדיר, ויש להחילו בנסיבות חריגות ויוצאות מן הכלל. בנוסף, לעומת סעיף 133 לחוק הירושה, עומד סעיף 19(א) לפקודת הנזיקין, לפיו קיימת חבות וזכות תביעה של ניזוק שנפטר כנגד המזיק, או כנגד עיזבונו במקרה דנן. קבלת פטור מאחריות העיזבון, תרוקן למעשה מתוכן את זכות התביעה וחבות עיזבון המזיק לפי פקודת הנזיקין.
8. טרם אפנה לבחינת הנזקים שנגרמו לעיזבון המנוחה בגין מעשה הרצח, אדרש תחילה לטענותיה של הנתבעת 2 לפטור מתשלום הפיצויים בגין נזקים אלה. ככל שאדחה טענותיה אלה, אפנה לדון בנזקים הנטענים על ידי התובע 3 ובשיעור הפיצוי בגין נזקים אלה.
המסגרת המשפטית:
9. הסוגיה שלפנינו, "
אחריות לחובות העיזבון, היא אחת המסובכות ביותר", אומר המלומד ג' טדסקי במאמרו- "חובות העזבון"
עיוני משפט ה (תשל"ו) 14.
הוראות החוק הרלוונטיות לעניינינו הינן כדלקמן:
"126. אחריות בנכסי העזבון
עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון.
127. אחריות כדי מה שקיבל