1. האם הסתמכות עיתונאי ועיתון על דברים עובדתיים שנשמעו מפי מקור בכיר ביותר (ראש השב"כ במקרה זה), בהנחה שאכן נאמרו על ידו, מספיקה לשם תחולת הגנת 'אמת הפרסום' ותחולת הגנת תום הלב, בפני תביעה על הוצאת לשון הרע, גם אם אין לעיתונאי ולעיתונו ראיות עצמאיות משלהם, להוכחת אמיתותם של הדברים המיוחסים?
זו אחת השאלות המרכזיות, שבהן עוסק פסק דין זה.
רקע דיוני וראייתי
:
2. לפניי תביעתו הכספית של מרדכי ואנונו, התובע (להלן: "ואנונו"), אסיר דאז, כנגד הנתבעים, בה הוא עותר לחייבם לשלם לו פיצוי כספי בשל הוצאת לשון הרע מצידם כלפיו, וזאת במסגרת כתבה מיום 25.11.99 (להלן: "הכתבה"), של רון בן ישי, הנתבע 4 (להלן: "בן ישי"), שהתפרסמה בעיתון היומי "ידיעות אחרונות" (להלן: "העיתון"), שבבעלות הנתבעת 1, עת שימש בו משה ורדי, הנתבע 3 (להלן: "ורדי"), כעורך ראשי.
כמו כן, עותר ואנונו כי הנתבעים יחויבו לפרסם התנצלות בכתב, בכותרתו הראשית ובעמודו הראשון של העיתון, שתבהיר כי אין שמץ של אמת בדברים שפורסמו לגביו בכתבה.
3. התביעה הוגשה במקורה גם כנגד הנתבע 2, שתואר בה כמוציא לאור של העיתון דאז וכעורכו האחראי (סעיף 3), אלא שבישיבת קדם המשפט בפני קודמתי, עת תוקן שמה של הנתבע 1 לשמה הנכון והתקין, נמחק בהסכמה הנתבע 2 מכתב התביעה, לאור הצהרת ב"כ הנתבעים, לפיה עורך העיתון במועדים הרלוונטיים לתביעה זו - היה ורדי.
בירור התביעה נוהל איפא כלפי יתר הנתבעים, הנתבעים 1, 3, 4 (להלן: "הנתבעים").
4. סכומה הכספי של התביעה, נכון ליום הגשתה (1.9.02), הינו 368,000 ש"ח, תוך שסכום דווקני זה ננקב מתוך חישוב השמור עם ואנונו ועם באי כוחו, שכן אין לו פירוט או רמז בכתב התביעה.
5. אין הצדדים חולקים, כי תביעה קודמת, בעילת הוצאת לשון הרע, המיוחסת לנתבעים, מכוח הכתבה, הוגשה כבר בעבר ע"י ואנונו, באמצעות באי כוחו הנוכחיים, אך בעוד שואנונו טוען (סעיף 15 לכתב התביעה) כי התביעה הקודמת נמחקה בשל דחיית בקשת ואנונו לקבלת פטור מתשלום אגרה (שנתבקשה על ידו בשל היותו אסיר חסר אמצעים), - הנה מציינים הנתבעים כי מדובר היה על תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שסכומה המופרך (30,000,000 ש"ח דאז) מצביע על "ההגזמה והמופרכות שבעניין כולו" (סעיף 5 לכתב ההגנה), וכי מחיקת התביעה הקודמת הזו היתה עקב אי התייצבות ב"כ התובע לישיבת 7.6.01 בפני כב' הנשיא אורי גורן, כעולה מצילום פרטיכל אותה ישיבה (שצורף כנספח א' לכתב ההגנה), וכי בעד עצמה מדברת גם עובדת אי בקשת ואנונו לבטל את החלטת המחיקה האמורה.
6. בישיבת קדם המשפט הראשונה, שקוימה בפני קודמתי, היה ואנונו מיוצג ע"י באי כוחו הנוכחיים.
בישיבה שלאחריה נעתרה בקשתם לשחררם מייצוגו, לפי בקשת ואנונו, שהיה עדיין במאסר.
לאחר תום שלבי קדם המשפט, ובפתח ישיבת ההוכחות הראשונה שהתקיימה בפניי, חזרו באי כוחו הנוכחיים לייצגו ברציפות עד לתום המשפט הנוכחי.
7. הומצאו תצהירי עדות ראשית של בעלי הדין ועדיהם, בצירוף מוצגים הנספחים להם:
מטעם הנתבעים, שפתחו בהבאת ראיותיהם, הומצאו תצהיר בן ישי (עם נספחים), תצהיר העד עמי איילון (להלן: "איילון") (עם נספח) ותצהיר העד ישראל קצובר (להלן: "קצובר");
הותר לנתבעים, ע"י קודמתי, לבקש העדת עד או עדים גם ללא המצאת תצהיר עדות ראשית מראש, במסגרת ראיותיהם, וכך נתאפשרה גם העדת עד ההגנה יוסף הרוש (להלן: "הרוש") בבית המשפט;
מטעם ואנונו הוגש אך ורק תצהירו שלו, וללא כל נספחים).
8.
סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], תשכ"ה - 1965, מאפשר "ייצוג המדינה בהליכים מסוימים", בהם אינה בעלת דין, ולפיו, אם:
"ראה היועץ המשפטי לממשלה, כי זכות של מדינת ישראל או זכות ציבורית או עניין ציבורי מושפעים או כרוכים, או עלולים להיות מושפעים או כרוכים, בהליך פלוני שלפני בית משפט ... רשאי הוא, לפי ראות עיניו, להתייצב באותו הליך ולהשמיע דברו, או להסמיך במיוחד את נציגו לעשות זאת מטעמו".
הודעה כזו ניתנה בכתב ע"י היועץ המשפטי לממשלה, דאז, ביום 13.11.03, ונתקבלה בבית המשפט ביום 16.11.03, הוא המועד שבו התקיימה ישיבת בית המשפט בפני קודמתי, כב' השופטת יהודית שבח, סג"נ.