עתירה לקביעת זכויות ברכוש מנוח וקציבת מזונות מן העזבון לידועה בציבור

פתח דבר

התובעת טוענת להיותה ידועתו בציבור של מרד.פ. ז"ל (להלן-המנוח) משך כ- 19 שנה עד אשר הלך לבית עולמו ביום29.8.09 ממחלה קשה. מתוך שכך עותרת התובעת לקביעת זכויותיה ברכושו של המנוח מכח חזקת השיתוף (תמ"ש 36036-02-10) ולקציבת מזונותיה מתוך עזבונו (ת"ע 35984-02-10).

התובעת אף מוסיפה ומתנגדת לקיום צוואתו של המנוח מיום 16.10.05,  צוואה המדירה אותה מכל זכות וחלק בעזבונו (ת"ע 21939-01-10). לטענת התובעת אין לקיים הצוואה הנזכרת בשל פגמים מהותיים בעריכתה לפיכך יש לראותה כיורשתו של המנוח מכח הוראת סע' 55 לחוק הירושה התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הירושה).

להלן נדרש, בין השאר, לשאלות הבאות -

א.                 האם התובעת הייתה ידועתו בציבור של המנוח עובר לפטירתו?

ב.                  ככל שימצא כי התובעת היתה ידועתו בציבור של המנוח עובר לפטירתו - האם יש לה

זכויות ברכושו מכח חזקת השיתוף?

ג.                   האם צוואתו של המנוח תקיפה על אף הפגמים הניטענים שנפלו בה?

ד.                  אם וככל שימצא כי התובעת הייתה ידועתו של המנוח עובר לפטירתו - האם היא זכאית

למזונות מעזבונו?

הנדרש לנדון

1.         התובעת הכירה את המנוח בשנת 1991, בהיותה כבת 26, המנוח היה מבוגר ממנה בכ- 15 שנה, רווק וללא ילדים. לטענת התובעת זמן קצר אחר היכרותם הם החלו להתגורר יחדיו תחת קורת גג אחת כבני זוג לכל דבר וענין וזאת עד למועד פטירתו של המנוח, משך כ - 19 שנה.

2.         הנתבעים 2-3, הינם אחיו של המנוח, להם ציווה המנוח את רכושו בצוואתו, כפי שיורחב בהמשך הדברים.  לטענת הנתבעים, התובעת מעולם לא הייתה ידועתו בציבור של המנוח ובוודאי שלא הייתה כזו בשנותיו האחרונות ובסמוך לפטירתו. יתר על כן, לטענת הנתבעים, המנוח עמד על סילוקה של התובעת מדירתו בשנותיו האחרונות, ולמעשה הצדדים לנו בחדרים נפרדים וכל אחד מהם ניהל קשרים רומנטיים או יחסים אינטימיים עם אחרים. 

3.         ביום 16.10.05 חתם המנוח על צוואה בנוכחות עדים (להלן - הצוואה). בצוואתו הדיר המנוח את התובעת מכל נכסיו וציווה את עזבונו לאחיו - הנתבעים.

4.         בצוואתו מדגיש המנוח מספר פעמים כי אין הוא מוריש לתובעת דבר והוא אף נותן טעם וסיבה לדבר. כך בסע' 2 (ב) לצוואתו כותב המנוח -

"למען הסר ספק הנני מדגיש בלשון חד משמעית שגב' ס.כ. המתגוררת בדירה אינה זכאית לשום חלק ממנה וכן תפנה אותה באופן מוחלט ומיידי. וזו בקשתי וצוואתי שלא תהנה במאומה מכל אשר לי בהווה ובעתיד"

ובסע' 7 לצוואתו הוסיף וביאר טעמו של דבר -

"כדי להסיר ספק ולמען הדגש את רצוני זה אני חוזר ומורה שלגב' כ. לא יהיה כל חלק ונחלה בכל אחר (כך במקור- צ.ו; צ"ל - אשר) לי היום ובעתיד. כל זאת מאחר והיא לא תרמה בפרוטה אחת להשגת הרכוש ולא תפקדה כשותפה ובת זוג משום בחינה שהיא. לא רק זאת אלא שלמרות שחייה(כך במקור- צ.ו) על חשבוני וטוב ליבי לאורך השנים, גם השביע  (כך במקור - צ.ו; צ"ל - השביעה) אותי מרורים ופגעה בכבודי. אשר על כן לא יהא חלקה עימי בשום צורה ואופן"

אכן, דבר דבור על אופניו.

5.         ביום 29.8.09 הלך תובע לבית עולמו ממחלת הלוקמיה.  

6.         מעת שהלך המנוח לבית עולמו באו הצדדים לכלל מריבה ומחלוקת. התובעת הטוענת להיותה ידועתו בציבור של המנוח, מבקשת להנאות מרכושו, בין אם מכח זכותה על פי חזקת השיתוף, בין אם בשל זכותה למזונות מעזבונו ובין אם כיורשתו, וזאת אחר שהיא מתנגדת לתוקפה של צוואתו שכן, לטענתה, נפלו בה פגמים רבים אשר אינם מאפשרים את קיומה.

הנתבעים, אחיו של המנוח, טוענים, כאמור, כי התובעת לא הייתה ידועתו בציבור של המנוח, ובוודאי שלא היה זה מצב הדברים עובר לפטירתו עת האיבה שכנה ביניהם,  כפי העולה מצוואת המנוח שנערכה כארבע שנים עובר לפטירתו. לבד מכך טוענים הנתבעים, כי גם אם ימצא שהתובעת אכן הייתה ידועתו בציבור של המנוח עובר לפטירתו הרי שעל אף שכך אין היא זכאית לחלק מרכושו. כיורשת אין היא זכאית לחלק מעזבונו של המנוח נוכח הוראותיה הברורות של צוואתו, אשר לא נפל בה כל פגם ובוודאי לא פגם המצדיק את פסילתה, ואף כבת זוג אין היא זכאית לחלק מהרכוש הרשום על שם המנוח היות ובנדון לא קמה לה חזקת השיתוף שכן עיקר רכושו של המנוח היה רכוש שנצבר עובר להיכרות הצדדים או חליפיו של רכוש זה. עוד טוענים הנתבעים כי אין התובעת זכאית למזונות מעזבונו של המנוח נוכח נכסיה ויכולותיה הכלכליות.

אחר שהבאנו העיקר ומסגרתם של דברים,  נרחיב ונביא טענות הצדדים ביתר פירוט    -