ביטול הסכם מתנה בין אב לבנו בעקבות התנהגות מחפירה

"כבד את אביך ואת אמך" למען יאריכון ימיך על פני הנחלה .

על המדוכה:

אב ובתו עורכים הסכם מתנה להעברת זכויותיו של האב במשק חקלאי לידי הבת ומציינים בהסכם כי הבת מחויבת למלא אחר הוראות צוואת האב שנערכה בנפרד. הצוואה מטילה על הבת חובה לאפשר לבת הזוג של האב מגורים לצמיתות במשק ללא תשלום. ההסכם מדווח לרשויות המס ולרשות מקרקעי ישראל, הבת מתחילה לבנות בית על המקרקעין ואף נוטלת הלוואות משכנתא לשם כך וזמן קצר לאחר מכן מתגלעת מחלוקת מרה בין האב לבתו. הסכסוך אף גולש לאלימות מילולית והאב עותר לביטול הסכם המתנה ולחיוב בתו בתשלום דמי שכירות או דמי שימוש ראויים. טוענת הבת מנגד, כי המתנה הסתיימה וכי המשק שלה ושוב אין האב יכול לחזור בו. מהו הפתרון הצודק והאם מתיישב הוא עם הדין הנוהג?

א.        רקע עובדתי רלבנטי:

1.         התובע הוא בעלים של זכויות חכירה לדורות במשק חקלאי מס' 35 במושב כ.ב. בגודל של 9,732 מ"ר, עליו בנוי בית בן 2 קומות הידוע ברשות מקרקעי ישראל כגוש ***** חלקה 13 במגרש 64 (להלן : " המשק" או " המקרקעין" או " הנחלה").

2.         התובע (להלן " האב") הינו אלמן ויש לו 3 בנות בגירות, אחת מהן היא הנתבעת (שתכונה להלן: " הבת"). לתובע בת זוג החיה עמו מזה מספר שנים והיא ידועה בציבור כאשתו. כן יצוין, כי לאב אחות חסויה.

3.         לפני מספר שנים עברה הנתבעת להתגורר בדירה שנמצאת בקומה השנייה בביתו של התובע וזאת סמוך לאחר שהתגרשה מבעלה.

4.         בין הצדדים שהם אב ובתו וכאמור, נכרת הסכם שכירות ביום 19/5/2009 וישנה מחלוקת האם מדובר בהסכם מחייב ואמיתי, או הסכם למראית עין והאם הוא פקע.

5.         אין חולק שרצונו המובהק של התובע היה, כי המשק החקלאי ימשיך להיות גם לאחר פטירתו בבעלות צאצאיו הביולוגיים. רצונו זה של התובע הניע אותו ואת הנתבעת לפעול בשני מהלכים: מחד גיסא, ערך התובע צוואה ביום 9/9/2011 (להלן: " הצוואה") בה קבע, כי את רכושו מכל מין וסוג זולת המשק יחלקו בארבעה רבעים שווים שלוש בנותיו ואחותו (החסויה). לבת זוגו, הגב' ח.ו. ציווה האב את כספי קרן הפנסיה שלו והעניק לה זכות מגורים בנחלה לכל ימי חייה. בכל הנוגע למשק, הוא קבע, כי הנתבעת היא זו שתירש את המשק ("ס. 12: הנני מצווה את הנכס בכ.ב. הידוע כגוש ***** חלקה 13 לביתי א.נ. ב.מ. ת.ז. *** כיורשת הנחלה"), אך העניק כאמור, לבת זוגו זכות מגורים לכל ימי חייה או כל עוד היא תחפוץ בכך בכפוף לתשלום חשבונות שוטפים (סעיף 14 לצוואה).

            מאידך גיסא, ערכו התובע והנתבעת הסכם מתנה שיפורט להלן ובמסגרתו העביר לכאורה התובע בחייו את הזכויות בנחלה לידי הבת. בהסכם המתנה נרשם, כי הבת מודעת לקיומה של הצוואה ולחיובים שהוטלו עליה במסגרתה.

6.         עוד קודם פירוט ודיון בהסכם המתנה, נציין, כי הנתבעת נכחה בהרצאה בתחום הורשת נחלות חקלאיות ובעקבות הקשיים ששמעה בהרצאה זו על העברת נחלות בירושה והחשש מפני השתלטות בת הזוג על המשק, הביאה הדברים בפני אביה והשניים ביקשו לטכס עצה באמצעות עורך הדין, ש.ח. , אשר מתגורר בשכנות לתובע במושב כ.ב. ומשרדו של אביו מטפל בתובע בעניינים אחרים.

7.         עוה"ד ש.ח.  ניסח עבור התובע ובתו הסכם מתנה שנחתם ביום 28/3/2012 (להלן : " הסכם המתנה"). אביא להלן מעיקרי ההסכם:

7.1.       בפרק המבוא של הסכם זה נרשם:

" והואיל: ונותן המתנה הינו בעל צוואה מתחייבת מקבלת המתנה לנהוג על פיה ולקיים את האמור בה בדווקנות" (ההדגשה שלי א.ז.).

7.2.       עוד נרשם בהסכם המתנה במספר מקומות, כי התובע מעניק מלוא הזכויות במשק לבתו והבת מקבלת מלוא הזכויות. עם זאת, שימרו שני הצדדים את זכותו המלאה של התובע להמשיך ולהתגורר בקומה הראשונה של בית המגורים במשק ללא תשלום תמורה ולכל ימי חייו (סעיפים 4.3, 5.5. להסכם המתנה).

7.3.       הנתבעת התחייבה בהסכם שלא למכור את המשק כל עוד התובע חי (סעיף 5.7. להסכם).

7.4.       בסעיף 5.9 להסכם המתנה התחייבה הבת לדאוג לכל מחסורו של התובע לרבות חשבונות הבית, רכישת מצרכי מזון, תרופות ומצרכים רפואיים, ולדאוג לכל מחסורו על פי בקשתו או צרכיו ככל שלא יוכל לבקשם.

7.5.       בסעיף 6 להסכם המתנה נרשם, כי תוקפו של ההסכם הוא מיום חתימת ההסכם ואילך.

7.6.       הצדדים קבעו, כי תניות ההסכם הינן שלובות אלו באלו (סעיף 9.3) וכי ההסכם מבטל כל התחייבות או מצג קודם בין הצדדים.