אישור הסכם זוגיות בין שתי נשים

מבוא

ביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג דחה לאחרונה בקשתן של שתי נשים לאשר הסכם להסדרת חייהן המשותפים משום שסבר, כי הינו נעדר סמכות עניינית לאשר הסכם מסוג זה^[1]. טענת המבקשות היתה, כי לביהמ"ש קמה הסמכות לאשר ההסכם ביניהן מכוח סעיף 3(ג) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, התשמ"ה-1995 (להלן - "החוק"), כפי שקמה לו הזכות לאשר הסכם מסוג זה בין ידועים בציבור. עוד טענו המבקשות, כי מתקיימים בהן כל היסודות אותם נהוג לראות כיסודות קבועים בחיי משפחה של ידועים בציבור – יסוד כלכלי, יסוד אמוציונלי ויסוד אישות, וכי דחיית בקשתן תהווה הפליה בלתי צודקת. מפסק דינו של כב' השופט שנהב, סגן הנשיא, עולה, כי ניתוח המקרה נעשה תוך הקבלת המערכת הזוגית של שתי הנשים למערכות יחסים בין גבר לאשה, שהינם "ידועים בציבור"; ביהמ"ש בדק האם מוסמך הוא לאשר הסכמים בין ידועים בציבור, מיהו "בן משפחה" והאם המושג "ידועה בציבור כאשתו" כולל בנ"ז מאותו המין. לבסוף, מגיע ביהמ"ש למסקנה, כי אינו מוסמך לאשר הסכמים בין בני אותו המין וזאת לאור תכלית החקיקה ולשון החוק.

סעיפי החוק הרלוונטיים

סעיף 1(2)(א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, התשמ"ה-1995

"בן זוגו לרבות הידועה בציבור כאשתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג".

סעיף 3(ג) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, התשנ"ה-1995

"כל עניין שלגביו נתונה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לפי חוק זה, גם אישור הסכם בקשר אליו במשמע, אף אם אינה תלויה ועומדת אותה שעה תובענה לגביו, ובית המשפט יהיה רשאי ליתן להסכם תוקף של פסק דין".

האם מוסמך ביהמ"ש לענייני משפחה לאשר הסכם בין ידועים בציבור?

ביהמ"ש בודק האם מוסמך הוא לאשר הסכם בין ידועים בציבור לפי סעיף 3(ג) לחוק. ביהמ"ש בוחן, מחד, את פסק דינה של השופטת בן-עמי, בתמ"ש (ירושלים) 4910/97^[2], בו נקבע כי ביהמ"ש נעדר אותה סמכות; ומנגד, את פסק דינו של השופט פורת, סגן הנשיא, בעמ"ש 1002/00^[3], בו נקבע כי ביהמ"ש מוסמך לאשר תניותיו של הסכם בין גבר לאשה, שהינם "ידועים בציבור" ואף ליתן לו תוקף של פס"ד, לפי שיקול דעתו. השופט פורת התייחס בהחלטתו לפסק הדין של השופטת בן-עמי, וקבע, כי דרישתה לקיומו של "סכסוך" בין הצדדים, לצורך הפעלת סמכות ביהמ"ש, הינה בגדר צמצום של תכלית החוק והפליה לא מוצדקת בין בנ"ז נשואים לבנ"ז שאינם נשואים. בנוסף, סבר השופט פורת, כי אין באישור הסכם כאמור משום יצירת אפשרות לפגיעה בצדדים שלישיים כלשהם, שכן מדובר באישור של הסכם, המחייב את הצדדים בלבד ואין בו כדי לחייב גורם שלישי כלשהו. אם כן, לפי החלטת השופט פורת, ביהמ"ש לענייני משפחה הינו בעל סמכות לאשר הסכם בין גבר ואשה, שהינם ידועים בציבור, אך, יצויין, כי טרם נאמרה בעניין זה "המילה האחרונה", שכן החלטת השופט פורת עומדת לעיון מחודש במסגרת בקשת רשות ערעור, אשר הוגשה לביהמ"ש העליון.

מיהו "בן משפחה"?

בשלב הבא בוחן ביהמ"ש את הגדרת המושג "בן משפחה" בחוק, אשר כוללת גם את "בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאשתו". המבקשות טענו, כאמור, כי מתקיימים בהן התנאים להכרה בבנ"ז כ"ידועים בציבור" ועל כן יש לראותן כנכנסות לגדר "בני משפחה" בהתאם לחוק. ב"כ המבקשות תמכה טיעוניה במספר פסקי דין, בנסותה לשכנע את ביהמ"ש, כי הינו בעל הסמכות הדרושה לאישור ההסכם בין השתיים. כך למשל, בבג"צ דנילוביץ^[4] נקבע, כי אין מקום להבחנה בין זוג הומוסקסואלי לבין זוג הטרוסקסואלי, אם הקשר הזוגי בין בנ"ז מאותו מין עומד באמות המידה המגשימות את התכלית של החוק, הזכות או ההטבה. עוד נקבע באותו עניין, כי הנטייה המינית אינה רלוונטית כלל לעניין הענקת טובת הנאה, שהרעיון המונח ביסוד הענקתה הוא התא החברתי וחיי השיתוף. בהמשך, נדון פסק דינו של השופט אזר^[5], בו הובעה דעה בעניין "התאים המשפחתיים החדשים" ונקבע, כי תקנת הציבור בישראל, בתקופה המודרנית, מקבלת בפתיחות רבה יותר מודלים שונים של חיי משפחה, וקיימת מגמה גוברת של הכרה משפטית באם חד הורית או בבנ"ז מאותו מין. לבסוף, נדון בג"צ פלונית^[6], במסגרתו חייב בג"צ את משרד הפנים לרשום צו אימוץ שניתן בחו"ל לבני אותו מין.

הכרה בהרכבים משפחתיים חדשים

בחינת הפסיקה שלעיל מעלה, כי בשנים האחרונות ניכרת מגמה של יתר פתיחות וקבלה של תאים משפחתיים חדשים, השונים מהתא המשפחתי המסורתי. מן הראוי, שחברה מתוקנת תלמד להכיר במשפחות של בנ"ז מאותו מין ותמנע הפלייתם בשל נטייתם המינית; הפליה כזו פוגעת פגיעה קשה בעקרון השיוויון, אשר נחרט על דגלה של מדינת ישראל, במסגרת מגילת העצמאות, ואף הועלה לרמה חוקתית, לאור חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. השמירה על כבודו של אדם מחייבת כיבוד אורחות חייו, בהתאם להבנתו ולהעדפותיו מכל מין וסוג. ההחלטה בתמ"ש 21030/00^[7] פוגעת בזוגות החד-מיניים ומפלה אותם ביחס לזוגות אחרים. היתכן כי מדינת ישראל תקפא על השמרים, בעוד שבעולם קיימת התפתחות מתמדת והכרה בהרכבים משפחתיים חדשים?!

אמנם, גלגלי מערכת המשפט נעים לאט, ויתכן כי הכרה בזוגות בני אותו מין, לצרכים שונים, מהווה "מהפכה", הצריכה להתבצע בידי המחוקק. אך, עד שייעשה המחוקק לשינוי המצב הקיים, רצוי כי יינתן מענה בידי ביהמ"ש; מענה זה – מן הראוי שיהא בדרך של חקיקה שיפוטית, תוך מתן פרשנות תכליתית מרחיבה להוראות החוק, אשר תכלול גם בנ"ז מאותו מין בהגדרת "בן משפחה". כך, יותאם דבר החקיקה לנסיבות החיים המשתנות ולמציאות החדשה שנוצרה. קשה לחשוב על מצב בו מכיר בג"צ בצו אימוץ, אשר ניתן לזוג נשים במדינת קליפורניה (עניין ברנר שלעיל) ואף מורה על רישום הצו במשרד הפנים, ובמקביל, קובע ביהמ"ש לענייני משפחה, כי הינו נעדר סמכות לאשר הסכם זוגיות בין שתי נשים, שכן אינן  נכללות בהגדרת "בן משפחה". 

על החברה לעודד איש איש לחיות חייו כראות עיניו ואל לה ו/או למערכת המשפט ליצור חשש בלב אותם זוגות, לראות בהם כחריג לכלל ולמנוע מהם עריכת הסכם זוגיות בעל תוקף משפטי. גדולתה של חברה מתאפיינת, בין היתר, ביכולתה לגלות פתיחות למצבים חדשים ולעודד יצירת מסגרות משפחתיות, שונות מן התא המשפחתי הקונבנציונלי, אשר ישקפו נכונה את רצונות היחיד. כפי שציינה עו"ד רוזנבלום, ב"כ המבקשות, בבקשה דנן - "המשפחה הינה יחידה חוקתית, לכל אדם בישראל יש זכות להקים משפחה ואין לחברה למנוע זכות זו ממנו". כל זאת, כמובן, תחת ההנחה, שאין בחיים המשותפים ו/או באישור ההסכם כדי לפגוע בצדדים שלישיים או בתקנת הציבור, וכן כי לא הופר דבר חקיקה או עקרון יסוד המונח בבסיס השיטה.

נפקות אישור ההסכם

ברי, כי אין באישור ההסכם ע"י ביהמ"ש, כדי לאפשר את החיים המשותפים עצמם, שהרי בידי כל אחד נתונה הבחירה לחיות חייו כרצונו; אישור ההסכם, כמבוקש במקרה דנן, יש בו כדי לתת תוקף להסדר בין שניים, החפצים לקבוע מראש (כדי למנוע מחלוקות עתידיות) כיצד יתנהלו חייהם המשותפים. בעמ"ש 1002/00^[8], סוקר השופט פורת טעמים אפשריים, אשר בגינם יפנו בנ"ז ידועים בציבור לביהמ"ש לקבלת אישור להסכם שערכו ביניהם - הרצון לקבוע מפורשות את ההתייחסות לתחולת חזקת השיתוף; הרצון לקבוע מראש פתרונות לסכסוכים שיכולים להיווצר בעתיד בין בעלי ההסכם ובין היורשים של אחד מבעלי ההסכם לבן הזוג האחר; הרצון לצמצם את אפשרות תקיפתו של ההסכם בטענה שאחד הצדדים לא הבין על מה הוא חותם, או שהופעל עליו לחץ וכיוצ"ב. עוד קובע השופט פורת, כי נראה שפחותים הסיכויים לתקוף הסכם שאושר ע"י ביהמ"ש, וביהמ"ש מאשר כי התרשם מבנה"ז שעשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את תוצאותיו ואת משמעותו, בהשוואה להסכם שלא אושר ע"י ביהמ"ש. האם ניתן לגזור מכך גזרה שווה לגבי אישור הסכם בין בנ"ז מאותו המין? נראה, כי ההכרעה בשאלת סמכות ביהמ"ש לענייני משפחה לאשר הסכמים בין ידועים בציבור תהא בעלת השלכה גם על עניינם של הזוגות החד-מיניים.

האם כולל המונח "ידועה בציבור כאשתו" גם בני זוג מאותו מין?

השופט שנהב בוחן את מעמד הזוגות החד-מיניים בפסיקה ומציג עמדה, לפיה ההתייחסות לזוגות אלו הינה מסוייגת ואלו אינם מוכרים כ"משפחה" או בנ"ז בחוקים השונים הרלוונטיים. יתרה מכך, מנסה הוא להציג פסיקה, אשר הסתייגה בעבר מהכרה בזוגות חד-מיניים כבנ"ז, אך הינו מדגיש, כי אותן אמרות שצוטטו על ידו היו "אמרות אגב". ואולם, הינו מוסיף, כי בעשור האחרון ניכרת מגמה של ביהמ"ש להכיר בבנ"ז מאותו מין כבנ"ז, בדרך של פרשנות, אך לדידו, הפרשנות הינה מצומצמת ונועדה לצרכים מסויימים בלבד. לבסוף, קובע הוא, כי המושג "ידועה בציבור כאשתו" אינו סובל פירוש המכניס לגדרו בנ"ז מאותו מין וזאת לאור תכלית החקיקה ולשון החוק.

א. תכלית החקיקה

לעניין תכלית החקיקה, קובע השופט שנהב, כי חוק ביהמ"ש לענייני משפחה עוסק בסמכויות, קובע את הפורום המתאים לדון בסכסוכים הקשורים לענייני המשפחה ואין הוא בא להוסיף נורמות מהותיות, שלא היו קיימות בכל אותם חוקים שהוכנסו למסגרת החוק. לגישתו, פרשנות הכוללת בנ"ז מאותו מין במושג "ידועים בציבור" – לא רק שאינה עומדת ביסוד תכלית חקיקת החוק, אלא שיש בה משום הוספת נורמה ערכית, השנויה במחלוקת חברתית ואין זו מלאכתו של ביהמ"ש להוסיף את הנורמה הנ"ל בדרך של פרשנות, אלא זוהי מלאכת המחוקק – בדרך של חקיקה. השופט שנהב מצטט מתוך הספר "שיקול דעת שיפוטי"^[9] - "...על השופט לשאוף לאותו פתרון העולה בקנה אחד עם ההסכמה החברתית, או לפחות אינו סותר אותה. לדעתי, רצוי להימנע מבחירתה של אופציה, העומדת בניגוד חריף לתפיסות היסוד של הציבור... הטעם לגישה זו נעוץ בשיקולים הדמוקרטיים, בשיקולי הפרדת הרשויות ובצורך להבטיח את אמון הציבור. לדעתי, שופט אינו צריך לראות את עצמו כנושא דגל של הסכמה חברתית חדשה. בדרך כלל, בית הנבחרים הוא המוסד הראוי ליצירת שינויים דרסטיים בעניין זה. פעולה בניגוד להסכמה החברתית תפגע, בטווח הארוך, באמון הציבור במערכת בתי המשפט וביכולתם של אלה לתפקד כראוי".

על כך יוער בשניים; ראשית, אין ספק שיצירת השינוי בחקיקה הינה מלאכת המחוקק, אולם, יתכן שעל ביהמ"ש לשקול, בינתיים, מתן פרשנות תכליתית מרחיבה לחוק, שתאפשר אישור ההסכם כמבוקש, טרם החלת השינוי בחקיקה. שנית, לעניין אמון הציבור, הרי שאין סיבה שזה ייפגע כתוצאה מאישור הסכם בין זוגות חד-מיניים. פתיחות והכרה בזוגות בני אותו המין מעידות על היכולת של מערכת המשפט להסתגל לנסיבות החיים המשתנות תדיר ולמציאות המתפתחת בארץ ובעולם. זוגות חד-מיניים אינם "בעיה" חברתית. להיפך, כל אחד רשאי לחיות חייו כרצונו, לפי בחירתו ובהתאם להשקפת עולמו; זהו חלק מכבוד האדם, כפי שזה בא לידי ביטוי בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כאמור, גלגלי מערכת המשפט נעים לאט, אולם באיזון שבין "הפגיעה באמון הציבור" והסתגלות החברה לשינויים חברתיים לבין הפגיעה באוכלוסיית הזוגות החד-מיניים, מסתמן, כי גוברת זכותם של הזוגות החד-מיניים לחיות חייהם כרצונם ולאשר הסכמים לכינון חייהם המשותפים ככל זוג אחר. ואם לצורך הגשמת תכלית זו, יש ליתן פרשנות מרחיבה לדבר החקיקה, הרי שמן הראוי שכך ייעשה. וכדברי עו"ד רוזנבלום, "מציאות החיים החדשה והדינמיקה של חיי המשפחה בישראל הן הנותנות את הצורך לפעול למען רפורמה חברתית, אשר ראשיתה בשינוי התפיסה המסורתית של מוסד המשפחה וסופה שתבוא לידי ביטוי במערכת המשפטית, אם בדרך של חקיקה ראשית ואם בדרך של חקיקה שיפוטית"^[10].

ב. לשון החוק

לעניין לשון החוק, הרי שהשופט שנהב סבור, כי המושג - בת זוג "ידועה בציבור כאשתו", בהתייחסות לדיני המשפחה, מבטא צירוף של שני פרטים משני המינים. להוכחת עמדתו, מביא השופט שנהב את דברי השופט קדמי (שהיה בדעת מיעוט) בעניין דנילוביץ^[11], אשר סבר, כי שניים שחברו לחיים משותפים והם מאותו מין - אינם זוג, כי אם "צמד חברים". יודגש, כי לפי דעת הרב, באותו עניין, הנטיה המינית השונה- אסור לה שתהא רלוונטית, כשמוענקת הטבה סוציאלית במסגרת תנאי העבודה. בנקודה זו מאבחן השופט שנהב את המקרה דנן ממקרה דנילוביץ, וקובע שבמקרה דנן לא מדובר בהטבה סוציאלית, כי אם "בבן"/"בת זוג" "ידועים בציבור" בהתייחסות לדיני המשפחה", ומכאן, שיש לקרוא מושגים אלה בלשון בני אדם – כפי שמושגים אלה מובנים בחוקים המהווים את דיני המשפחה והוכנסו לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה. לכן, הינו קובע, כי המבקשות אינן נכנסות להגדרת "בן משפחה", לפי סעיף 1(2) לחוק, ועל כן אין ביהמ"ש מוסמך לדון בעניינן וממילא אף לא לאשר את ההסכם ביניהן. האבחנה בין עניין דנילוביץ למקרה דנן אינה ברורה דיה ויש בה כדי להפלות הפליה בלתי סבירה את המבקשות, החפצות באישור הסכם להסדרת עקרונות ניהול חייהן המשותפים. אם אין כל הצדקה בהפליה לצורך הטבה סוציאלית, כיצד תתכן הפליה לצורך אישור הסכם זוגיות?! 

סיכום

אם כן, תוצאת פסק הדין פוגעת בזוגות בני אותו מין וגורמת להפלייתם. יתכן, כי עת שנחקק חוק ביהמ"ש לענייני משפחה, התשמ"ה-1995, לא נתן המחוקק דעתו לסוגיה זו, אך נסיבות החיים המשתנות והמציאות אשר נוצרה, מצריכות החלת שינוי בחקיקה, במסגרתו תורחב הגדרת "בן משפחה" ותכלול גם זוגות בני אותו מין. בינתיים, מן הראוי, שביהמ"ש יאפשר מתן "מענה" במישור השיפוטי, בכך שיתן פרשנות תכליתית מרחיבה לדבר החקיקה. כאמור, הובע חשש, שבכך ייפגע אמון הציבור, אלא שעריכת האיזון הראוי מובילה אותנו לתוצאה, אשר תמנע הפליה ופגיעה בעקרון השיוויון, כך שממילא יתחזק אמון הציבור ואין כל סיבה כי ייפגע. הכרה בזוגות החד-מיניים ומתן תוקף משפטי להסכמים ביניהם יעידו על אומץ לב שיפוטי ופתיחות מלאה להתחדשות המתמדת בחיינו.

* עו"ד מתת פלסנר מתמחה בדיני משפחה.

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.