אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית משפט לעניני משפחה כ"ס
בתאריך: 13/01/2008


בפני:
1. כב' השופט/ת צבי ויצמן
תובעים:
1. אורי רודריג
- נגד -
נתבעים:
1. ד"ר איריס בר און
ב"כ תובעים:
1. עו"ד אפי פרי
ב"כ נתבעים:
1. עו"ד חנה כהן

פסק-דין

התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה נזיקית בגין עוולת לשון הרע ובה עתר לפיצוי כספי בשיעור של 150,000 ש"ח.

קיצורן של העובדות הנדרשות לעניין

1.         הצדדים חיו כידועים בציבור משך למעלה מעשר שנים עד ליום 25.7.04 עת נגלע בניהם קרע והתפרדה החבילה . הנתבעת הינה יועצת זוגית בעלת שם ובעת שחיו יחדיו התגורר התובע בביתה. אחר פרידתם הגיש התובע תביעת מזונות ותביעה רכושית כנגד הנתבעת .

2.         ביום 24.9.04, כחודשיים לאחר פרידתם, פורסמו במוסף "סוף שבוע" של עיתון " מעריב", במדור הרכילות " ליאורה", הדברים הבאים  - 

"אחרי שהסקסולוגית איריס בראון הואילה בטובה להיפרד מהנואו באדי ההוא שעונה לשם אורי רודריגז, בא הנואו באדי וטען בחברותא וניירותא, שהוא היה לבראון כמו אויר לנשימה כמו אקי לסנדי. שהוא, ורק הוא עשה אותה איריס בראון . אותו רודריגז טוען שאחרי הנחה זה יעלה לבראון משהו כמו 24 אלף שקל בחודש.

מה איריס, מס הכנסה?

בראון : "פלגמט"

מה?

"האינווליד"

מה?

"הפלגמט, האינווליד, הלוזר"

מי?

"רודריגז הכלומניק"

אה. מה רוצה?

"24 אלף שקל וגם להוציא אותי מהבית."

וואי.

"מפגר, מה אני יעשה, עכשיו ימצא פרויקט חדש להתאשפז עליו"

שלום את רודריגז. אורי: "מדבר"

לא כי שמעתי שאתה פלגמט, אינווליד,לוזר, מפגר, כלומניק.

"מי אמר?"

איריס, עד לא מזמן בת זוגתך.

"זה לא הסגנון שלי ואני לא נכנס לרמות האלה"

אז לאיזה רמות כן?

"עשיתי לה עיקולים"

(פרסום זה יכונה להלן - הפרסום הראשון)

3.         כשבוע לאחרי כן, ביום 1.10.04, התפרסמה כתבה נוספת באותו המדור, בזו הלשון -  

"כוהנת הסקס איריס בראון, הפיצה עשרות אגרות ברכה לפנויות פוטנציאליות בתל אביב ובהם ( כך במקור - צ.ו) פירוט רשימת הדרישות של אורי רודריגז, עד לא מזמן בן זוגה. שימו לב יש פירוט בפסקאות הבאות .

לכלכלה ואירוח הוא רוצה 2000. ביגוד והנעלה - 800 ש"ח בחודש. מספרה-         300 ש"ח בחודש.

איריס?

בראון: "אני לא מבינה יש לו כולה שתי שערות", ויש המשך .

סל תרבות, שזה כולל ספרים ועתונים, תאטרון וקולנוע - 500 ש"ח בחודש.

איריס?

בראון:"הוא בכלל יודע לקרוא?". ויש המשך :

קופה קטנה למסעדות וקפיטריה:אלף שקל בחודש. חוגי פיסול - 550 שקל בחודש.

איריס?

בראון:"נו, הוא רוצה שאדחוף לו את הפסלים לטלויזיה"

רפואה -אלף שקל בחודש.

איריס?

בראון:"יש לו כולה שתי תותבות, קסטנייטות"

פסיכולוג פעם בשבוע- אלף שקל

איריס?

בראון:"הוא בחיים לא היה אצל פסיכולוג, אולי עכשיו הוא ירצה, בעקבות         הפרידה"

מתנות - 800 שקל בחודש. עוזרת פעם בשבוע - אלף שקל. חומרי ניקוי לחודש- 500 שקל בחודש. נופש בארץ ובחו"ל בחודש - 2000 שקל. אחזקת רכב- 2500 שקל בחודש. ועוד קצת, סך הכל יוצא לו 15,750 שקל. וזה לא הסוף .

כי הוא גם רוצה שהיא תממן לו את קורת הגג, שזה אומר דמי שכירות, ארנונה, מים, חשמל, גז, טלפון,טלויזיה בכבלים, ביטוח דירה, תיקונים ושונות. יצא לו :8200. הכל ביחד :23,950 . קחו אויר.

עכשיו, איריס, תנסי לסכם תגובה ממוקדת.

בראון "הוא פראנק פארעך עם רשיון. אני שולחת את הדף ושולחת לכל הנשים בשרון שתתכוננה. הפנטזיה שלו, להתבסס  ושמישהי תפרנס. טוב, הוא רוצה פסיליטיז, הוא גדל בבית עם מברשת שינים אחת. הוא התרגל     לטוב עכשיו יש לו איזה שולי אחת, קוסמטיקאית, חכי איך הוא יקרקס לה את הצורה".

אורי, זפזפתי ברשימת הדרישות שלך, ורציתי לשאול- מה אתה, מדונה?

רודריגז:"הדרישות האלו זה כסף קטן, הכסף הגדול זה הבתים. יש עוד כמה תביעות שהיא מתביישת להראות."

(כתבה זו תכונה להלן הפרסום השני)

4.         בכתב התביעה המקורי הוצגה כתבה נוספת אשר נטען כי יש בה משום פרסום לשון הרע כנגד התובע ואולם התובע חזר בו מטענתו זו (ראה עמ' 101 שורה 20-21 לפרוטוקול), כך שעילת התביעה הינה בגין שני הפירסומים הנזכרים לעיל בלבד.

5.         לטענת התובע יש בפירסומים הנזכרים משום פרסום לשון הרע כנגדו, שכן הפירסומים כוללים הטחת מילים בוטות ומעליבות כלפיו ע"י הנתבעת, דוגמת- " פלגמט", " אינווליד" " כלומניק" " לוזר" " מפגר" " פרענק פארעך", שנועדו לבזותו ולהשפילו, אמירות פוגעניות דוגמת - "יש לו כולה שתי תותבות, קסטנייטות" "יש לו כולה שתי שערות" "הוא בכלל יודע לקרוא?", וכן אמירות שכל תכליתן להציגו כסחטן וחמדן החובר לנשים שונות על מנת להערים עליהן ולזכות מכספן - "הפנטזיה שלו להתבסס ושמישהי תפרנס" "עכשיו יש לו איזה שולי אחת...חכי איך הוא יקרקס לה את הצורה".  

התובע טוען כי יש בפירסומים הנזכרים משום לשון הרע שכן מטרתם ותכליתם הינה להכפיש את שמו, להשפילו ולעשותו מטרה לבוז וללעג בעיני מכריו ובעיני כלל הבריות .

ראוי להדגיש - התובע בחר להגיש תביעתו דווקא כנגד הנתבעת, אשר דבריה מצוטטים לכאורה בפירסומים, ולא כנגד העיתונאי, עורך העיתון או העיתון עצמו אשר פירסמו את הדברים בעיתון. תביעתו של התובע מצומצמת, איפוא, אך ורק ללשון הרע המשתמעת מתוך דבריה של הנתבעת, המצוטטים לכאורה בפירסומים, ולא לכלל האמור בכתבה.

6.         הנתבעת מכחישה טענות התובע. לדבריה היא אומנם שוחחה עם עיתונאית אודות התובע והתובענות המשפטיות אשר הגיש כנגדה ואולם הדברים המצוטטים בשמה אינם מדויקים והם מיחסים לה אמירות וביטויים שכלל לא נאמרו על ידה .  לבד מכך לדבריה האמור בפירסומים הינו לכל היותר הבעת דיעה לגיטימית באשר להתנהגותו של התובע אשר הגיש כנגדה תביעות מזונות ורכוש. הפירסומים, כך לגירסתה, מביעים את תדהמתה והשתאותה נוכח התנהגותו זו של התובע. עוד מדגישה הנתבעת כי עסקינן בציטוטים שהובאו  במדור רכילותי בעיתון אשר הקורא בו אינו מייחס להם חשיבות מרובה ואינו רואה בהם אמת צרופה, לטענתה - איזון ראוי בין הזכות לשם טוב לחופש הביטוי יש בו להביא לדחיית התביעה.

7.         רכיביה של עוולת לשון הרע

לשון הרע הוגדרה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק")

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-
(1)  להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)  לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)  לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4)  לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית;
בסעיף זה, 'אדם' - יחיד או תאגיד". 

פרסום לשון הרע הוגדר בסעיף 2 (ב) לחוק:

 "רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות - אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע";

 שני אלה - " לשון הרע" כמשמעותה בחוק ו" פרסומה" כמשמעותו בחוק, הינם היסודות המקימים את עוולת לשון הרע, ובלשון סע' 7 לחוק -

"פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית..."

להלן נבהיר שני יסודותיה אלו של העוולה .

8.         מהו פירסום לשון הרע ?

בכל הקשור לפרסום לשון הרע בכתב די בכך שהפרסום "עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע" (סע' 2 (ב) (2) לחוק) וזאת מתוך חשש ממשי שדברים שהועלו על הכתב יתפרסמו סופו של דבר ברבים (ע"פ (ת"א) 1181/83 זיו נ. מדינת ישראל פ"מ תשמ"ח (א)224, 243).

סע' 11 (א) לחוק מטיל אחריות בגין פרסום לשון הרע באמצעי תקשורת גם על " האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו". לעניין זה נפסק כי אדם שהיה ה"מקור" או "בעל הציטוט" של ידיעה אשר פורסמה באמצעי תקשורת ישא באחריות כמי שגרם לפרסום (ר"ע 657/85 רונן נ. מדינת ישראל , פד"י ל"ט (4) 499,500). יותר מכך, בעניין פרידמן נ. סגל הבהיר ביהמ"ש כי המספר לשון הרע לעיתונאי במטרה שזה יפרסמו עובר בשתיים: האחת- הפנייה לעיתונאי ומסירת המידע הפוגעני באוזניו מהווה עוולה של פרסום לשון הרע לעיתונאי, ושניה - מעת שהדברים צוטטו ופורסמו קמה ועולה עוולה נוספת של לשון הרע, מכח סע' 11 לחוק,  וזאת מתוך ההנחה כי המוסר מידע לעיתונאי מתכוון שהדברים יפורסמו.  (ע"א 30/72 - שמואל פרידמן נ' שמואל סגל, עו"ד פ"ד כז(2), 225)

9.         חובת ההוכחה על ביצוע הפרסום ע"י הנתבע מוטלת על התובע וזאת במידת ההוכחה הרגילה הנדרשת מתובע בהליך אזרחי . (ת"א (ירושלים) 2441/89 קוק נ' סקאלרפ"מ תשנ"ב (ד) 30,29; ת"א (ירושלים) 19769/91 קורפו נ' התנועה לשינוי שיטת הממשל בישראל ואח' פ"מ תשנ"ד(ד) 309,318 וכן עיין - אורי שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור בע"מ עמ'   100-101), ע"פ הוראת סע' 23 לחוק איסור לשון הרע ניתן להוכיח את עצם הפרסום בעיתון בדרך של הגשת עותק העיתון. יחד עם זאת, הובהר בפסיקה  כי ציטוט מדבריו של אדם בעיתון אינו מהווה ולו ראיה לכאורה לכך שאכן אמר את הדברים או כי ניסחם באופן המצוטט בעיתון. המבקש להוכיח את אחריות הנתבע לדברים המצוטטים משמו, צריך להוכיח כי הדברים אכן נאמרו ע"י הנתבע, כך בעניין תיק נ' קרינצקי הבהיר ביהמ"ש כי -

" טענת המשיב שלא הוא אשר אמר על המערער שפושע מועד הוא מבחינת חוקי בנין ערים, העמיסה על שכם המערער את החובה להוכיח שאומנם פורסמו הדברים ע"י המשיב" (ע"א 114/64 תיק נ. קריניצי ואח' פ"ד י"ח (4)378,383, 386-387 וכן ראה - ת"א (ראשון-לציון) 883/05 - שמואלי דורון ואח' נ' לימון - גני אירועים בע"מ ואח' . תק-של 2007(1), 28201)

10.       בעניין דנן, על אף שהוצגו קטעי העיתונות ובהם הציטוטים המיוחסים לנתבעת, טענה הנתבעת להגנתה כי למרות שאכן שוחחה עם העיתונאית גב' ליאורה גולדנברג (להלן- העיתונאית) בעלת המדור "ליאורה" בעיתון מעריב (ראה עמ' 97 שורה 11 לפרוטוקול), הרי שציטוט דבריה לא היה מדוייק והיא לא אמרה כלל את הביטויים המיוחסים לה בפירסומים. לטענתה, דבריה לעיתונאית סולפו ושונו מתוך מגמתה של הכותבת להדגיש את הפן הרכילותי, "הצהוב" וה"קינקי" כהגדרתה, על מנת ל"תפוס" את עינו ושימת ליבו של קהל הקוראים. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בפירסומים הנזכרים נעשה שימוש בביטויים חריגים וחריפים אשר היא אינה מורגלת בשכמותם והם לא נאמרו מפיה כלל. 

אלא שכאן באה ועומדת עדותה של העיתונאית, הגב' ליאורה גולדנברג, ומפריכה את טענות הנתבעת. העיתונאית הכחישה נחרצות טענותיה של הנתבעת והבהירה כי האמירות הנזכרות כציטטות מפי הנתבעת הינן אמירותיה המדויקות אשר נאמרו בשיחת טלפון שניהלה עימה, ובלשונה -

"במרכאות זה תמיד ציטוט מדוייק של המרואיין ולא פרשנות שלי לדבריו" (עמ' 145 שורה 15 לפרוטוקול)

ועוד חיזקה דבריה והבהירה כי -

"כל הדברים שכתבתי במרכאות מפי הגב' בר און נאמרו מפיה אחד לאחד"

               (עמ' 148 שורה 13 לפרוטוקול)

מאידך ציינה העיתונאית כי על אף שתשובות הנתבעת מהוות ציטוט מדוייק של דבריה  הרי שהשאלות בכתבה עברו עריכה ושינויי נוסח קלים מידו של העורך הלשוני. ואם כן נשאלת השאלה - האם במצב דברים שכזה ניתן ללמוד על הקשרם הנכון של דברי הנתבעת המצוטטים בפירסומים? לטעמי יש להשיב לשאלה זו בחיוב. הן העיתונאית, אשר עדותה מהימנה עלי, והן הנתבעת עצמה הבהירו כי שוחחו בניהן אודות התובע והתובענות המשפטיות שהוגשו על ידו כנגד הנתבעת ולכך אף התייחסו תגובותיה של הנתבעת, לפיכך שינוי כזה או אחר בנוסח השאלות עליהן הגיבה הנתבעת אין בו לשנות באופן ממשי את  הערכת טיבן של אמירותיה המצוטטות בפירסומים.

הנתבעת ידעה כי היא אומרת את דבריה לעיתונאית בעלת מדור רכילות בעיתון יומי ומתוך שכך הניחה, או היה עליה להניח, כי דבריה עשויים להתפרסם בעיתון ולא ישמרו לאוזני העיתונאית בלבד, בגדר "השלח אמרתו ארץ - עד מהרה ירוץ דברו" (תהילים, קמ"ז, ט"ו). לעניין זה אף מדגישה העיתונאית כי שיחותיה עם הנתבעת נעשו בטלפון כשיחת עיתונאי עם "מקור ידיעותיו" ולא כשיחת חולין בין ידידים ומכרים אשר השותף לה רשאי להניח ולצפות כי דבריו לא יפורסמו ברבים (לעניין זה ראה אף הודאת הנתבעת עצמה בעדותה בעמ' 97 שורה 11 לפר'). מכל מקום, נשוב ונדגיש כי די באמירת אמירה אשר יש בה לשון הרע לעיתונאי על מנת שתקום עוולת לשון הרע גם אם זו לא פורסמה בעיתון.

כאמור, עדותה של העיתונאית מהימנה עלי. איני מקבל את טענותיה של הנתבעת כי העיתונאית "הדיחה" אותה לומר דברים בגנות התובע ומשכה אותה בלשונה . או כעדותה -

"היא אמרה מה הוא כזה כלומניק, אמרתי לה כן - כלומניק" (עמ' 99 שורה 4 לפר')

ברי לי כי הנתבעת יזמה את עיקרו של הפרסום הנזכר או, למיצער, נוח היה לה בפירסומו. הגע בעצמך - הכיצד נודע לעיתונאית על כתבי התביעה שהוגשו ע"י התובע ואשר הינם חסויים ע"פ דין, ללא שהנתבעת עצמה גילתה את אוזנה לגביהם בדרך כזו או אחרת (כפי שהיא עצמה מודה בגוף הפירסום השני - "...אני שולחת את הדף ושולחת לכל הנשים בשרון שתתכוננה..."(!)).

כך גם ברי לי כי הציטוטים הנזכרים בפירסומים מפיה של הנתבעת הינם מדויקים ואינם פרי דימיונה וכישרון ביטויה של העיתונאית, שהרי לו אכן הציטוטים היו לא מדויקים באופן המשנה כליל את משמעותם והקשרם  חזקה על הנתבעת שהייתה מלינה על כך שהוכנסו לפיה מילים לא לה ופונה בעניין זה לקבלת התנצלות ותיקון מעורכי העיתון. 

אמור מעתה, הציטוטים המיוחסים לנתבעת בפירסומים הנזכרים אכן משקפים נאמנה את הדברים שאמרה הנתבעת לעיתונאית.

נותר לנו לבחון, איפוא, האומנם יש באמירות המצוטטות מפי הנתבעת משום לשון הרע?

11.       האם יש בדברי הנתבעת בפירסומים משום לשון הרע?


"משיצאה לשון הרע לאוויר העולם, שוקעת היא בליבות אנשים. בעבור זמן מתעמעם הזיכרון והולך, אך שמץ מן הזיכרון נותר, ולא לטוב. לשון הרע נמשלה לחץ ששולח. ומה חץ ששולח לא ישוב אחור, כן היא לשון הרע" (ע"א 5653/98 פלוס נ' חלוץ פ"ד נה (5) 865, 906)

לטענת התובע יש בדבריה של הנתבעת המצוטטים בפירסומים משום לשון הרע שכן יש בתוכנם - " להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם" (כהגדרת סע' 1 (1) לחוק) וכן " לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו" (סע' 1 (2) לחוק) . החלופה הראשונה הנזכרת בסעיף מהווה " מעין חלופת סל רחבת היקף. יש בה כדי לתאר את מהותה של לשון הרע כפרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם בעיני אחרים ולפגום בהערכתו בעיני הבריות" (ע"א 1104/00 אפל נ' חסון ואח' פ"ד נו(2)607, 616).

המבחן להתקיימות לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי, בו נבחן הפרסום במשקפיו של  האדם הסביר ובענייננו הקורא הסביר.  כך פסק, כדוגמה, כב' השופט ד' לוין בעניין שאהה נ' דרדריאן:


"המבחן, שבאמצעותו ייקבע אם אכן דברים מסוימים שפירסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם פלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי. המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, לאמור: לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא, כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פירסום...". (הדגשה שלי- צ.ו; ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן פ"ד לט (4) 734, בעמ' 740)


ובעניין תומרקין נ' העצני הדגיש ביהמ"ש את תפקידו של ביהמ"ש בפרשנות הדיבור נשוא הפרסום:


"ההלכה היא, שאין חשיבות לשאלה מה הייתה כוונתו של המפרסם מחד גיסא, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים מאידך גיסא. המבחן הקובע הוא, מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מייחס למילים..." (ע"א 740/86 תומרקין נ' העצניפ"ד מג(2)333 בעמ' 337; ראו גם: ע"א 354/76 עזבון מנדל שרף ז"ל נ' שרותי יעוץ כלכלי בע"מפ"ד לה(4)169; ע"א 4534/02 רשת שוקן נ' הרציקוביץ' פ"ד נח(3)558, 568 ואילך; ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג פ"ד מו(5) 555, בעמ' 562  ).

12.       אף המשפט העיברי נוקט אמת מידה אוביקטיבית לבחינת לשון הרע, כך שנינו בתלמוד הבבלי -

"כל היורדין לגיהנם עולים, חוץ משלשה שיורדין ואין עולין. ואלו הן: הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם רע לחבירו - מכנה היינו מלבין? - אף על גב דדש ביה בשמיה" (בבא מציעא דף נח עמוד ב)

חכמי התלמוד מקשים מה בין "מלבין פני חברו ברבים" ל"מכנה שם רע לחבירו" שהרי עניינם אחד הוא? ומבהירים כי איסור כינוי שם רע בא ללמד כי אף שהאדם הפגוע אינו מתרשם ונעלב מהכינוי שמכנים אותו היות והורגל לו, וממילא לא קיים לכאורה חשש של הלבנה ברבים,  הרי שעדיין המכנה חברו בכינוי שהינו פוגעני מבחינה אובייקטיבית נענש בחומרה על מעשה זה.

כך גם מצאנו במקרא את סיפורה של מרים אחות משה אשר נענשה על לשון הרע שהוציאה כנגדו, וזאת למרות שהעידה התורה על משה שהיה "עניו מכל אדם" ואפשר שכלל לא נפגע מדברי מרים שנאמרו עליו, ועל אף שכך, דברי מרים נבדקו ב"אופן אובייקטיבי" על ידי הקב"ה שהענישה בגינם.

לקריאת המשך המסמך יש להזדהות כמנוי או לרוכשו
לרכישה תמורת 26.00 ש"ח » להזדהות כמנוי » לרכישת מנוי »
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. מדיה זו עושה שימוש באמצעים חדשניים ביותר אשר פותחו רק לאחרונה והניסיון לגביהם הוא חדש וללא רקורד רב.

על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

בעלי דין רשאים לבקש הסרת המסמך מהמאגר

יצויין כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט.

בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת.