החזרת ילדים לניו יורק- פסק דין לפי חוק אמנת האג

רקע דיוני

הדיון שבפני נסוב סביב השאלה האם מתקיימת במקרה דנן ההגנה הקבועה בסעיף 13(ב) ל" אמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים", אמנה אשר אומצה כדבר חקיקה ומהווה חלק מחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשמ"א-1991.

בין הצדדים לתובענה דנן התקיים הליך בתובענה אותה הגיש התובע בה טען לחטיפת ילדי הצדדים ע"י הנתבעת.

תביעת התובע התקבלה ובפסק דין מיום 2.8.07 נקבע כי הופרו זכויות המשמורת של התובע, הילדים נלקחו ע"י הנתבעת שלא כדין ותוך הפרת זכויות המשמורת של התובע.

עוד נקבע כי לא הוכח קיום חשש ממשי לנזק העלול להיגרם לילדים אם יוחזרו לאביהם - התובע, לניו יורק.

על פסק הדין הוגש ערעור. בבית המשפט לערעור בית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים להסכמה הסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 6.9.07.

עפ"י ההסכמה הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

הילדים יוחזקו ברשות אם הנתבעת (המערערת שם), הסבתא ... עד ליום 7.10.07 מועד החזרת הילדים לניו-יורק.

הנתבעת ואמה יחתמו על התחייבות בסך של 50,000 ש"ח כל אחת למילוי ההתחייבות האמורה.

הנתבעת תרכוש כרטיסי טיסה להחזרת הילדים לניו-יורק.

אם תודיע הנתבעת כי לא תיסע עם הילדים לניו-יורק כי אז יחולו הוראות פסק הדין של בית משפט זה, והדרכונים והכרטיסים יימסרו לגב' ... (אחותו של התובע).

חרף ההסכמה אליה הגיעו הצדדים לדחיית הערעור כאמור, וקביעת מועד בהסכמה להחזרת הילדים לניו-יורק, הגישה הנתבעת ביום 2.10.07 בקשה דחופה לעיכוב ביצוע החזרת הילדים לארה"ב, בטענה כי הגיעו לאחרונה ראיות חדשות לפיהם יש חשש שהילדים סבלו מהתעללות מתמשכת פיזית ומינית של האב בהם.

הנתבעת טענה כי אל לו לבית המשפט לאפשר החזרת הילדים לארה"ב לידי האב- התובע, בטרם נבדקו הטענות בדבר התעללותו בילדים או לחילופין, ללא שיובטחו התנאים המתחייבים להגנת הילדים מפני הנזקים להם הם עלולים להיחשף אם יוחזרו לארה"ב נוכח החשש שסבלו מהתעללות פיזית ומינית של התובע בהם.

ביום 2.10.07 נדחתה בקשת הנתבעת לעיכוב ביצוע פסק הדין, ביום 5.10.07 נדחתה בקשה נוספת דומה של הנתבעת, בהחלטה אחרונה זו נקבעו תנאים להחזרת הילדים לפיהם ניתן תוקף של החלטה להתחייבות התובע לפנות את דירת הצדדים בניו-יורק, ליתן לנתבעת להתגורר שם עם הילדים, נאסר על התובע להיכנס לדירה זו או להימצא במרחק של 100 מטר ממנה.

בגין החלטות אלה הוגשה בקשת רשות ערעור.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע החזרת הילדים לניו-יורק תוך שהביע עמדה כי בבית משפט זה לא היה דיון של ממש במצבם של הילדים, לא התבקש תסקיר פקיד סעד אשר היה נותן תמונה אובייקטיבית לגבי מצב הילדים וכן כי השופט התורן בפניו נדונה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ציין כי תמוהה העובדה שהתופעות המתוארות בדו"ח עלו רק עתה על הפרק אולם לא בירר את העובדות ולא שמע ראיות.

קובע בימ"ש המחוזי, כי מאחר שהשיקול העיקרי הרלבנטי הוא טובת הילדים יש להעתר לבקשה, והורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטה בדיון משלים בטענת ההגנה על פי סעיף 13(ב) לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) וכן ציין כי אם יורה בית משפט זה על החזרת הילדים, הדעת נותנת שיתייחס לתנאי השיבה זאת כפועל יוצא מהצורך לדאוג לטובת הילדים.

ההליכים בבית משפט זה

בדיון אשר התנהל לאחר החזרת הענין לבית משפט זה, ציינה פקידת הסעד הראשית גב' רונית צור - אשר הדו"ח שלה שימש תשתית לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולהחלטה של בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור - כי הדו"ח שלה איננו דו"ח ממצה, זו התיחסות ראשונית למידע שנמסר לה ולא ממצה. מה שכתבה הוא מפי המטפלים שראו וחוו את האישה והילדים וביקשו שתתרשם מבחינת נסיונה המקצועי ולדעתה יש מקום לבקש עוד תסקיר או חוו"ד פסיכולוגית מטעם בית המשפט.

באי כח הנתבעת ביקשו אף הם כי בית משפט זה ימנה מומחה מטעמו אשר יבדוק את החשדות של שירותי הרווחה ושל גב' צור פקידת הסעד ועפ"י חוות הדעת יחליט בית המשפט אם קיימת הגנה עפ"י סעיף 13(ב) לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) אם לאו.

ואכן - וחרף התנגדות באי כח התובע אשר מחו על נסיונות הנתבעת למשוך זמן ובכך לגרום נזק לילדים, שכן אורך הזמן בו שוהים בישראל וללא אביהם - התובע, עלול לגרום לנזק ליחסים שבינם לבין האב - מונתה מומחית מטעם בית המשפט דר' תמר כהן לבחון החשד להתעללות מינית בקטינה ... או התעללות אחרת בקטינים.