השופט א' רובינשטיין:
הרקע
א. עניינה של העתירה במימון ניתוח להשתלת כליה בחו"ל, הנדרש לעותרת, ובתוקפן של הוראות חוזר המנכ"ל של משרד הבריאות שבעקבותיהן לא נתנה המשיבה 3 את המימון. העתירה הוגשה ביום 19.6.07, והתיק נשמע בפנינו ביום 6.8.07.
ב. העותרת, בת 36, סובלת ממחלה קשה שכתוצאה ממנה נפגעו כליותיה. כיום היא עוברת טיפולי דיאליזה ממושכים שלוש פעמים בשבוע, דבר שכידוע כרוך בסבל לחולה, ומוסכם כי הטיפול הרצוי במצבה הוא השתלת כליה. העותרת חברה בקופת חולים מאוחדת (המשיבה 3, להלן - הקופה), ואף רכשה במסגרתה ביטוח משלים הכולל מימון או השתתפות במימון - בנסיבות מסוימות - של השתלות איברים בחו"ל. בנובמבר 2006 פנתה העותרת בבקשה לבצע השתלת כליה בחו"ל. קופת החולים אישרה, עקרונית, את הבקשה ופנתה לשני מרכזים רפואיים בחו"ל - אך מרכזים אלה סירבו לבצע את ההליך, עקב מצבה הרפואי המורכב של העותרת. בהמשך פנתה העותרת לגורמים פרטיים העוסקים בהשתלת איברים, וביקשה השתתפות הקופה במימון ההליך. הבקשה נדחתה - בנימוק שאינה עומדת בתנאי חוזר המנהל הכללי משרד הבריאות 7/06, שכותרתו "מימון השתלות איברים במדינות חוץ", מיום 13.3.06 (להלן - החוזר או חוזר המנכ"ל), הוא נושא העתירה, אשר עניינו איסור על קופות החולים לממן השתלות בחו"ל שקיים לגביהן חשש של סחר באיברים. ערר שהוגש לועדת הערר לפי סעיף 4 לתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), תשנ"ה - 1995 (להלן - התקנות) נדחה ביום 21.6.07, בנימוק כי לא הומצאו מסמכים המאמתים "תרומה אלטרואיסטית" (שלא על מנת לקבל פרס), ואין אפשרות לשלול חשש לסחר באיברים. חברי הועדה היו פרופסור א' הופמן, מנהל המחלקה לכירורגית כלי דם והשתלות במרכז הרפואי רמב"ם, וסגנו ד"ר ס' ניטצקי. מכאן העתירה שבפנינו. בעתירה נטען, כי חוזר המנכ"ל הוצא בחוסר סמכות, וכי ההסדרים שנקבעו בו אינם סבירים. בטרם נפנה לסקור את טענות הצדדים נתאר את הכללים שנקבעו בחוזר המנכ"ל - בעיקר ככל שהם נוגעים למקרה שבפנינו.
חוזר המנכ"ל של משרד הבריאות
ג. החוזר מיום 13.3.06 פותח בסקירה כללית של האיסור הקיים במדינות שונות על סחר באיברים, ועומד על הבעייתיות שבמימון השתלות של איברים שהושגו בסחר כאמור. בהמשך נאמר, כי לפי סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד - 1994 (להלן חוק ביטוח בריאות) והתקנות הנזכרות שהוצאו לפיו, קיימים מקרים בהם זכאי מבוטח ישראלי לעבור ניתוח השתלה בחו"ל. בפרק השלישי (שכותרתו "הנחיות") קובע החוזר שורת דרישות שמטרתן להבטיח, כי קופות החולים לא יממנו השתלות בחו"ל של איברים לגביהם קיים חשש שהושגו בסחר. ביחס להשתלת איברים מן החי נקבע:
"קופת חולים המקבלת פניה לאשר מימון השתלה מן החי, צריכה לשלול את החשש כי המדובר ב"סחר באיברים", על ידי קבלת מידע מפורט מן הנתרם. המידע הנדרש יכלול, בין היתר, את כל אלה:
(א) זהות התורם ואזרחותו;
הגורם באמצעותו הושגה התרומה, ודרך השגתה.
תצהיר של התורם והנתרם... כי תרומת האיבר מן הנתרם לא נעשתה כנגד כסף או שווה כסף, או כנגד הבטחה למתן כסף או שווה כסף מן הנתרם או אחר עבורו, לתורם או לאדם אחר.
התורם והנתרם יפרטו כל נתון רלוונטי בדבר קשרים, היכרות קודמת וכדומה העושים את התרומה האלטרואיסטית לסבירה בנסיבות, ויספקו כל חומר או מסמך שיש בו לתמוך באמיתות הנתונים שנמסרו.
אישור המוסד הרפואי בחו"ל או גוף רשמי אחר באשר לזהות נותן התרומה, וכל בדיקה שביצע על מנת לשלול חשש כי הפעולה בוצעה בכפיה, או תוך סחר באיברים" (ההדגשות הוספו - א"ר).
נקבעו גם הוראות ביחס להשתלות מן המת. בתמצית ניתן לומר שההוראות נועדו לא רק לשלול פעולות שנעשו בכפיה, אלא גם להבטיח שמדובר בתרומה אלטרואיסטית, ומכאן - לאסור מימון השתלה של איברים שהושגו בתמורה. בחוזר נקבע, כי כללים אלה כבר משמשים את ועדות הערר לפי התקנות, ועל הקופות ליישמן הן בבואן לדון בבקשות למימון השתלה לפי חוק ביטוח בריאות (הליך הכפוף לועדת הערר), והן - בעיקר - בבואן לדון בבקשות המוגשות על סמך תכניות הביטוחים המשלימים, שאינן מצויות בסמכות ועדות הערר.
טענות הצדדים
ד. כאמור, בפי העותרת שתי טענות עקרוניות: (א) חוסר סמכות - נטען כי מדובר בנושא עדין, סבוך ושנוי במחלוקת, המצוי בהליכי חקיקה, שאין מקום להסדירו בחוזר מנכ"ל. זאת, שעה שקיימות בעולם - ובשיח הציבורי והמשפטי הישראלי - דעות שונות, והצעות להסדרים שונים לגבי סוגיית תרומה בתמורה. הוטעם כי אין כל מקור נורמטיבי המסמיך את המנכ"ל להגביל את זכויות המבוטחים לפי חוק ביטוח בריאות, כל שכן לפי הפוליסות שרוכשים המבוטחים בביטוח משלים ישירות מקופות החולים. ולבסוף נטען, כי השיקולים ששקל המנכ"ל - בעיקר שיקולים מוסריים - אינם בתחום סמכותו; (ב) חוסר סבירות - נטען, כי המדיניות שנקבעה בחוזר גורפת ובלתי מידתית, ושהיא גוזרת על מועמדים להשתלה בחירה קשה בין מוות למימון עצמי של הניתוח, באופן שעלול לגזור עליהם חיים בעוני מחפיר. הוטעם כי החוזר נוקט משטר מחמיר - מחמיר אף יותר מהחלופות השונות הקיימות בהצעת חוק השתלת איברים, תשס"ד-2003 (לעתירה צורף נוסח עדכני של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת), ובכללן מתן אפשרות לתאגידים פרטיים לעסוק בתיווך ובנסיבות מסוימות גם במתן תמורה. בפנינו הציג בא כוחה המלומד של העותרת את משאלת שולחתו כאכיפת הזכות לחיים, וטען כי יש להבחין בין תשלום בעבור איברים לבין סחר באיברים, וכי עצם העובדה שהנושא לא נחקק מזה שנים מדברת בעדה, כך שמנכ"ל משרד הבריאות עטה גלימת מחוקק ללא סמכות.
ה. בתגובה מיום 2.8.07 מודות המשיבות, כי "הדרישה, כי השתלת האיברים תיעשה שלא תוך סחר באיברים, אינה מופיעה מפורשות בתקנות" (סעיף 38 לתגובה), אך טוענים כי:
"התקנות אינן מיושמות 'בחלל סגור' ויישומן, בכל מקרה מחייב התבוננות רחבה המשקיפה, הן אל הנורמה המשפטית 'הפנימית' של התקנות והן אל הנורמות המשפטיות הרחבות יותר... הכרה בזכאותו של מבוטח לשירות שעניינו השתלת איבר, תוך התעלמות מן החשש כי ההשתלה נעשית תוך סחר באיברים, אינה עולה בקנה אחד עם החובה לשקול את השיקולים הצריכים לעניין 'במבט רחב' התופס גם נורמות משפטיות ואתיות בסיסיות, המקובלות בכל מדינות העולם הנאור...
תקנות שירותי חוץ... ודאי אינן מחייבות את הקופה לספק את השירות, מקום שיש חשש ממשי לכך כי ההשתלה בוצעה תוך סחר כזה... ההסדר הכללי הקבוע בהן אינו בא לשלול בחינתו של שיקול מעין זה... זיהוי עמדתה של השיטה המשפטית ביחס לסחר באיברים, איננו נגזר אך מכללים חקיקתיים, אלא גם ממערכת הערכים, החוסה לענייננו תחת המושג: תקנת הציבור" (סעיפים 41-38).
עוד נטען בדבר מעמדן של קופות החולים כגופים דו-מהותיים הכפופים גם לעקרונות המשפט המינהלי, שלא ניתן להחיל עליהן את הכלל "לפיו כל מה שלא נאסר בחוק, מותר" (סעיף 44). מסיבה זו - כך נטען - יש להחיל את הנורמות הקבועות בחוזר המנכ"ל גם ביחס למימון השתלות במסגרת הביטוחים המשלימים. כן נאמר, כי חוזרי מנכ"ל מוצאים על ידי משרד הבריאות, בתפקידו כממונה על מערכת הרפואה בישראל, ובמסגרת זאת הוצא אף חוזר המנכ"ל שעסק בהשתלות מן החי בישראל, אשר אושר, כך נטען, בפסיקת בית משפט זה. הוסף, כי דרכה של העותרת פתוחה בפניה למצוא מרכז רפואי או ארגון אשר באמצעותם תוכל לעבור את ניתוח ההשתלה תוך עמידה בתנאי החוזר. בדיון בפנינו נטען, כי החוזר אינו אוסר מימון השתלות, אלא קובע תנאים כשיש חשש שהמדובר בסחר איברים.