זירוז הליכי תפיסת מקרקעין לצרכי תשתיות לאומיות

מבוא

ביום 5.2.2010 התקבל בכנסת החוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע-2010 (ס"ח 2228 מיום 15.2.10), (להלן: "החוק").

לידתו של התיקון בפניית שופטי העליון אל המחוקק בפס"ד שניתן לפני כ- 10 שנים (13.2.01) בעניין קרסיק בבג"ץ 2390/96, בג"ץ 360/97 ובג"ץ 1947/97, קרסיק נ. מינהל מקרקעי ישראל ואח', (פד"י נ"ה (2) 625), שנדון בהרכב של תשעה שופטים, ובו נקבעה הלכה חדשה בדיני הפקעות, לפיה אם המטרה הציבורית ששימשה בסיס להפקעה חדלה מלהתקיים, זכאי בעל הזכויות המקורי בקרקע שהופקעה, באופן עקרוני, להשבת הקרקע לבעלותו, וזאת גם אם הקרקע שימשה למטרה הציבורית שלשמה הופקעה. בעקבות קריאת שופטי העליון, מינה שר הפנים ביום 16.7.2001 ועדה בין – משרדית לשינוי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943, (להלן: "הפקודה") בראשות היועצת המשפטית של משרד האוצר ובהשתתפות נציגי ממשלה, המינהל ורשויות מקומיות. תפקיד הוועדה הבין-משרדית היה לבחון את השינויים הנדרשים בפקודה, תוך התייחסות לפסיקה שניתנה בנושא ההפקעות באותן שנים.

החוק מיישם אפוא, את המלצות הועדה הבין משרדית שהוגשו לשר האוצר ביום 31.10.2004, ובין היתר, מקל על הליכי תפיסת מקרקעין שהופקעו.

יצוין, כי התיקון בדבר השבת הקרקע לבעליה יחול רק על הפקעה שתיעשה בהתאם להוראות הפקודה מיום התחילה ואילך (15.2.2010), וזאת בין אם ההפקעה נעשית מכח הפקודה עצמה ובין אם מכח חוק אחר המפנה להסדרים הקבועים בפקודה (סעיף 27(א) לחוק).

החוק המתקן ביטל את פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (סעיף 18 לתיקון 3),

ובתוך כך נעשו בחוק מספר תיקונים שמטרתם להקל את תפיסת החזקה ע"י הרשות במקרקעין מופקעים המיועדים לסלילת דרכים ומסילות ברזל, מחלפים וכיוצא באלה, הסדרת הליכי ההפקעה, מתן זכות שימוע וקביעת תקופות מרביות לכל שלב בהפקעה.

להלן נבחן את התיקונים המתייחסים לתפיסת חזקה במקרקעין שהופקעו, ויישומם בפרקטיקה.

אין חובת פניה לביהמ"ש

לאור סעיף 8(ב)(1) לפקודה, הקובע כי שר האוצר רשאי לתפוס חזקה בקרקע לתשתית ציבורית ולקרקע המיועדת לפרויקט בטיחותי בלא צו של בית משפט, לא חלה כיום (בניגוד למצב קודם) על הרשות המפקיעה כל חובה לפנות לבית המשפט לצורך קבלת צו המצהיר כי מותר לה לתפוס חזקה במקרקעין [אשר הופקעו במסגרת צו הפקעה שהוצא מכח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 או מכח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943].

  בהתאם לסעיף 27(ג) לחוק, התיקון בנוגע לתפיסת הקרקע ע"י שר האוצר בתנאים המפורטים בסעיף 8(ב)(1) לחוק, חל מיד עם פרסומו (15.2.2010).

עשה שר האוצר שימוש בסמכותו לתפיסת הקרקע, תהא תרופתו של הבעלים בפניה לבית המשפט בבקשה  למנוע או להפסיק את קניית החזקה בקרקע, אם כי סיכויי בקשת הבעלים להתקבל קלושים הם, ככל שהרשות אכן פעלה בהתאם להוראות הפקודה.

 
יוער, כי הוראות סעיף 8(ב)(1) לפקודה חלות על תפיסת חזקה במקרקעין בלבד, שאין עליהם בית מגורים שנבנה כדין.

קודם לתיקון החוק, כאשר נפקע סרב למסור חזקה במקרקעין שהופקעו, היה על הרשות המפקיעה לפנות לביהמ"ש לשם קבלת צו לתפיסת החזקה במקרקעין בהתאם לסעיף 4(1) לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943, וסעיף 8 לפקודה, ולאחר קבלתו היה עליה לפנות כנגד הנפקע בהליכי פינוי המקרקעין באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.

כיום, בעקבות הוספת סעיף 8(ב)(1) לפקודה, במקרה בו ניתן צו ע"י שר האוצר המורה על תפיסת החזקה במקרקעין לתשתית ציבורית, ניתן לראות בכך מעין צו שיפוטי, ולפנות ישירות לסיוע משטרת ישראל לביצוע התפיסה.

אין לעכב התפיסה בשל טענה לפיצויים

עוד נקבע בתיקון לחוק, כי סכסוך על גובה הפיצויים שיש לשלם בעד ההפקעה לא יהווה עילה לעיכוב הכניסה לקרקע או לעיכוב קניית החזקה בה (סעיף 6 לחוק). הצורך בתיקון נבע בשל העובדה, כי סכסוך על גובה פיצויי ההפקעה יכול לשמש פתח להתדיינות משפטית מייגעת וארוכה, כאשר בחלק מהמקרים בתי המשפט מעכבים את תפיסת החזקה בקרקע ואת תחילת ביצוע מטרת ההפקעה, בלי שתהיה לנפקע טענה כלשהי על עצם ההפקעה.

משמעות התיקון הנ"ל אחת היא:  משקיימת תכנית מתאר מקומית מפורטת אשר פורסמה כדין ברשומות והנפקע לא  התנגד לה, וקיים צו הפקעה כדין אשר פורסם ברשומות, והנפקע לא תקף אותו בבג"ץ שהוא בית המשפט המוסמך לדון בתקיפת צו הפקעה , הרי כל ניסיון לעצור את ביצוע צו ההפקעה ואת תפיסת החזקה באמצעות דרישת פיצויים, נדון לכישלון.

בפרקטיקה, נפקע שקיבל הודעה על תפיסת חזקה במקרקעין, מנסה "לשפר עמדות" לצורך קבלת פיצויים מוגדלים, ועל כן מעלה בפני ביהמ"ש טענות מטענות שונות על מנת לעכב את הליכי תפיסת המקרקעין, וביניהן טענות לזכותו לפיצויים, תקיפת עצם ההפקעה, טענות בדבר אי חוקיות ההפקעה, טענות בנוגע לפגמים בצו ההפקעה וכיוצ"ב טענות, אשר מקומן לא יכירן בדיון בפני בימ"ש השלום הדן בבקשה לתפיסת חזקה במקרקעין בהתאם לסעיף 4(1) לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943, וסעיף 8 לפקודה, אלא מקומן בהגשת עתירה מינהלית בפני ביהמ"ש לעניינים מנהליים או בדיון בבג"ץ.

 
"פרקטיקה" זו בא תיקון החוק למנוע, אם כי לא לחלוטין, מאחר ועדיין פתוחה דרכו של הנפקע לבית המשפט לתקיפת התכניות מכוחן בוצעה ההפקעה. אף כי ברוב המקרים סיכוייהן של עתירות מסוג זה הינם נמוכים, הרי שיש בעצם הגשת העתירה כדי להביא לעיכוב ביצוע לתקופה מסוימת, ולתקיעת מקלות בגלגלי הפיתוח.

לטעמנו, מן הראוי היה "לרכך" תנאי זה באשר כל נתוני הבעלות מצויים בידי הרשות עצמה, ובדיקה כזו מסוגלת הרשות לקחת על עצמה, ולא בכל המקרים הבדיקה כרוכה בהוצאות כבדות.
על כן, מן הראוי היה להחיל התיקון לעניין השבת קרקע החל ממועד מתן פס"ד קרסיק ואילך.

סיכומו של דבר

עיקרו של התיקון בפישוט הליכי תפיסת החזקה, באמצעות מתן אפשרות לשר האוצר לתפוס חזקה במקרקעין, במקרים דחופים בהם מדובר בקרקע לתשתית ציבורית ובקרקע המיועדת לפרויקט בטיחותי, וזאת ללא צורך בקבלת צו של ביהמ"ש.

בנוסף, משמיט התיקון את הקרקע מתחת לטענות הנפקע, שהיו שגורות בפי נפקעים רבים במהלך השנים, לפיהן יש לעכב את תפיסת המקרקעין בידי הרשות המפקיעה עד לתשלום הפיצויים המגיעים בגין ההפקעה.

בבחינה מעשית של התיקון לאחר כשנתיים מאז תחולתו, נראה כי לא בכל בתי המשפט מיושם התיקון לאור מטרותיו אלה, ועדיין נגרמים אי פה, אי שם, עיכובים בביצוע פרויקטים חשובים.

לדעתנו, החוק המתקן מאזן נכונה בין זכויות הנפקע לאינטרס הציבורי, בהפרידו את שאלת הפיצויים מתפיסת החזקה, בכך מסייע הוא בזירוז ביצוע פרויקטים תחבורתיים בעלי חשיבות לאומית.

לפסק הדין המאוזכר במאמר:

בג"ץ 2390/96, בג"ץ 360/97 ובג"ץ 1947/97, קרסיק נ. מינהל מקרקעי ישראל ואח'

* עוה"ד שרה גולדין ואריה חגי ממשרד אריה חגי- עורכי דין, מייצגים חברות ממשלתיות בתחומי התשתיות וכן רשויות מקומיות.

** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין