פסק-דין בתיק ה"פ 50834-12-12

א.         מהות התובענה

זו עתירה למתן פסק דין הצהרתי לפיו יבוטלו ההסכמים שנכרתו בין המשיבות לבין המבקשת בקשר עם הפרויקט הידוע כפרויקט " סביוני רמת אביב" (להלן: " הפרויקט") בתל-אביב.

ב.         עובדות רלבנטיות

המבקשת (להלן גם: " חברת נכסי רמת אביב") הינה הבעלים הרשום של המקרקעין הידועים כגוש 7225 חלקה 1 בתל-אביב (להלן: " המקרקעין") (נספח 1 ל-ת/1).

המשיבה 1 הינה הרשות המקומית שבתחום שיפוטה המוניציפאלי מצויים המקרקעין.

המשיבה 2 הינה "מוסד תכנון" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: " חוק התכנון והבניה"). המשיבה 2 אחראית, בין היתר, על הנפקת היתרי בניה ועל אישורן ו/או קידומן של תוכניות מתאר במרחב התכנון המקומי של המשיבה 1.

על-פי המתואר בעתירה, חלה על המקרקעין תוכנית בניין עיר מפורטת מס' 2196 א' (להלן: " התב"ע"), אשר אפשרה בניית 332 יחידות דיור.

לטענת המבקשת, במהלך חודש מרץ 1995 התנהל דין ודברים בינה לבין המשיבה 1 בנושא שינוי התב"ע באופן שיאפשר את הגדלת זכויות הבניה ובנייתן של יחידות דיור רבות יותר במסגרת הפרויקט.

לטענת המבקשת, דרשה ממנה המשיבה 1 תשלום של "היטל מבני ציבור", כתנאי לאישור השינוי בתב"ע.

לגרסתה, חרף פניותיה וניסיונותיה להימנע מתשלום ההיטל הנ"ל, דבקה המשיבה 1 בעמדתה ובנסיבות אלה, לא נותרה למבקשת ברירה אלא להיכנע לדרישתה.

בתאריך 16.10.01 נחתם בין המבקשת לבין המשיבות 1 ו-2 הסכם (נספח7 ל-ת/1) (להלן: " ההסכם הראשון"), בו נקבע, בין היתר (סע' 5 להסכם), שהמבקשת מתחייבת להקים עבור המשיבה 1 מבני ציבור במקומות שייקבעו על-ידי האחרונה, במחיר כולל של 9,465,000 דולר.

לטענת המבקשת, בעקבות היענותה לדרישת המשיבה 1, אושרה תב"ע חדשה (מס' 2196ב') אשר נכנסה לתוקף בתאריך 15.5.06, במסגרתה הוגדלו זכויות הבניה בתחום הפרויקט מ-332 ל-400 יחידות דיור.

כמו כן, בשלהי שנת 2007, בעקבות דין ודברים בין המבקשת לבין המשיבה 1, הוסכם כי ההסכם הראשון יתוקן כך שבמקום לבנות את מבני הציבור, תשלם המבקשת את סכום ההיטל במזומן לידי המשיבה 1.

הסכם המעגן את ההסכמה כמתואר לעיל, נחתם בין הצדדים בתאריך 21.1.08 (נספח 9 ל-ת/1) (להלן: " ההסכם השני").

לטענת המבקשת, שולם על ידה למשיבה 1, נכון למועד הגשת העתירה, סכום של כ-36 מיליון ש"ח בגין היטל מבני הציבור, ונותר סכום של כ-16 מיליון ש"ח להשלמת מלוא התשלום. 

מוסיפה המבקשת וגורסת, שרק לאחר החלפת יועציה המשפטיים ובעקבות פסיקת בית המשפט העליון  מיום 27.6.11, ב-ע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עיריית יבנה ואח' (פורסם בנבו) (להלן: " עניין דירות יוקרה"), פנתה באמצעות בא כוחה במכתב אל המשיבה 1, בתאריך 22.2.12, בדרישה להשבת כל התשלומים המבוססים, לעמדתה, על הסכמים בלתי חוקיים (נספח 10 ל-ת/1).

טענת המבקשת, בתמצית היא, שגביית היטל מבני הציבור הינה פעולה אשר נעשתה על-ידי המשיבות בניגוד לעקרון חוקיות המינהל וללא סמכות המעוגנת בדין, ומשכך - דינה בטלות.

במכתבה מיום 1.4.12 (נספח 11 ל-ת/1), דחתה המשיבה 1 את דרישת המבקשת להשבת התשלומים.

המשיבות 1 ו-2 העלו מספר טענות מקדמיות המובילות, להשקפתן, לסילוק העתירה על הסף בשורה של נימוקים והם: התיישנות; שיהוי, השתק, חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט; אי צירוף כל הצדדים הנכונים להליך; וההליך אינו מתאים לבירור בדרך של המרצת פתיחה.