אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית משפט המחוזי
בשבתו כבית משפט לערעורים
בתאריך: 29/01/2008


בפני:
1. כב' השופט/ת י' שנלר - אב"ד
2. כב' השופט/ת ד"ר ק' ורדי
3. כב' השופט/ת ר' לבהר שרון
מערערים:
1. נציגות הבית המשותף מרחוב ברקת 16 חולון
- נגד -
משיבים:
1. על-רד הנדסת מעליות בע"מ
ב"כ מערערים:
1. עו"ד גוטשל
ב"כ משיבים:
1. עו"ד אדטו

פסק-דין

            השופט ד"ר קובי ורדי:

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו (כבוד השופט ד"ר סטולר) מיום 2/8/05 בת.א 24359/04.

2.         המחלוקות וטענות הצדדים בפני בית משפט קמא

            בין המערערת לבין המשיבה העוסקת במתן שירותים ותיקונים למעליות היתה התקשרות שבמסגרתה נחתמו ביניהן מספר הסכמים: הסכם חוזה שירות מיום 24/8/02 (להלן: "הסכם השירות") הסכם לשיפוץ המעלית מיום 22/8/02 (להלן: "הסכם השיפוץ") נספח להסכם שירות מיום 24/8/02 שירות למעלית (להלן: "הנספח").

            בעקבות התקשרות זו והסכמים אלו הגישה המשיבה תביעה בסד"מ כנגד המערערת ע"ס 14,121 ש"ח. התביעה הינה בגין דרישת המשיבה להחזר הנחות שקיבלה המערערת בגין ההתקשרות ביניהם (הנחה בביצוע דקורציה בסך 4,082 ש"ח + מע"מ, הנחה בדמי השירות בסך 900 ש"ח + מע"מ והנחה בשיפוץ בסך 6,591 ש"ח + מע"מ להלן: "ההנחות"). זאת בעקבות הפסקת ההתקשרות ע"י המערערת בטרם חלפה תקופה של חמש שנים ממועד ההתקשרות.

אין מחלוקת שההסכמים נערכו ב-8/02 ושב-7/9/03 (לאחר כשנה מההתקשרות) הודיעה המערערת על הפסקת השירות החל מיום 3/12/03.

            המערערת טענה (בבר"ל שהתקבל כפוף להפקדה של 2,000 ש"ח), שההסכמים מולאו בחלקם והושלמו ע"י המשיבה לאחר החתימה, כולל ענין ההנחות, כשנאמר לנציגי המערערת שמדובר בהסכם סטנדרטי לחלוטין שאין צורך לקראו והם חתמו על ההסכם (ששונה אח"כ ללא רשותם), בלא שקיבלו בפועל הנחות.

            כן נטען שתקופת השירות עליה סוכם בין הצדדים היא לשנה, לא דובר על תקופה ארוכה יותר וכן לא הוסבר למערערת כי קיים חוק ו/או תקנה הנוגדת את ההסכם. היא לא ידעה על קיום הנספח שלפיו ההסכם הוא ל-5 שנים בניגוד למה שדובר על תקופת התקשרות של שנה, ובניגוד למה שנקבע גם בצו הפיקוח מצרכים ושירותים (התקנת מעליות ומתן שירות למעליות) התשמ"ד-1984 (להלן: "הצו").

            המערערת טענה שהמשיבה האריכה את הסכם השירות למשך 60 חודשים וזאת לתקופה המנוגדת לצו ובהיותה מודעת לכך כי אין באפשרותה להחתים את המערערת על חוזה שתקופת השירות בו עולה על 12 חודשים, החתימה את המערערת על הנספח, תוך שהיא מודעת לאי חוקיות סעיפיו.

            לעומתה טענה המשיבה, כי מדובר בהסכם חוקי ותקף לכל דבר וענין שנעשה בהסכמת הצדדים ולאור העובדה שהמערערת לא עמדה כאמור בהסכמים, לאחר שקיבלה בפועל את ההנחות האמורות, חייבת היא להשיבן למשיבה, כשאי החזרתן מהווה עשיית עושר ולא במשפט ועשיית רווח ע"י המערערת.

3.         פסק הדין של בית משפט קמא

            בית המשפט השלום קיבל בחלקה את תביעת המשיבה ופסק שעל המערערת לשלם למשיבה סך של 8,473 ש"ח (60% מהתביעה) בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

            בית משפט קמא קובע שאנשי המערערת חתמו על ההסכמים כשהם היו ממולאים בהבינם על מה חתמו.

            כן קבע שניתנו למערערת הנחות בפועל ע"י המשיבה לביצוע שיפוץ המעליות, הנחות שיש להשיבן.

            יחד עם זאת קבע בית המשפט שהמשיבה התנהגה בדרך של ביצוע מחטף ובדרך שאינה בתום לב באופן שלקחה חוזים, לא השאירה עותקים למערערת, החזירה לצד השני חלק מהם ולא פעלה כפי שנותנת שירותים סבירה צריכה לנהוג עם מקבל השירות ולכן יוחס לה אשם תורם בגובה  40%.

            לגבי הטענות להפרת סעיף 7ב' לצו, לא דן בהם בית משפט קמא בהנמקה כי המערערת בחרה שלא לדון בשאלה זו בסיכומיה למעט אמירה סתמית כך שהיא זנחה טענה זו.

4.         טענות הצדדים בערעור

            הצדדים התמקדו בערעור בשאלת חוקיות הצו והפרתו ומשמעותה של הפרה כזו, אם היתה, כשהמשיבה עמדה על קבלת החלטה נוכח היות הענין עקרוני והעובדה שישנם תיקים נוספים התלויים ועומדים בערכאות.

            לטענת המערערת, הנספח הינו בניגוד לצו, ומהווה התנאה בלתי חוקית לחוזה ארוך טווח ל-5 שנים ולכן בטלה התנאה כזו כפי שנקבע גם בפס"ד "בבלי 7", כשבית המשפט התעלם מסוגיה זו של אי חוקיות הצו ולא דן בה.

            לטענת המשיבה לא מדובר בהוראה קוגנטית בצו אלא בהוראה דיספוזטיבית שהצדדים בהסכמת המערער מצאו לנכון להתנות עליו, כשאל לבית המשפט להתערב בהסכמה חוזית זו אשר אינה מקפחת את הצדדים אלא מקיימת יחסי מסחר הוגנים כאשר כל צד מקבל הנחה בתמורה להתחייבות לתקופת הסכם ארוכה. לטענתה, מדובר בהתחייבות של המערערת שנעשתה מדעת ומתוך שיקול כלכלי ויש לכבד את רצון הצדדים ולא להתערב בהסכם עסקי שהמשיבה בחרה בו בידיעה כי התמורה עבור השירות שהיא נותנת פחותה אך הלקוח נמצא עימה לתקופה ארוכה יותר.

            המערערת ידעה היטב על מהות הצו וחתמה עליו ביודעין מתוך כוונה לקבל את ההנחה בתמורה להסכם ארוך טווח.

5.         דיון

            לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בעיקרי הטיעון החלטנו לקבל את הערעור.

            בית משפט קמא לא התמודד כלל עם שאלת חוקיות הסעיפים בהסכם וההתניה על הצו.

ההנמקה לכך של בית משפט קמא שהמערערת זנחה טענה זו בסיכומיה לא עולה בקנה אחד עם העובדה שהמערערת כן טענה בסיכומיה שהחתמתה על ההסכמים היתה בניגוד גמור לחוק בכלל ולסעיף 7ב' לצו בפרט ושלא ניתן להתחייב על הסכם שירות לתקופה העולה על 12 חודשים (סעיף 2א' לסיכומיה), ועם הטענות המפורטות והרחבות בענין זה במסגרת הבר"ל שהפך לכתב הגנה והוא זה שקובע את גדר חזית המחלוקת.

זאת ועוד, מדובר בנושא מהותי ביותר של שאלת חוקיות ההתנאה על הצו, שאלה שהיה מקום לבררה בכל מקרה, גם אם לא נטענה בהרחבה בסיכומי המערערת, שאלה העוסקת בחוקיות ההתנאה ובקוגנטיות של הצו, התנהגות שאם היתה נבחנת היתה מביאה בסופו של יום לבטלות הוראות אלו בהסכם ולדחיית התביעה, כפי שיפורט להלן.

לכן, במקרה זה יש מקום להתערבות של ערכאת הערעור לגבי פרשנות משפטית שיש לתת לצו שהוראותיו קוגנטיות ובית המשפט קמא לא נתן לו את המשקל שהיה צריך לתת לו, בנסיבות הספציפיות שנשמעו בפניו.

6.         להלן נוסח סעיף 7ב' לצו שכותרתו: "חוזה מתן שרות למעליות".

"(א) לא ייכרת חוזה חדש בדבר מתן שירות למעליות, לתקופה העולה על 12 חודשים, אלא אם כן שמורה בו הזכות הבלתי מותנית של נציגות הבית לסיים את החוזה בכל עת, לאחר תום תקופה של 12 חודשים ממועד החתימה על החוזה.

(ב) סיום החוזה ייעשה על ידי מתן הודעה מוקדמת בכתב של שלושה חודשים לפחות, מבלי שלנותן השירות יהיו זכויות כלשהן כלפי נציגות הבית בשל הסיום המוקדם של חוזה השירות כאמור, למעט דמי השירות המגיעים לו בעד תקופת השירות שעד לסיומו המוקדם של חוזה השירות כאמור.

(ג) הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם על חוזה מתחדש או חוזה המאריך תוקפו של חוזה קיים".

7.         בעניינינו, נאמר בנספח כי המערערת מודעת לצו שהוראותיו מחייבות את המשיבה לחתום על חוזה שירות למעלית לתקופה של שנה אחת עם הלקוח ושהמערערת מבקשת שהצו לא יחול עליה ומסכימה ורוצה לחתום על חוזה שירות ארוך טווח וכן כי יש למערערת אפשרות לסיים את החוזה כל סוף שנה למרות שהצו לא חל עליה כשבגין הארכת הסכם זה ל-60 חודשים תקבל המערערת הנחה בשירות/בשיפוץ והנחות אחרות (המפורטות בנספח).

            ובהמשך הנוסח של הנספח נאמר:

בהתאם לאמור בנספח זה, אנו מתחייבים כי אם נבטל מכל סיבה שהיא לפני תום תקופה של הארכת ההסכם ל-60 חודשים את הסכם השירות ואחריות לאספקת חלקים ו/או אם נפר את הסכם השירות ואחריות להספקת חלפים הפרה יסודית, תבוטל ההנחה ואנו נהיה חייבים בהחזר ההנחה אשר ניתנה לנו בגין תקופת השרות, וכן בתשלום מלוא סכום השרות ואחריות להספקת חלפים ללא הנחה, צמוד ונושא ריבית עד תום תוקפו של הסכם השרות ואחריות להספקת חלפים וזאת פיצוי קבוע ומוסכם מראש ללא הוכחת נזק, והכל מבלי לפגוע בזכותה של החברה לאכוף את ביצועו של הסכם השירות ואחריות לאספקת חלפים".

8.         יש לציין שכבר בבר"ל הוזכר ע"י המערערת שישנו תיק נוסף המתברר בערעור בבית המשפט המחוזי בת"א שבו תידון חוקיות ההסכם (ע"א (ת"א) 2421/05) והצדדים אף דיווחו לבית המשפט על מועדי שמיעת ערעור זה (שטרם ניתנה בו הכרעה).

בין לבין ניתן פסק דין בע"א 2337/02 בבית המשפט המחוזי ת"א בפני הרכב כבוד השופטים גרסטל (אב"ד) פוגלמן ושילה (ע"א 2337/02 נציגות הבית המשותף מרחוב בבלי 7 תל אביב נ' על רד הנדסת מעליות בע"מ (לא פורסם) פס"ד מ-25/1/07 להלן: "פס"ד "בבלי 7").

בית המשפט בפס"ד בבלי 7, קבע כי ההוראה שהיתה בהסכם בין נציגות הבית המשותף מרחוב בבלי 7 ת"א לבין המשיבה מתנה על הוראות הצו שהן הוראות קוגנטיות שאסור להתנות עליהן ולכן התנאה זו נוגדת את תקנת הציבור והיא בטלה לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, תוך בידוד של הסעיפים הבלתי חוקיים של הוראות "הפיצוי" שרק הן בטלות בהיותן הוראות המנוגדות לצו.

כפי שפסק בית המשפט המחוזי בפס"ד "בבלי 7":

"בענייננו, סבורים אנו שהוראת סעיף 7 היא הוראה קוגנטית, הן נוכח לשונה החד משמעית הן נוכח תכליתה. עסקינן בהסדרת מתן שירות למעליות ויש להניח כי מחוקק המשנה בחר לסייג את חופש החוזים בשל הסכנה שבשימוש במעליות שאינן מתוחזקות באופן שוטף, ונוכח נחיתותם הכלכלית של הדיירים לעומת הגורם נותן השירות. מטעם זה הורה מחוקק המשנה לא לאפשר "לכבול" דיירים אל חברת שירות ולאפשר להם, אם אינם מרוצים מהשירות שניתן להם או מכל טעם אחר, להחליף את חברת השירות בלא שתוטל כל מגבלה על המבקש לסיים את ההתקשרות".

9.         בית המשפט בפס"ד בבלי 7 העלה את השאלה האם מתן תמריץ בדמות הנחה בדמי השירות כדי לגרום לדיירי הבנין להתקשר בהסכם ארוך טווח תיחשב התנאה על הוראת החוק אך לא הכריע בשאלה עקרונית זו נוכח קביעותיו המפורשות של הנספח לחוזה, בציינו:

"ודוק, איננו עוסקים בהחזר הטבה שניתנה עקב התקשרות ארוכת טווח, אשר המערערת אינה זכאית לה עוד עם ביטול ההסכם. עסקינן בהשבת דמי ההנחה "כפיצוי קבוע ומוסכם מראש ללא הוכחת נזק". לשון אחר, הצדדים ראו בביטול החוזה בטרם חלפו חמש שנים מכריתתו הפרה המזכה את המשיבה בפיצוי מוסכם. קביעה שכזו מהווה התנאה מפורשת על זכותה הבלתי מותנית של המערערת לבטל את ההסכם בכל עת, כקבוע בצו".

10.       יש לציין שנוסח הנספח להסכם בענייננו דומה לנוסח הנספח שלגביו נפסק בפס"ד "בבלי 7" שהוא בטל.

            להלן הנוסח של ההסכם בענין בבלי 7:

"ידוע לנו כי התקנות החדשות של משרד העבודה מחודש מאי 1995 מחייבות את החברה לחתום על חוזה שרות למעלית לתקופה של שנה אחת עם הלקוח.

לפי בקשת דיירי הבניין, נציגיו והמורשים לחתום בשמו והסכמתם על אף התקנה הזו נחתם חוזה שירות ארוך טווח אשר בו לבנין יש אפשרות לבטל חוזה זה כל סוף שנה לפי תנאי ההסכם ונספח זה.

...

ידוע לנו שבמקרה של ביטול ההסכם ביננו לפני תום 60 החודשים מסיבה כל שהיא יוחזר לנו (על רד הנדסה, המשיבה) סכומי הנחה רטרואקטיבית לפני תנאי ההסכם כשהם צמודים למדד".

ובכתב יד הוסף - "כפיצוי קבוע ומוסכם מראש ללא הוכחת נזק".

דהיינו, בענייננו כמו בענין "בבלי 7" מדובר גם כן בהנחות שנקבע שיבוטלו כפיצוי קבוע ומוסכם מראש ללא הוכחת נזק (ההדגשה שלי - ק.ו), ברם בענייננו הודפס משפט זה ולא נרשם בכתב יד.

לכן, לפי אותה הנמקה, שאני מאמצה, מדובר בהתנאה מפורשת על זכותה הבלתי מותנית של המערערת לבטל את ההסכם בכל עת כקבוע בצו, כשביטול החוזה בטרם חלפו חמש שנים מכריתתו מהווה הפרה המזכה את המשיבה כפיצוי קבוע ומוסכם מראש וזוהי התנאה אסורה הנוגדת את הצו, הבטלה לאור סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

למעשה ניתן היה לסיים כאן את הדיון ולקבל את הערעור כפי שנעשה בפס"ד בבלי 7.

11.       יחד עם זאת, בעניינו אני מוכן ללכת צעד אחד נוסף קדימה ולהכריע בנקודה שבית המשפט בענין "בבלי 7" השאיר ללא הכרעה נוכח קביעה זו, בשאלה האם מתן תמריץ בדמות הנחה בדמי השירות כדי לגרום לדיירי הבנין להתקשר בהסכם ארוך טווח תיחשב כהתנאה על הוראת החוק (הצו) ואני סבור שכן.

הצו מנוסח בלשון ציווי ברורה ומפורשת השוללת הקניית זכויות כלשהן למשיבה שיינבעו מהסיום המוקדם של השירות, שהיא זכות חד צדדית של המערערת, וכל התנאה עליה הינה בטלה ואין לה תוקף.

            סעיף 7ב' לצו אוסר לכרות חוזה חדש בדבר מתן שירות למעליות לתקופה העולה על 12 חודשים, אלא אם כן שמורה זכות לנציגות הבית לסיים את החוזה בכל עת לאחר תקופה של 12 חודשים ממועד החתימה על החוזה בהודעה מראש בכתב של 3 חודשים לפחות.

כן נאמר מפורשות בס"ק א'(1) לסעיף 7ב' לצו, שסיום חוזה בצורה כזו ייעשה "מבלי שלנותן השירות יהיו זכויות כלשהן כלפי נציגות הבית בשל הסיום המוקדם של חוזה השירות כאמור" (למעט דמי שירות המגיעים לו בשל תקופת השירות עד לסיומו המוקדם של חוזה השירות כאמור).

12.       כפי שנפסק בפס"ד בבלי 7 מדובר בהוראה קוגנטית המקנה הגנה צרכנית לציבור הלקוחות ומגנה על אינטרס ציבורי שיסודו בטובת הכלל והציבור שלא ניתן לוותר עליה או להשתחרר ממנה והתנהגות כזו תהא נוגדת את טובת הציבור ובטלה (ע"א 156/82 ליפקין נ' דור הזהב בע"מ פ"ד לט(3) 94-95).

קביעתה של חובה כחובה קוגנטית נובעת, בין השאר, מתכלית פטרנליסטית של שיטת המשפט כלפי החלשים ובעלי עמדות מיקוח נחותות, להגן עליהם מפני החזקים ומפני החכמים - מחוכמים.

(ע"א 3190/99 שוקר נ' ע.ר.מ רעננה לבנין והשכרה בע"מ פ"ד נד(3) 127, 137 להלן: "פס"ד שוקר").

כדי להכריע בכך האם מדובר בחובה קוגנטית או דיספוזטיבית יש לבחון האם אינטרס ציבורי פלוני יכריע במקרה הנדון את עקרון חופש החוזים שאז מדובר בחובה קוגנטית (פס"ד שוקר בעמוד 138).

זאת, לאחר שנגיע למסקנה כי ראוי לפרשה בתכליתה, כנגזרת מקיומו של אינטרס ציבורי ומטעמים של מדיניות משפטית כללית, כחובה קוגנטית (פס"ד שוקר בעמוד 139).

במקרה דנן, מעבר לכך שמדובר בחקיקה צרכנית המגנה על הצרכן (שאינה מהווה כשלעצמה "נוסחת קסם" לחובה קוגנטית כאמור בעמוד 140 לפס"ד שוקר), הרי נסיבות התקנת הצו ומטרתו, יחסי הכוחות הלא שוויונים בין הצדדים והאינטרס הציבורי מטים את הכף באופן ברור לטעמי לקבוע כי מדובר בהוראות הצו שהינן קוגנטיביות.

13.       חוק הגנת הצרכן ובהתאמה לו חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים תשי"ח-1957 שהוא חוק צרכני (ראו פרופסור דויטש בספרו בעמוד 169) נמנה על החקיקה המתערבת בחוזים שבין צדדים לא שווים המטילה על הצד החזק - הספק - חובת הוגנות מוגברת כלפי הצד החלש - הצרכן. זאת, מכיוון שעל פי טבע הדברים סומכים צרכנים על ספקים, שלהם המומחיות והניסיון בתחום עיסוקם. חוק זה מטיל גם חובת גילוי על הספקים המשקפת את עקרון תום הלב (רע"א 8733/96 לנגברט נ' מד"י - מנהל מקרקעי ישראל פ"ד נה(1) 168, 175).

לקריאת המשך המסמך יש להזדהות כמנוי או לרוכשו
לרכישה תמורת 26.00 ש"ח » להזדהות כמנוי » לרכישת מנוי »
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. מדיה זו עושה שימוש באמצעים חדשניים ביותר אשר פותחו רק לאחרונה והניסיון לגביהם הוא חדש וללא רקורד רב.

על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

בעלי דין רשאים לבקש הסרת המסמך מהמאגר

יצויין כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט.

בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת.