בנק לאומי סניף רמת גן נ' עיזבון גרינפלד צביה ז"ל ואח'

פסק דין

התביעה ובעלי הדין

בפני תביעה כספית שהגיש התובע (להלן: "הבנק או התובע") נגד הנתבעים 1,2 שהינם בהתאמה בתה (נתבעת 1 להלן: "רינת") ובנה (נתבע 2 להלן: "אמיר") של המנוחה גרינפלד צביה ז"ל, שנפטרה ביום 1.10.00 (להלן: "המנוחה") לתשלום חוב שהצטבר בחשבון מס' 705254/32 של המנוחה אצל התובע (להלן: "החשבון" או "חשבון הבנק"). סכום התביעה הינו ע"ס 227,967 ₪ נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן (16.3.09).

אמיר ורינת נתבעים בבחינת יורשי המנוחה.

עיקר טענות בעלי הדין

התובע טוען כי המנוחה חתמה בחייה על שטר משכנתא ללא הגבלה בסכום לפיו שיעבדה דירת מגורים שהיתה רשומה בשמה בבני ברק (להלן: "דירת בני ברק"), להבטחת התחייבויותיה בבנק.

להלן נטען כי ביום 24.6.03 הועברו הזכויות דירת בני ברק ע"ש הנתבעים, יורשיה של המנוחה.

התובע טוען כי מאחר והנתבעים לא פרעו את יתרת החוב בחשבון, נקט התובע בהליכים למימוש המשכנתא בגידרם נמכרה דירת בני ברק בסכום של 70,000 $ אך לא היה בסכום המימוש כדי לפרוע את מלוא יתרת החוב בחשבון, אשר הצטברה לאור חיובי ריבית שנזקפו בחשבון עפ"י תנאי ניהול החשבון.

התובע טען כי רינת היא היורשת של המנוחה, עפ"י צוואתה של האחרונה מיום 29.8.00 (להלן: "הצוואה") ומשכך, שיגר לרינת התראה לסילוק החוב.

רינת הגישה כתב הגנה בגידרו כפרה בזכותו של התובע לגבות ממנה כספים כלשהם, וטענה כי יש לדחות את התביעה נגדה בשל אי יריבות בטענה כי המנוחה חתמה ביום 27.4.00 על תצהיר מתנה לפיו העניקה במתנה לאמיר כספים וזכויות כמפורט בתצהיר המתנה וכולל אלו גם את חשבון הבנק.

להלן טענה רינת כי אמיר נהג מינהג בעלים בנכסים שניתנו לו במתנה ואף יצר את יתר החוב בבנק, ואף ניהל עם הבנק מו"מ לפרעון החוב הנתבע ע"י הבנק.

רינת הוסיפה וטענה כי הגם שאמיר מונה עפ"י הצוואה כמנהל העיזבון, הרי משהסתבר לה כי הבנק טוען כי קיימת יתרת חוב שרינת אחראית לסילוקה, פנתה לבית המשפט בבקשה למינוי מנהל עיזבון, לצורך ניהול נכסי עיזבון המנוחה וסילוק חובותיו וכי בית המשפט לענייני משפחה, מינה את עוה"ד קרן ברדה, כמנהל עיזבון המנוחה (להלן: "מנהלת העיזבון").

רינת מוסיפה וטוענת כי אמיר טען וגילה בעתו, כי כל הנכסים והזכויות שהמנוחה העבירה אליו במתנה, קודם לפטירתה, אינם מהווים חלק מעיזבון המנוחה וכי טענתו זו הקבלה בבית המשפט לענייני משפחה ואף אושרה בערעור שהגישה רינת.

לגירסת רינת, אמיר הוא שעמד מאחורי הליכי מימוש דירת בני ברק, אשר המנוחה היקנתה לרינת 75% ממנה, ומשכך יוצא כי אמיר מכוון לכך שרינת תשלם את החוב בחשבון אשר לגירסת אמיר, כפי שאושרה בבית המשפט – לא נכלל במסת העיזבון.

רינת טענה איפא כי די באמור עד כאן כדי לדחות את תביעת הבנק נגדה.

רינת הוסיפה וטענה כי הבנק לא ביסס את תביעתו לרבות הסכום הנתבע בראיות ובמסמכים כנדרש, וכי היא מכחישה את החוב, שיעורו ודרך חישובו.

בכתב ההגנה שהגיש אמיר נטען, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה נגדו וכי נגרר להליכים ללא בסיס ע"י רינת אשר לטענתה ומחד גיסא פעלה לנכס לעצמה נכסים רבים ככל האפשר מן העיזבון, ומאידך מתנערת מן החובות.

אמיר טען כי החשבון התנהל במהלך חיי המנוחה כחשבון משותף לה ולבעלה יצחק, אשר נפטר לבית עולמו ביום 19.9.05 (להלן: "המנוח").

אמיר הוסיף וטען כי רינת עשתה שימוש בצוואה ורשמה את עצמה כבעלים של 75% מדירת בני ברק ואת אמיר כבעלים של 25% ממנה.

לגירסת אמיר היתה רינת מודעת זה מכבר לעובדה כי לא מונה מנהל עיזבון עפ"י הצוואה, אך פנתה רק ביום 7.12.03 בבקשה למינוי מנהל עיזבון תוך שהטיחה אשמות באמיר. אמיר הוסיף וטען כי בפרק הזמן שבין הגשת הבקשה ע"י רינת למינוי מנהל עיזבון, מזה ועד למינויה בפועל של מנהל העיזבון פעלה רינת לרשום בעלותה את כלל הזכויות בדירה ברמת גן (להלן: "דירת רמת גן"), אשר היתה רשומה קודם לכן בבעלות המנוחה והמנוח.