טן - חברה לדלק בע"מ נ' פרץ ואח'

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי תובענה לפי סעיף 34(ב) ב חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: " חוק ההוצל"פ"). התובעת, טן חברה לדלק בע"מ (להלן: "טן"), מבקשת להצהיר כי מחצית הזכויות בדירה ברח' משה שרת 40 בבאר-שבע, הידועה כגוש 38124 חלקה 60 תת-חלקה 7 (להלן: "הדירה בבאר-שבע"), הרשומה על שמה של הנתבעת 2, גב' אביה פלוני (להלן: "אביה"), שייכת למעשה לנתבעת 1, גב' פלונית (להלן: "פלונית"), שהיא החייבת 2 בתיק הוצל"פ מס' 01-91051-09-6 בלשכת ההוצל"פ בתל-אביב. עוד מבוקש בתובענה לצוות על עיקול מחצית הזכויות הנ"ל, השייכת לפלונית, לטובת טן.

2.       טן טוענת כי הדירה בבאר-שבע נרכשה על ידי פלונית ואביה בכספי התמורה של דירתן הקודמת ברח' גבעת שפרה 183 בנתיבות, הידועה כגוש 39586 חלקה 51 תת-חלקה 18 (להלן: "הדירה בנתיבות"). חרף זאת, הדירה בבאר-שבע נרשמה על שם אביה בלבד. מהלך זה בוצע על ידי פלונית ואביה במטרה לחלץ את הדירה בנתיבות מעיקול צפוי לזכות טן על המחצית השייכת לפלונית. לפיכך יש לקבוע כי בפועל - גם מחצית הזכויות בדירה בבאר-שבע שייכת לפלונית, ויש מקום לעקלה לזכות טן כפי שניתן היה לעשות במחצית של פלונית בדירה בנתיבות.

3.       פלונית ואביה טוענות כי הדירה בבאר-שבע נקנתה בכספיה של אביה בלבד: מן המחצית של אביה בתמורה שהתקבלה בגין הדירה בנתיבות, שאביה ירשה את מחצית הזכויות בה בעקבות פטירת האב, בן-זוגה של פלונית; וממתנה שקיבלה אביה, בסכום ההפרש שנדרש להשלמת מחיר הדירה בבאר-שבע, מידי דודה של אביה, אחיה של פלונית, מר פ (להלן: "פ"), אשר ביקש לסייע לאחייניתו היתומה מאב, ולקיים בכך את צוואת אביו, כגרסתו. לפיכך, הדירה בבאר-שבע שייכת, להלכה ולמעשה, לאביה בלבד. אין לפלונית כל זכויות בה, וממילא אין לטן כל עילה להטיל עיקול על מחצית הזכויות בה.

4.       נוכח החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא דנתי אלא באלו מבין הטענות והראיות שמצאתי כנחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר שלילי לגבי השאר.

דיון והכרעה

5.       ביום 30.10.2009 קיבלה פלונית את האזהרה בתיק ההוצל"פ [נספח ה' לתצהירי טן]. בעקבות כך נודע לה כי טן נושה בה מאות אלפי ש"ח.

6.       לגרסת פלונית [תצהירה, סעיף 2], הדירה בנתיבות עמדה ריקה מאז שנת 2006, משום שפלונית עברה, בעקבות מחלתה, לגור עם אחותה בבאר-שבע; ואביה גרה בפנימייה, ובסופי-שבוע וחופשות גרה עם אימה אצל הדודה הנ"ל [עדות אביה, פרוטוקול עמ' 22].

7.       לפי הצהרותיה של פלונית - אין לה הכנסות, זולת קצבאות ביטוח לאומי; ואין ולא היה לה רכוש, זולת הדירה בנתיבות. בחלקה של פלונית בתמורת הדירה בנתיבות, שלגרסתה לא הושקע ברכישת הדירה בבאר-שבע - פרעה חובות [פרוטוקול חקירת יכולת, נספח י' לתצהירי טן; תצהיר תשובות לשאלון ת/6, תשובה ב(5)].

8.       פלונית העידה כי מצבת חובותיה הסתכמה בסך כ-600,000­-700,000 ש"ח, כאשר החלק-הארי מסכום זה היה חובה לטן, והיתרה - חובות לספקים, כגון חברות סלולר, וכן לבני-משפחה [פרוטוקול, עמ' 36]. 

9.       אין מחלוקת כי הדירה בנתיבות נמכרה ביום 6.1.2010, במחיר של 438,000 ש"ח. מאלף לציין את המאפיין  הבלתי-שכיח של עסקה זו, העולה מתוך סעיפי החוזה: יום כריתת החוזה היה גם יום מסירת החזקה ויום תשלום מלוא התמורה [נספח 1 לתצהיר פלונית, סעיפים 3(ב)(1) ו-7(א)]. נראה, אפוא, כי הדירה נמכרה בבהילות, זמן קצר (כחודשיים) לאחר קבלת האזהרה מלשכת ההוצל"פ, לאחר שבמשך כ-5 שנים עמדה ריקה ולא נמכרה.

10.   גרסתה האמורה של פלונית מעלה מספר תמיהות, כפי שיפורט.

11.   לא סביר שבמצבה הכלכלי המתואר לא הייתה פלונית מפיקה ערך כלכלי מן הדירה בנתיבות, על ידי השכרתה או מכירתה והשקעת תמורתה. אפילו אניח שפלונית הייתה טרודה במחלתה - חזקה על בני-משפחתה, שחלקם אף סייעו לה כספית בדחקה, שהיו מסבים את תשומת-לבה לכך שראוי לעשות כן, ואף היו מסייעים לה במימוש, הן לטובת פלונית והן מתוך אינטרס עצמי.

12.   לא ברור מהו הדבר שהשתנה במצבה של פלונית, מלבד הסיכון שהמחצית השייכת לה בדירה בנתיבות תעוקל לזכות טן, אשר יכול להסביר את העיתוי של מכירת דירתה. יוזכר: לפי גרסת הנתבעות - הדירה עומדת כ"אבן שאין לה הופכין" במשך כ-5 שנים; וכחודשיים לאחר קבלת האזהרה בהוצל"פ - היא נמכרת, תוך שהחוזה נכרת, החזקה נמסרת והתמורה משולמת ביום אחד.

13.   קיים קושי לקבל את הגרסה שלפיה פלונית ואביה לא גרו בדירה בנתיבות, נוכח סימני אי-האמת בעדויות בעניין זה. פלונית העיד, בניגוד לגרסתן של פלונית ואביה, כי הן "לא גרו בה מעולם" [פרוטוקול, עמ' 12]. לא סביר בעיניי שפלונית שכח שאחותו האלמנה גרה בנתיבות. נראה היה כי הוא מסתבך בגרסה שתואמה מראש; ורק בהמשך התעשת ו"יישר-קו" עם הגרסה שלפיה הדירה הייתה ריקה רק בשנים האחרונות, מאז מחלתה של פלונית.

14.   תמוה כי אחותה של פלונית, שאצלה עברה להתגורר לאחר שעזבה את הדירה בנתיבות, כנטען - לא הובאה לעדות. דווקא היא, יותר מפלונית, הייתה המועמדת הטבעית לחזק את עדותן של בעלות-הדין בעניין מרכזי זה.

15.   פלונית לא הסבירה מה עשתה במחצית התמורה שקיבלה מן הדירה בנתיבות. גרסתה כי החזירה חובות אינה הולמת את הנתונים הכספיים שסיפקה פלונית עצמה, שהרי יתרת חובותיה - מלבד החוב לטן שלא נפרע - קטנה בהרבה מסכום מחצית התמורה (סך 218,000 ש"ח). ראוי לציין כי לא הובאה כל ראיה לגרסת פירעון החובות; לרבות מצד הנושים העסקיים שבוודאי היו נותנים לפלונית אסמכתא לפירעון חובותיה כלפיהם. כמו-כן, אותם קרובים שלכאורה זכו בפירעון הלוואותיהם לפלונית לא הובאו להעיד על כך. חסרים ראייתיים אלה נזקפים לחובת פלונית, ומזמינים את המסקנה כי אין ממש בגרסתה זו.

16.   גרסתה של פלונית בתשובתה בתצהיר [ת/6, ב(5)], לאמור: "בחלקי מהדירה שילמתי חובות. מכירת הדירה לא היה לה קשר כלשהו לחובותיי. החוב הנוכחי בכלל לא עלה במחשבתי כאשר מכרתי את הדירה השקולים הנ"ל" - אינה מתקבלת על הדעת. לא סביר שחייב הכורע תחת נטל חובות ישתמש בתמורת דירה שמכר כדי לשלם חובות, ויטען כי החוב העיקרי לא עלה במחשבתו כשהחליט על מכירת הדירה.

17.   על פני גרסתה של פלונית היא פעלה בהעדפת נושים, בעת שהעדיפה לשלם את חובותיה לחברת הסלולר ולבני משפחתה, אך נמנעה מלהשתמש בחלקה בתמורת הדירה בנתיבות כדי לפרוע, ולמצער להקטין, את חובה לטן. פלונית מודה, אפוא, כי לא היה לה עניין בפריעת חובה לטן.