ליאוניד נ' בזק חברת התקשורת בע"מ

פסק דין

פתח דבר

האם פיטורי התובע מהנתבעת (להלן גם – בזק), לאחר 17 שנות עבודה כטכנאי שירות לקוחות, נבעו מחמת פנייתו בתביעה נזיקית נגד בזק, או שמא פיטורים אלה מקורם היה ב"אי התאמה" לעבודה כטענת הנתבעת. ככל שאכן נפל פגם בפיטוריו של התובע – מהו גובה הפיצוי שיש לקבוע בנסיבות העניין?

זוהי תמצית ההכרעה אליה נידרש בפסק דין זה.

עיקר ההליך שהתקיים בפנינו

בדיון הוכחות שהתקיים ביום 3.3.13 נשמעו התובע ומר חביב מנגד, גמלאי בזק מיום 31.1.07 והממונה על התובע במועד הרלבנטי לתביעה (להלן – חביב), מטעם התובע; וכן מר יורם עידן, מנהל אגף שירות לקוחות בבזק מחודש 02/2007 ועובד בבזק משנת 1983 (להלן – יורם) ומר אבשלום רדמי, מנהל מחלקת שירות לקוחות במרחב הצפון משנת 2006 לערך ועובד בבזק משנת 1988 (להלן – אבשלום), מטעם הנתבעת, כאשר כל העדים מסרו את עדותם הראשית בתצהיר ונחקרו בפנינו בחקירה נגדית. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

רקע עובדתי בתמצית

הנתבעת הוקמה בשנת 1980 כחברה ממשלתית שעיסוקה בתחום התקשורת והטלפוניה והחלה לפעול בשנת 1984. בחודש 10/05 הועברה השליטה בבזק מהמדינה לחברה פרטית, כאשר ביום 5.12.06 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין בזק להסתדרות העובדים הכללית החדשה, המסדיר את תנאי עבודת העובדים.

התובע, יליד 1948, הועסק בבזק כעובד בחוזה אישי בשכר כולל (נספח 1 לכתב ההגנה), מיום 1.3.96 ועד למועד פיטוריו ביום 21.6.09.

התובע הועסק בבזק גם בתקופה קודמת מיום 1.9.91 ועד ליום 31.7.95 כעובד ארעי יומי ופוטר מעבודתו, לאחר שלא הוענקה לו קביעות בעבודה (להלן – התקופה הראשונה). בגין תקופת העסקה זו נערך לתובע גמר חשבון ואין לתובע כל תביעה בגינה (סע' 10-13 לכתב ההגנה).

ביום 29.10.01 נפגע התובע במהלך עבודתו, עת נפל מסולם בשעות הערב ונחבל בגבו ובראשו. תאונה זו הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ולתובע שולמו בגינה גמלאות כדין (עמ' 22, ש' 11-12; להלן – תאונת העבודה). כתוצאה מהתאונה, נותרה לתובע נכות יציבה בשיעור 10% (עמ' 21, ש' 21-22); התובע שב לעבודתו בבזק לאחר כששה חודשים ממועד תאונת העבודה (עמ' 22, ש' 23-25).

ביום 31.7.08 הגיש התובע כנגד בזק תביעה נזיקית בבית משפט השלום בחיפה (תע"א 13418-07-08, נ/2, להלן – התביעה הנזיקית) והתביעה הסתיימה בפשרה (עמ' 22, ש' 14-18, נ/1).

לאורך שנות עבודתו, התובע היה עובד מוערך בבזק ואף קיבל תואר של עובד מצטיין לשנת 2005 (ראה עדותו של חביב בעמ' 12, ש' 3-18; עדות התובע בעמ' 28, ש' 12-14; משובים מתיקו האישי של התובע עד לשנת 2006 – ת/1; סע' 11 לכתב התביעה).

עם הפיכתה לחברה פרטית בשנת 2007, החלה בזק להפעיל תכנית לתשלום תמריצים לעובדים, המושתתת על מדידה אישית וקביעת יעדים אישיים וקבוצתיים (להלן – תכנית התמריצים); בהתאם, בדקה את טכנאי שירות הלקוחות ובכללם התובע במדדים הבאים: תפוקות לשעת נוכחות, בדיקת כמות התקלות החוזרות בבית הלקוח, שיעור המכירות והפעלת סקר מדגמי הבודק את מידת שביעות רצון הלקוחות מעבודת הטכנאים (להלן גם – סקר 24) (סע' 7-11 לתצהירו של יורם).

ביום 8.12.08 נפגש התובע עם אבשלום, בעניין אי עמידת התובע ביעדי המכירות בהתאם לתכנית התמריצים. בפגישה נוספת בין הצדדים מיום 25.3.09, נדרש התובע לשפר את תפקודו בעבודה בתחומי ה"תפוקות, תקלות חוזרות ומכירות" (נספחים 5-6 לתצהיר יורם).

ביום 22.4.09 זומן התובע לשיחת שימוע לפני פיטורים, כאשר העילה לסיום העסקתו, כפי שצוינה בהזמנה, היתה "אי התאמה" (נספח 8 לתצהיר יורם).

ביום 13.5.09 נערכה שיחת השימוע בנוכחות התובע, אבשלום, נציגה ממשאבי אנוש ויושב ראש ועד העובדים בבזק במחוז הצפון (להלן – יו"ר הועד). לאחר השימוע, הודיעה בזק לתובע על פיטוריו שנכנסו לתוקפם ביום 21.6.09 (נספחים 9-10 לתצהיר יורם).

טענות הצדדים

לטענת התובע, מלכתחילה חשש מהגשת התביעה הנזיקית בגין תאונת העבודה, פן יבולע לו ולכן השתהה עם הגשתה עד סמוך לתום תקופת ההתיישנות. משהגיש התביעה – חששו התממש וחרב הפיטורין נחתה עליו. לטענתו, מעדויות הצדדים וראיותיהם עלה בבירור, כי מהלך 18 שנות עבודתו בבזק, זכה להערכות ועיטורים רבים. רק לאחר שהגיש את התביעה הנזיקית, היחס כלפיו השתנה; בזק התנכלה לו בעבודתו עד לזימונו לשימוע ולבסוף פיטוריו השרירותיים מבזק בגיל 61 מחמת הסיבה הנטענת והמוכחשת "אי התאמה". במהלך ניהול ההליך, בזק דילגה בין הנימוקים השונים שיצקה למינוח "אי התאמה", בהתאם לצרכיה השונים וללא כל קשר לשימוע עצמו, כאשר התובע התייחס לכל אחת מטענות אלה בעדותו והפריכן.

בנתוני ההשוואה שהגישה בזק במפתיע לבית הדין, כיומיים בלבד לפני דיון ההוכחות ולאחר שהתנגדה בעבר לחשיפת נתונים אלה בשל "צנעת הפרט" – אין כדי לסייע לבזק, שכן הוכח כי נתונים אלה כלל לא עמדו בפני נציגיה עת פיטרו את התובע כשנתיים קודם לכן, דבר המוכיח כי פיטורי התובע סומנו מראש כמטרה, ורק בדיעבד עמלה בזק קשות על מציאת נתונים שאינם ממשיים המצדיקים את הפיטורים השרירותיים.