פסק דין
בפניי תביעת התובעת לתשלום חוב בסך של 9,851 ₪ שנצבר, לטענת התובעת, לחובת הנתבעת.
לטענת התובעת, החוב נשוא התביעה נצבר בגין שימוש הנתבעת בשירותי התובעת בחודשים אפריל 2010, ואוקטובר 2010 עד מרץ 2011. לטענת התובעת, עיקר החוב נובע משיחות לאוקראינה שהנתבעת ביצעה במהלך התקופה שבין 26.10.10 עד 16.12.10, כאשר שיחות אלו בוצעו משני קווי טלפון; 04-9888149 ו- 072-2817808 (עמ' 2 ש' 11-15), וכאשר השיחות שבוצעו מהקו האחרון, בוצעו באמצעות חברת 014, היינו כלקוחה מזדמנת, ולא כלקוחה קבועה, כך שהנתבעת לא נהנתה מהתעריף המוזל שהייתה זכאית לו עקב הצטרפותה למבצע אצל התובעת.
הנתבעת טוענת, כי שיחות הטלפון נשוא התביעה לא בוצעו על ידה. לטענתה, השיחות נגנבו מקו הטלפון שעל שמה, ואינה חייבת מאומה לתובעת.
אין חולק, כי הנתבעת הצטרפה לשירות המוזל לשיחות חו"ל אצל התובעת כבר בחודש יולי 2010, וכי הנתבעת השתמשה בשירות זה במהלך החודשים אוגוסט עד אוקטובר 2010 (עמ' 5 ש' 1-3) ושילמה תעריף מוזל (עמ' 5 ש' 7-14), ואין חולק, כי השיחות לחו"ל בתעריף המוזל בתקופה זו בוצעו מקו 04-9888149 (עמ' 2 ש' 1-3, ועמ' 5 ש' 4-6, וכן את ת/2).
ברם, בין הצדדים ניטשה מחלוקת באשר לאותן שיחות לחו"ל שבוצעו מקו 072-2817808 בתקופה שבין 26.10.10 עד 16.12.10, ואשר בוצעו באמצעות חברת 014 ולא במסגרת המבצע המוענק לנתבעת דרך התובעת.
הנתבעת ציינה, ולאורך כל הדרך, כי מספר היעד אליו בוצעו השיחות שבמחלוקת, אינו מוכר לה או למי ממכריה. הנתבעת העידה כי את השיחות לחו"ל היא ביצעה דרך הקו מס' 04-9888149 בלבד, שיחות אשר בוצעו למספר טלפון השונה ממספר הטלפון שאליו בוצעו השיחות נשוא התביעה.
עדותה של הנתבעת יצרה עלי רושם אמין ומהימן. עדותה של הנתבעת הגיונית ומתיישבת עם השכל הישר ועם נסיבות העניין. זאת, שכן הנתבעת זכאית ליהנות מתעריף מוזל בשיחות לחו"ל, הנתבעת מודעת להטבה זו, וההיגיון הבריא והשכל הישר מורים שהנתבעת הייתה נמנעת מביצוע שיחות לחו"ל בתעריף יקר, כאשר מודעת היא להטבה ולתעריף המוזל להם זכאית היא. זאת ועוד, הנתבעת נמנתה על חוג לקוחותיה של התובעת מחודש נובמבר 2004 ולאורך שנות הצטרפותה לשירות התובעת הנתבעת עמדה בכלל התשלומים לתובעת, עד לאותם חשבונות נשוא התביעה. לא זו אף זו: במהלך כלל שנות הצטרפותה של הנתבעת לשירות התובעת סכומי החשבונות בגין צריכת שירותי התובעת נעו בין מס' עשרות ₪ בודדים לבין כמאתיים ₪ לחודש, חרף ביצוע השיחות לחו"ל. כל אלה, תומכים בגרסת הנתבעת ומערערים את חזקת תקינות החשבונות של התובעת.
התובעת הוסיפה וטענה, כי נציגה מטעמה התקשרה ביום 28.3.11 למספר היעד נשוא השיחות שבמחלוקת וענה לה גבר אשר טען כי מכיר את הנתבעת, דיבר בעברית והתפלא מדוע הנתבעת מתכחשת לשיחות איתו. טענה זו, נטענה בעלמא. נציגת התובעת שנטען כי ביצעה את השיחה לא זומנה לעדות. מה גם שזהותו של אותו גבר שענה לשיחה הנטענת לא נחשפה בבית המשפט, ומותר לציין, כי אותו גבר לא זומן לבית המשפט, כשמנגד עמדה בפניי עדותה של הנתבעת עצמה, לפיה חייגה לאותו מספר וענה לה גבר שאינו מוכר לה ודיבר איתה ברוסית.
לא זו אף זו: התובעת טענה כי רוב הסיכויים שאותו גבר שענה לנציגת התובעת בשיחה הנ"ל, היה איציק כהן, בן זוגה של הנתבעת. ברם, התובעת נמנעה מהגשת בקשה מנומקת לזימונו של איציק כהן לצורך חקירתו. זאת ועוד, איציק כהן נכח ביום הדיון באולם בית המשפט והתובעת המשיכה בהימנעותה מזימונו לעדות, ורק ביוזמת בית המשפט איציק כהן עלה לדוכן העדים ולתובעת ניתנה ההזדמנות לחקור אותו בחקירה נגדית, אלא שחקירתה לא העלתה מאומה. אף נהפוך הוא, איציק כהן העיד, כי ניגש יחד עם הנתבעת למשרד ב"כ התובעת עוד לפני קבלת החיובים נשוא התביעה, והעלו את טענותיהם כנגד גובה החוב שהנתבעת נדרשה לשלמו עבור חודש נובמבר 2010, והעלו את חשדותיהם באשר לגניבת השיחות, אך התובעת נמנעה מלהושיט להם כל עזרה (עמ' 8 ש 25-29 ועמ' 9 ש' 1-9. ראו גם את עדותה של הנתבעת בעמ' 6 ש' 2-5). איציק כהן העיד שאין לו כל קשר לאוקראינה (עמ' 8 ש' 17-20). איציק כהן הוסיף והעיד, כי במועד ביקורם במשרד ב"כ התובעת לבירור פשר החוב, הם לא ידעו מהי התקופה נשוא החוב. לכן אמרו כי הנתבעת הייתה בחו"ל משסברו כי החוב מתייחס לאותה תקופה.
עדותו של איציק כהן יצרה עלי רושם אמין ומהימן. עדותו של איציק לא נסתרה כלל וכלל על ידי התובעת.
פירוט השיחות שבמחלוקת (נספח ב' למוצג ת/1) מעלה סימני שאלה רבים וחשדות וספקות בלתי מבוטלים לכך, שלא מן הנמנע כי אכן מדובר בגניבת שיחות. כעולה מאותו פירוט מדובר בשיחות שבוצעו לאותו מספר טלפון באוקראינה (מספר שאינו נמנה על אחד המספרים נשוא השיחות שהופיעו בת/2 ושהנתבעת לא כפרה בהן) בתדירות גבוהה מאוד, בין 13 לבין למעלה מ 30 שיחות ליום ובעיקר בשעות הבוקר והצהריים, כאשר מוצג ת/2 מראה בעליל כי הנתבעת נהגה להתקשר לאוקראינה בתדירות מצומצמת ביותר (בממוצע כשלוש פעמים בחודש). הנתבעת העידה כי הינה אישה עובדת (סעיף 9 למוצג נ/1). עדותה זו של הנתבעת לא נסתרה והתובעת אף לא מצאה לנכון לחקור אותה ולו שאלה אחת בהקשר זה. כך, שניתן לקבוע כי הנתבעת הייתה נמצאת מחוץ לביתה מספר רב של שעות, ובעיקר בשעות הבוקר והצהריים. הימנעות התובעת מבירור נושא זה מול הנתבעת אומרת שיש דברים בגו.
הצטברות כלל הנתונים הנ"ל מעלה את החשד לגניבת שיחות. מכאן, שנטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח את תקינות חשבונותיה ורישומיה. נטל זה לא הורם על ידי התובעת.
בטרם אסיים דבריי, מצאתי לנכון להוסיף ולציין כי התובעת בעצמה חשדה בכך, כי מדובר בשיחות שלא בוצעו בידי הנתבעת עצמה. והראיה לכך נמצאת בשאלת ב"כ התובעת שהופנתה לנתבעת בסוף חקירתה הנגדית (ראו: עמ' 8 ש' 1-5). אמנם, התובעת ניסתה לטעון לשיתוף פעולה בין אותה חברה שמבצעת את השיחות לבין הנתבעת (לטענת התובעת, הנתבעת שימשה כעובדת של אותה חברה). החשד לשיתוף פעולה בין אותה חברה לבין הנתבעת נטען ללא כל ביסוס ולא הוכח כדבעי.
על כן, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.
התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסך של 2,000 ₪.
הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ג, 21 יוני 2013, בהעדר הצדדים.