1. לפני תביעה כספית- נזיקית על סך 15,000 ש"ח, בגין טענת הפרת הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח -1998 (להלן : " החוק").
התובע בעל נכות רפואית ודרגת אי כושר עבודה בשיעור 100% לתקופה מ- 14.3.10 עד 18.02.12 מטעם המוסד לביטוח לאומי . הנתבעת, הינה הבעלים והמנהלת את סניף בית הקפה של רשת "ארומה" ברח' הלל בירושלים (להלן: " בית הקפה").
2. לטענת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, בזמנים הרלבנטיים לתביעה היה לקוח קבוע של הנתבעת. ביום א' ה- 29.5.11 עת נכנס התובע לבית הקפה בשעת צהריים כדי להזמין קפה ולאחר שרכש כוס קפה והמתין לקבלתה, פנה אליו מנהל הנתבעת והורה לו לצאת מבית הקפה. לטענתו, מנהל הנתבעת מנע ממנו להיכנס לבית הקפה והורה לעובדים של הנתבעת להימנע מלתת לתובע שירות. מנהל הנתבעת סימן את התובע כדמות לא רצויה והעליב אותו בפני כל העובדים והלקוחות. עוד טען התובע, כי נוכח נכותו הרפואית נאלץ הוא לשהות בשירותי בית הקפה ממושכות. לטענת התובע, השימוש הממושך בשירותים (בין 10-15 דקות), נעשה בשל בעיה רפואית ממנה הוא סובל.
3. לטענת הנתבעת, התובע נהג לפקוד את בית הקפה במהלך השנים 2009-2011 פעמים רבות, ולשהות בו במשך שעות רבות (כעשר שעות), כמעט מידי יום. פעמים רבות היה התובע מגיע לבית הקפה, נפגש עם בחורות שנחזו להיות קטינות ומתנהג יחד איתם בהתנהגות שאינה מקובלת בבתי קפה, במיוחד בירושלים, בה יש אוכלוסייה רבה שהתנהגות מסוג זה מרתיעה אותה.
הבחורות היו יוצאות בסוף המפגש עם התובע מבוהלות ומפוחדות, התנהגותו של התובע היוותה מטרד חמור לכל יושבי בית הקפה. הנתבעת הצביעה על כך שכחלק ממדיניותה החברתית, מעודדת היא העסקת עובדים בעלי מוגבלויות, אחת מעובדות הנתבעת בעלת מוגבלות והוטרדה על ידי התובע באורח חוזר ונשנה, והדבר הפריע לה בעבודתה והביאה למצב חרדתי, כן התובע נהג לנעוץ מבטים באזורים מוצנעים בגופן של עובדות המקום ולא אחת פנה אליהן בשאלות שיש בהן יותר מרמז מיני.
לעניין השימוש בשירותים, טוענת הנתבעת, פעמים רבות הסתגר התובע בתא השירותים בבית הקפה לתקופות ארוכות מאוד (מעל לשעה), התנהגותו זו של התובע עוררה חשד אצל עובדי הנתבעת. במהלך התקופה העירו עובדי הנתבעת מספר פעמים בנימוס לתובע לחדול מכך ואולם התובע המשיך בהתנהגותו זו.
באשר להטרדות התובע את עובדות המקום ולקוחותיהם טענה הנתבעת, כי התובע התבקש לחדול מהטרדותיו את העובדות במקום ואת התנהגותו עם הלקוחות הקטינות עמם נפגש בבית הקפה, אך התובע לא חדל מלהטריד עובדות ולקוחות הנתבעת. מעצר החשוד בחשד להטרדה מינית ושחרורו למעצר בית, אינו תולדה של תלונה מטעם הנתבעת, אלא, כתוצאה מעימות עם צעירים (אותו מזכיר התובע במכתב הנספח לכתב התביעה) על רקע מעשים שביצע התובע בית הספר הסמוך לבית הקפה.
4. ביום 10/12/12 התקיים דיון בפני במעמד הצדדים במהלכו שבו הצדדים על טענותיהם.
דיון ומסקנות:
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי טענות ועדויות הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
6. התובע סובל מנכות רפואית והינו נכנס להגדרת "אדם עם מוגבלות" בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 (להלן: " החוק"). אומנם, התובע הציג תיעוד חלקי בלתי מספק בעניין זה ואולם, התרשמתי מהתיעוד שהונח לפני כי כך הדבר. על פי הגדרת סעיף 5 לחוק מוגדר "אדם עם מוגבלות" -כאדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים. התרשמתי, הן מהתיעוד שהונח בפני והן מעדותו בפני, כי התובע נופל להגדרה זו.
כמו כן, אין חולק, כי בית הקפה נשוא תביעה זו נכנס להגדרת "מקום ציבורי" בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 וכי על פי תיקון מס' 1 לחוק זה, הוראות החוק הנ"ל חלות על אנשים עם מוגבלויות מכוח סעיף 3 (ה) לחוק הקובע, הפליה מחמת מוגבלות בנושאים שחוק זה דן בהם יחול פרק ה' 1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998.
סעיף 19ו לחוק שווין זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998, קובע איסור לסרב לתת שירות ציבורי לאדם עם מוגבלות מחמת מוגבלותו, ומחייב את נותן השירות לספק מוצר בתנאים שאינם נופלים מאלה שבהם הוא ניתן בד"כ לאנשים "רגילים", אלא אם כן הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המקום או השירות הציבורי. הסיפא של סעיף זה מהווה חריג, לפיו אין רואים הפליה כאשר הדבר מתחייב מאופיו וממהותו של המקום או השירות הציבורי. תיקון מס 2 משנת 2005 לחוק, הרחיב את עקרון שוויון הזכויות לנכים והחיל אותו גם על גופים פרטיים בנוסף לגופים ציבוריים.
בסעיף 19נא(ב) נקבע: " בית משפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי סעיף קטן (א) פיצויים בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק, בשל עוולה - .
7. מנהל הנתבעת טען בדיון שקיימתי בפני לשמיעת הצדדים, כי "התובע התנהג בצורה ברוטאלית, ברברית ומשפילה כלפי לקוחותיי, דבר אשר גרם לפגיעה בפרנסתי, משום שלקוחות היו עוזבים את החנות שהתובע היה נכנס אליה".
התובע הלין על התנהלות מנהל הנתבעת בפני שירות הלקוחות של רשת המסעדות אליה משתייכת הנתבעת. לטענת התובע, תשובת הרשת הייתה "שאני לא אכנס לארומה הדבר מהווה הפסד למנהל". כמו כן, התובע טען לייחס מפלה כלפיו בכך שמנהל הנתבעת מנע ממנו לקבל את המוצרים ושירותים המוענקים על ידי בית הקפה.
8. על מנת להכריע האם הנתבעת הפרה את הוראות החוק כפי שפורטו לעיל, יש לקבוע האם קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין בקשת הנתבעת שהתובע לא יכנס לבית הקפה לבין מוגבלותו או שמא הסיבה קשורה להתנהגותו הטרדנית של עובדות ולקוחות הנתבעת הקטינות כטענת הנתבעת. במהלך עדותו בפני, טען התובע, כי "סוכם שאני לא אשהה יותר מדי בשירותים בכל פעם שאני מגיע ושאני לא אטריד בנות" (שורות 15-16 עמ' 1 לפרוטוקול). התובע לא הכחיש את מעצרו וטען ששוחרר באותו יום. לגבי טענת הנתבעת בעניין הטרדת עובדת של הנתבעת, התובע טען כי העובדת היא זו שהטרידה אותו "ושאני נכנס לשירותים היא נלחצת ואני לא מבין למה,... אולי אני גרמתי לה לפחד אבל לא במתכוון" (שורות 30-32 עמ' 2 בפרוטוקול).
בדיון טען מנהל הנתבעת, שהוא בעצמו נכה צה"ל 32 שנה, ומעסיק עובדת 5 שנים שהינה מוגבלת עם פיגור שכלי. העובדת רואה את הנתבע ונכנסת להיסטריה. מנהל הנתבעת טען, כי הראה לתובע קלטת לפיה התובע יושב בשירותים מעל לשעתיים, עוד טען מנהל הנתבעת, כי התובע מגיע לבית הקפה בשעה 11:00 קונה הפוך קטן בלבד ויושב עד שעה 11:00.
9. עיון במכתבו של עו"ד אריה נח מטעם הנתבעת מלמד, כי טענות הנתבעת כלפי התובעת נסובו סביב התנהגותו בדמות הטרדת לקוחות ושימש יתר בשירותי הסניף. הן בכתב ההגנה והן במכתב עו"ד אריה נח לא הועלתה טענה, כי התובע נהג לשבת בבית הקפה במשך שעות ארוכות. משכך, הנני קובע, כי העדות בעניין זה הינה עדות כבושה וחדשה שהועלתה לראשונה בדיון בהתקיים בפני ומשכך, דינה להידחות.