אליחנוב נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת אונות דרכים

פסק דין

בתום ישיבת ההוכחות (ביום 29.6.10) נקבע לוח זמנים להגשת סיכומים בכתב. משחלפו המועדים ואיש מהצדדים לא הגיש סיכומיו ניתנה החלטה נוספת, ונקצבו לצדדים 7 ימים להגיש סיכומיהם בטרם ינתן פסק-הדין עפ"י החומר שבפני בית-המשפט. אף שחלפו מאז 14 ימים, לא הגיב איש על ההחלטה ואיש מהצדדים לא הגיש את סיכומיו. לאור זאת ינתן פסק-הדין לאלתר.

זוהי תביעה בגין נזק גוף עקב פגיעת מכונית אלמונית. התובע עבד באבטחה של כביש שבו בוצעו עבודות. לטענתו, הוא נפגע בשעת לילה ע"י מכונית חולפת בתאריך 29.8.04. בעת שנפגע לא היה לידו אף אדם נוסף ואיש לא ראה את האירוע. התובע דיווח למעסיק כשלושה שבועות לאחר מעשה. העיד מנהל החברה המעסיקה את התובע, שבהחלט יתכן שעובד יפגע בנסיבות כאלה ללא עדים, שכן עובדי החברה לא עובדים זה לצד זה זוגות זוגות, אך נדיר שתלונה על תאונה מתאחרת כל-כך. כיוון שכך ביקש וקיבל הצהרה בכתב של התובע בטרם מולאו הטפסים שהוגשו למוסד לביטוח הלאומי (להלן: המל"ל). הוא לא מצא להסתייג מהטענה על גבי טופס התביעה, מפני שלא היתה לו סיבה להניח שהתובע משקר. מדובר בעובד ותיק יחסית של החברה והתרשמתי שהמנהל מחבב אותו ורוחש לו אמון.

הרופא ד"ר קליינמן, העיד על הרישומים הרפואיים של התובע שאותם ערך ועדותו היתה משכנעת ומעוררת אמון. בתיק הרפואי רישום של ביקור התובע במרפאתו בתאריך 1.9.04 (דהיינו 3 ימים אחרי התאונה) שבו התלונן על "כאבים בכתף מזה שבועיים בלי סיפור של חבלה". אין לי סיבה לפקפק באמינות או באותנתיות של רישום רפואי זה, או לחשוד שהרופא לא רשם כראוי את מה שנאמר לו. ממילא מתעוררת במלוא עוזה הסתירה בין טענת התובע במשפט ומה שסיפר בסמוך מאוד לאירוע לרופא בנסיבות שבהן מצופה היה לספר לו את האמת אודות סיבת פנייתו (באותו שלב ביקש רק טיפול רפואי). לא רק שברישום הרפואי אינדיקציה לכך שהפגיעה לא נגרמה בתאונה – יש בו אינדיקציה לכך שהכאב כלל לא נבע מפגיעה כלשהי.

מדובר בעדות יחיד של בעל דין אודות פציעתו בתאונה. לא רק שגרסתו לא נתמכת בכל ראיה, אלא שלכאורה היא נסתרת במסמך רפואי הסמוך ביותר לאירוע. בדרך-כלל אדם שנפגע בתאונת דרכים פונה לבית-חולים מיד, או מתלונן בסמוך במשטרה, או, בנסיבות שהדבר קורה בעבודה, מדווח מיד לממונים עליו. דומה שגרסת התובע כפי שהוצגה בביהמ"ש עלתה לראשונה באיחור מסויים בפנייתו למל"ל. אפילו לא מדובר בגרסה כבושה ממש, בוודאי שמדובר בגרסה מאוחרת מהרגיל. לאחר שמיעת מנהל המעסיקה, ברור שלא ניתן להסיק ממסמכי המל"ל שהמעביד "מודה" באירוע, אלא פשוט שהוא מדווח עליו לפיו מה שאמר התובע עצמו. לאור זאת אי אפשר לראות במה שכתב המעסיק במסמך שהוגש למל"ל חיזוק כלשהו לגרסת התובע, מה גם שהוברר שלמעביד עצמו אין כל ידיעה ממשית אודות האירוע וממילא אפילו היה נותן "הודאה" היא לא היתה יכולה להיות מבוססת על יותר מאמונו בעובדו.

לאור האמור איני מאמין לגרסת התובע ואני מוצא שיותר סביר שהיא אינה אמת משהיא אמת.

התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 7,500 ₪.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"א, 28 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.