פסק-דין בתיק ע"א 35917-10-12

השופט חגי ברנר:

מבוא

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב- יפו (כב' השופט המנוח חאג' יחיא ז"ל), מיום 29.7.2012, אשר קיבל את תביעת המשיבה נגד המערערת ( להלן: "הפניקס"), וחייב את הפניקס לשלם למשיבה תגמולי ביטוח בסך כולל של 224,055 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט, בגין שני ארועי ביטוח (ת.א. 155399/09).

2. המשיבה היא חברה העוסקת ביבוא ושיווק של מוצרי קירור ומיזוג אויר.

3. הפניקס חברה לביטוח בע"מ ( להלן: "הפניקס"), ביטחה את בית העסק של המשיבה המצוי ברח' הסדנא 26 בחולון.

4. ביום ראשון, 8.6.2008, בשעות הבוקר המוקדמות, גילו עובדיה של המשיבה כי קיר המחסן של בית העסק נפרץ, וכי מתוך המחסן נגנב מלאי של מדחסים ( להלן: "האירוע הראשון"). למרות שבבית העסק היתה מותקנת מערכת אזעקה המחוברת למוקד של חברת שמירה בשם אגודת השומרים ( להלן: "המוקד"), לא נתקבלה כל התראה במוקד בזמן ביצוע הפריצה. חשוב לציין כי יומיים קודם לכן, ביום שישי, 6.6.2008, בסביבות השעה 18:00, דיווח המוקד לשלמה דיין ( להלן: "שלמה"), מנהלה של המשיבה, כי מערכת האזעקה של העסק אינה דרוכה. בעקבות כך התקשר שלמה ליוסי דיין ( להלן: "יוסי"), העובד שאמור היה לדרוך את מערכת האזעקה בצאתו אחרון מבית העסק ביום שישי בשעה 15:00, ובירר עימו האם דרך את האזעקה. משקיבל תשובה חיובית, לא הוסיף שלמה לפעול בענין זה. יצויין כי יוסי הוא דודו של שלמה. הפניקס דחתה את דרישתה של המשיבה לתשלום תגמולי ביטוח, בנימוק שלא קמה חבותה הביטוחית בשל אי דריכתה של מערכת האזעקה. לדידה, המשיבה במחדליה שמטה את הבסיס ההסכמי לכיסוי ביטוחי בגין סיכון פריצה, מה גם שחוסר המעש שלה בעקבות הודעת המוקד בדבר העדר דריכה של מערכת האזעקה, די בו כשלעצמו כדי להפקיע את הכיסוי הביטוחי.

5. בשעות הלילה שבין יום רביעי, 9.7.2008, לבין יום חמישי, 10.7.2008, נגנב מדרך גישה המובילה אל מתחם בית העסק של המשיבה, נגרר ועליו שתי מכולות שטרם נפרקו ( להלן: "האירוע השני"). דבר הגניבה התברר בבוקר יום 10.7.2008.  הפניקס דחתה את דרישתה של המשיבה לתשלום תגמולי ביטוח, בנימוק שהפוליסה מכסה אך ורק סיכון של פריצה ביחס לרכוש המצוי במבני בית העסק ובחצריו, ואילו כאן נגנב רכוש של המשיבה מחוץ לחצרי בית העסק ושלא אגב פריצה לבית העסק.

6. בגין שני אירועים אלה הוגשה תביעתה של המשיבה.

פסק דינו של בית המשפט קמא

7. בית המשפט קמא קיבל את תביעתה של המשיבה בגין שני האירועים שתוארו לעיל.

8. באשר לאירוע הראשון, קבע בית המשפט קמא כי הוא מאמין לעדותו של יוסי, שהעיד כי דרך את מערכת האזעקה בעת שעזב את בית העסק ביום שישי, 6.6.2008 בשעה 13:00, הגם שבית המשפט קיבל את טענתה של הפניקס לפיה מדובר בעד בעל ענין בתוצאות המשפט, בהיותו דודו של שלמה. הטעם לכך הוא שבית המשפט מצא כי מדובר בעד אמין "שלא ניסה להסתיר את העובדות או להטות את המציאות". בית המשפט העדיף את עדותו על פני עדותו ההפוכה של מומחה האזעקות, יהושע חביב ( להלן: "חביב"), שקבע כי המערכת לא נדרכה ולא היתה יכולה להדרך, רק משום  שהמומחה חביב לא נכח בבית העסק בעת שיוסי דרך את מערכת האזעקה, והוא אף לא שלל את האפשרות שיוסי הקיש את הקוד הסודי שאמור לדרוך את האזעקה (הגם שעמד על טענתו, שבפועל, האזעקה לא נדרכה). בית המשפט הוסיף וקבע כי המשיבה פעלה כמבוטחת סבירה שביצעה את כל הפעולות שהיה עליה לבצע, דרכה את האזעקה ואף בדקה את ההודעה שקיבלה מהמוקד בדבר העדר דריכה של האזעקה. המשיבה לא היתה יכולה לדעת על הפגם או התקלה שבמערכת, ולא היה לה יסוד לחשוד שמערכת האזעקה אינה תקינה או שמישהו חיבל בה. בית המשפט הוסיף וקבע כי חרף ההתראה הטלפונית שמסר המוקד לשלמה, אין דרישה על פי הפוליסה שיגיע נציג של בית העסק אל המקום כדי לברר את הענין, וגם הסייר מטעם המוקד שהגיע למקום, לא זיהה ארוע חריג. בית המשפט דחה גם את טענת  הפניקס לפיה המשיבה הפרה את דרישות המיגון בכך שלא התקינה גלאי נפח תקרתיים, למרות שמדובר באמצעי להקלת הסיכון של המבטח, וזאת משום שלא הוכח בפניו כי מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה ביטוח לו ידע שלא יותקנו הגנות, כמו גם בשל העובדה שאי התקנת גלאי התקרה כלל לא השפיעה על מקרה הביטוח, שהרי הפניקס עצמה טענה שמערכת האזעקה כלל לא נדרכה, ולכן גלאי תקרה, אף אם היו מותקנים, לא היה בכוחם למנוע את הפריצה.

9. באשר לאירוע השני, בית המשפט קבע כי הפניקס הציגה מצג בפני המשיבה לפיו היא תעניק כיסוי ביטוחי למקרה של גניבה או פריצה גם לגבי רכוש הנמצא מחוץ לחצרי המשיבה, והמשיבה הסתמכה על מצג זה. הפניקס גם לא הבליטה כנדרש את התנאים או הסייגים לחבותה. בית המשפט דחה את טענתה של הפניקס לפיה הפוליסה אינה מכסה את האירוע השני, משום שכביש הגישה שבו עמד הגרר שנגנב אינו מהוה את "חצרי בית העסק" כמשמעות מונח זה בפוליסה. בית המשפט קבע כי מתוך נסח הרישום של הנכס עולה כי הכביש מהווה חלק מחצרי העסק. עוד ציין בית המשפט קמא כי הסוקר מטעם הפניקס, ניסים אשכנזי, המליץ להחריג מהכיסוי הביטוחי רכוש הנמצא בחצרים של בית העסק, משום שיש בו סיכון גבוה, וזאת לאחר שהבחין בקיומו של מלאי מכולות המונח בחצרי העסק. מכאן הסיק בית המשפט קמא שהפניקס ידעה על אחסון המכולות בשביל הגישה לבית העסק, ומשלא טרחה להחריג אחסון כזה מפורשות בהוראות הפוליסה, היא הציגה מצג כאילו גם המכולות הנמצאות בשביל הגישה, מכוסות באמצעות הפוליסה.

10. בית המשפט אף נתן סעד הצהרתי לפיו על הפניקס לשפות את המשיבה בגין עלות הגרר אשר נגנב, ככל שהמשיבה תיתבע על ידי בעליו של הגרר.

טענות הפניקס

11. הפניקס טוענת כי לנוכח התנהלותה של המשיבה באירוע הראשון, אין היא זכאית לתגמולי ביטוח, שהרי המשיבה לא קיימה את תנאי הפוליסה. הפניקס מוסיפה וטוענת כי פסק הדין נעדר כל דיון וליבון של טענתה בדבר ההשלכות והתוצאות המתחייבות מחוסר המעש של שלמה בתגובה להודעת המוקד, ואין בו כל פירוט של הפעולות שהמשיבה ביצעה כביכול כמבוטחת סבירה, לרבות הפעולות לבדיקת ההודעה שהתקבלה מן המוקד בדבר העדר דריכה של מערכת האזעקה. לדידה, תוצאת פסק הדין היא שגם מקום בו נמסרת למבוטח הודעה מאת גורם מוסמך לפיה המערכת אינה דרוכה, עדיין יימצא שהמבוטח זכאי לתגמולי ביטוח מכח פוליסה שאת הוראותיה לא קיים. בעניננו, הכיסוי הביטוחי לסיכון פריצה הותנה בקיומה של מערכת אזעקה דרוכה המחוברת למוקד, אך בית המשפט לא ייחס כל משקל ונפקות להתרשלותה של המשיבה.

12. הפניקס טוענת עוד כי מרגע שנמסרה למשיבה הודעה מאת המוקד לפיה האזעקה אינה דרוכה, מחובתה של המשיבה היה לפעול באופן מיידי לתיקון המצב, דבר שהיה מונע את הנזק נשוא התביעה. הפניקס מוסיפה וטוענת כי אילו מערכת האזעקה היתה נדרכת כהלכה, אזיי הגלאים במחסן שנפרץ היו מפעילים את האזעקה ומזעיקים את אנשי המוקד.

13. באשר לאירוע השני, הפניקס טוענת כי הפוליסה מכסה סיכון פריצה ביחס לרכוש של המשיבה המצוי במבני בית העסק ובחצריו, ואילו כאן הרכוש נגנב שלא תוך כדי פריצה, ובהיותו מחוץ לחצרי בית העסק. על כן, האירוע השני איננו מהווה אירוע ביטוח לפי הפוליסה. עוד טוענת הפניקס כי הסוקר מטעמה, אשר המליץ להחריג מהפוליסה מכולות הנמצאות בתוך חצרי בית העסק, לא התייחס כלל ועיקר למכולות הנמצאות בשביל הגישה אל בית העסק, משום שאלה מצויות מחוץ לתחומי בית העסק. ממילא לא ניתן להגיע למסקנה כאילו הפניקס ידעה על הנוהג של המשיבה להשאיר מחוץ לחצרי בית העסק מכולות, וכי יצרה מצג כלשהו בפני המשיבה בדבר הסכמתה לבטח מכולות שכאלה.

14. הפניקס מוסיפה וטוענת כי לא היה מקום ליתן סעד הצהרתי בענין החבות בגין הגרר שנגנב, שהרי היה מדובר בתביעה כספית בלבד, ועלותו של הגרר כלל לא הוכחה.

טענות המשיבה