אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בתאריך: 22/01/2008


בפני:
1. כב' השופט/ת מיכל ברקנבו
תובעים:
1. גפני אופיר
- נגד -
נתבעים:
1. שירביט חברה לבטוח בע"מ
ב"כ תובעים:
1. עו"ד עאסי
ב"כ נתבעים:
1. עו"ד מוזר

פסק-דין

הרקע

התובע שלפני, מר אופיר גפני (להלן - גפני או התובע), היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה בעל חנות לבגדי ילדים בשם "קטנטנים", באזור התעשיה באור יהודה (להלן - החנות). הנתבעת, שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן - שירביט או הנתבעת) ביטחה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, את התובע ואת החנות בביטוח הכולל, בין היתר, ביטוח תכולה, לרבות מלאי עסקי, ריהוט ודקורציה, מפני נזקים כגון הנזק שנגרם באירוע נושא תביעה זו.

ביום 18.06.04 פרצה שריפה בחנות. לטענת התובע, התברר לו שהחנות, על תכולתה, נשרפה כליל, או ניזוקה בצורה קשה כתוצאה מהלהבות, החום, הפיח, ומי הכיבוי. עוד טוען התובע, שכתוצאה מהשריפה איבד את העסק ונגרמו לו הפסדים גדולים. גפני פנה לנתבעת ודרש לקבל ממנה תגמולי ביטוח, אך הנתבעת סירבה לשלם לו, בטענה שעל פי ממצאי דוח חקירה שבידיה - דין תביעתו להידחות (מכתב מיום 12.08.04).

לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, מדובר במקרה שנגרם בידי התובע במתכוון ועל כן פטורה המבטחת מחבותה. לטענתה, מהממצאים בזירת האירוע, כפי שנבדקו על ידי מומחה לחקירת שריפות והצתות, שנסמך על בדיקת חוקר שריפות של מכבי האש עולה, כי השריפה נגרמה כתוצאה מהצתה שבוצעה על ידי התובע, או מי מטעמו. לפיכך, מסרבת הנתבעת לשלם לתובע תגמולי ביטוח.

על כן, הגיש גפני תביעה זו, על סך 135,447 ש"ח.

לצדדים טענות המתייחסות לנזק שנגרם באירוע, והנתבעת טוענת טענה של תת ביטוח, אך מאחר שמדובר בטענות כבדות משקל, אתייחס תחילה לשאלה האם הוכחה הטענה העיקרית של הנתבעת, כי התובע היה מעורב בהצתה, שכן אם אקבל טענה זו - תידחה התביעה ואין טעם לדון בשאלת הנזק.

בטרם אמשיך, יש להעיר הערה נוספת , שיש לה חשיבות להבנת חלק מהדברים אליהם אתייחס להלן: בין הצדדים לתיק זה התנהל דיון בגין האירוע נושא כתב התביעה, במסגרת תביעת שיבוב שהוגשה כנגד שני הצדדים בתיק זה, על ידי מנורה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את מר יצחקי, בעל החנות, שהשכיר אותה לגפני. מנורה שילמה תגמולי ביטוח ליצחקי בגין נזקיו עקב השריפה, והגישה תביעת תחלוף כנגד גפני, בטענה שהוא אשר גרם ברשלנותו לשריפה, וכנגד שירביט, כמבטחת של גפני. מדובר ב ת"א 45869/05 שנדון לפני כבוד השופט בשן והוכרע על ידו. שירביט התגוננה באותה תביעה, בין השאר בטענה שגפני הצית את החנות, או היה מעורב בהצתה, ועל כן היא פטורה ממתן כיסוי ביטוחי.

השופט בשן נתן את פסק דינו בתיק האמור ביום 28.03.07. הוא דן בצורה מפורטת בטענתה של שירביט כלפי גפני, ותוך מתן הנמקה רחבה דחה אחת לאחת את כל טענות שירביט כנגד גפני באותו עניין. מסקנתו היתה ששירביט ייחסה לגפני אשם פלילי על בסיס רעוע מאוד. הוא קבע שהיה בידי שירביט אך ורק חשד כלפי גפני, שהצדיק בדיקה; הבדיקה נעשתה והיא לא העלתה ראיות. לפיכך, דחה את טענתה של שירביט כלפי גפני, כי היה מעורב בהצתה.

בהמשך, לאחר שדחה את הטענה שגפני היה מעורב בעצמו בהצתה, המשיך השופט בשן ובחן האם ניתן ליחס לגפני רשלנות בגין ההצתה, שנעשתה על ידי אלמוני. בסופו של יום, הגיע למסקנה כי לא הוכחה כל רשלנות, והתביעה כנגד שני הנתבעים - גפני ושירביט כאחד - נדחתה.

גפני הגיש בקשה בתיק דנן בה טען, כי בנוגע לטענת שירביט המייחסת לו מעורבות בהצתה, קיים מעשה בית דין, ולכן לי לא נותר לדון אלא בשאלת הנזק. דנתי בבקשה, ובהחלטה מפורטת מיום 11.10.07 דחיתי אותה, מהנימוק שבמקרה שהיה לפני השופט בשן, כאשר לשירביט לא היתה אפשרות לערער על קביעותיו של השופט בשן בת"א 45869/05 (בגלל שהתביעה נגדה נדחתה בסופו של יום), מדובר באחד החריגים לנושא של מעשה בית דין, ולפיכך אין הקביעות מהוות השתק פלוגתא ואין מעשה בית דין.

טענות התובע לענין קרות האירוע

לטענת התובע, טענת הנתבעת כלפיו, כאילו היה מעורב בהצתה של החנות, היא טענה מופרכת ומקוממת, ובסופו של יום, מדובר בתיק שלא זו בלבד שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את מלוא תגמולי הביטוח שלו, אלא יש לחייבה, בנוסף, בתשלום ריבית מיוחדת על פי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח). זאת, בין השאר, מאחר שלא רק שהנתבעת מייחסת לתובע חשד חמור וחסר בסיס, לפיו הוא עצמו הצית את החנות ששכר, אלא בנוסף - כאשר שלחה לתובע הודעה על דחיית תביעתו, היה בפניה רק דו"ח חוקר שקבע שלא היתה מעורבות של גפני בהצתה. לפיכך, על סמך החומר שהיה בידיה כששלחה את מכתב הדחיה - היה עליה לקבל את דרישת התובע ולשלם לו תגמולים.

גפני פתח את החנות לאחר ששיפץ אותה והשקיע בה ממיטב כספו. הוא העביר אליה סחורה שהיתה לו בחנות אחרת ואף קנה סחורה חדשה, והחל לעבוד בחנות. אין מחלוקת בין הצדדים שהחנות הוצתה. הטענה לפיה גפני היה מעורב בהצתה הינה טענה שעל הנתבעת הנטל להוכיחה. מאחר שמדובר בייחוס מעשה פלילי לאדם במסגרת הליך אזרחי, הנטל המוטל על הטוען את הטענה הוא קרוב לנטל הנדרש במשפט פלילי. התובע מפנה בענין זה לע"א 475/81 זקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589. טוען התובע, כי הנתבעת לא הניחה תשתית עובדתית כלשהי לטענה שהוא אכן היה מעורב, בין בעצמו ובין באמצעות מי מטעמו, בהצתת החנות. מציין גפני, כי בתחילה שלחה הנתבעת חוקר, מחברת "גיל בטחון וחקירות" ובדוח החקירה שלו, אשר הוגש, היתה מסקנתו הסופית שהמבוטח או מי מטעמו לא גרמו (ההדגשה במקור בדוח החקירות) להצתת החנות. בהתבסס על מסקנה זו, הוציאה חברת הביטוח צ'ק לזכות גפני, אלא שבהמשך שינתה הנתבעת את טעמיה וביטלה את הצ'ק. עוד מציין התובע, שהחוקר מ"גיל בטחון וחקירות" החתים את התובע על הסכם פוליגרף, והתובע אכן נתן הסכמתו, אך לא היה כל בסיס לבקשת החוקר, וזאת - לאור מסקנתו שהמבוטח לא גרם להצתה. בסופו של דבר, לא הלך התובע לבדיקת פוליגרף וזאת לאור עצת עורכי דינו.

טוען גפני, כי הראיה שהציגה שירביט היא חוות דעת של מומחה שריפות, שמתבסס על הדוח של מכבי האש, ועל כן אין לה ערך משל עצמה. הטענה של שירביט מבוססת על השערות בלבד, כאשר קיימות השערות נוספות, המסבירות את הנסיבות, אשר לא נפסלו - לא על ידי מומחה מכבי האש ולא על ידי מומחה השריפות. הנתבעת מתבססת בעיקר על העובדה שהחנות נמצאה על ידי הכבאים כשהמנעולים על דלת הכניסה במקומם, לא היו סימני פריצה, לא היו חלונות פרוצים ועל כן המסקנה שההצתה בוצעה על ידי אדם שלו מפתח לחנות. טוען גפני שקיימות אפשרויות נוספות, למשל: פריצה שבוצעה מהחלון הצדדי, פריצה שבוצעה מהדלת תוך החלפת מנעולים, שימוש במפתחות החנות שהיו בידי אדם אחר (שאיננו גפני), בין שהגיעו לאותו אדם אחר בכוונה או בטעות.

טענות הנתבעת לענין קרות האירוע

הנתבעת מזכירה, כי בהתאם לפסיקה - על גפני להוכיח את קרות מקרה הביטוח, ואז - לאחר שהוכח שהיתה שריפה - עובר הנטל אל הנתבעת להוכיח את טענתה שידו של המבוטח (התובע) היתה במעל. לטענת שירביט, היא הוכיחה טענה זו במידה הנחוצה להרמת הנטל, ועל כן חוזר הנטל לתובע, להדוף את הטענה, דבר שלא עשה. לטענת הנתבעת, היא הוכיחה שהיתה הצתה (על כך, כאמור, אין מחלוקת), הוכח כי ההצתה בוצעה על ידי אדם שהיה בידו מפתח של החנות, וזאת לאור העובדה שבמרכז החנות נמצאו שרידי הבקבוקים בהם החומר הדליק ששימש בסיס להצתה, לא נראו בחנות סימני פריצה, קיים חלון אחד בלבד, שהינו סגור עם ברגים מבפנים והוא לא נמצא פרוץ, והמנעולים של החנות היו במקומם, סגורים על הדלת, באופן שמכבי האש נאלצו לפרוץ אל תוך החנות כדי לכבות את הדליקה. טוענת הנתבעת, כי די בכך שהראתה שההצתה בוצעה על ידי מי שבידיו מפתחות לחנות, כדי להרים את הנטל במידה מספקת על מנת שיעבור חזרה אל התובע, אך היא לא הסתפקה בכך. בנוסף, טוענת שירביט, היא הוכיחה כי העסקים בחנות לא הצליחו ולגפני היה עיקול על חשבונו, והיה גם צ'ק שחזר. היא ביקשה בשלב מסוים לקבל צו מבית המשפט אשר יורה לתובע להציג את הדוחות הכספיים של העסק, במטרה להראות שהעסק כשל, אך בית המשפט לא נענה לבקשה ולא נתן את הצו. עם זאת, ניתן היה לצפות, לאור העלאת הטענה האמורה על ידי הנתבעת, שגפני, מיוזמתו, יביא את הדוחות הללו כדי להוכיח שהטענה, אותה מעלה חברת הביטוח, אינה נכונה. בנוסף, שירביט הוכיחה שלתובע חובות למע"מ. ועוד: היחיד שיכול היה להחזיק, ברשות, מפתחות של החנות היה הבעלים של החנות, מר מנשה יצחקי, הוא העיד בבית המשפט שלא היו לו מפתחות ושהורה לתובע להחליף את המנעולים בחנות, וגפני אכן עשה כן. מכאן, שגם התיאוריה הנוספת שהועלתה על ידי התובע, כאילו מישהו אחר נכנס עם מפתח, איננה אפשרית אף היא. בכל אלה הרימה שירביט את הנטל הרבה מעבר לנדרש כדי להחזיר אותו למגרש של התובע, והתובע, משחזר הנטל לפתחו, לא עשה דבר כדי להדוף את טענת הנתבעת.

עוד טוענת הנתבעת, כי בלא קשר לאמור לעיל - דין התביעה להידחות, מאחר שגפני חתם על הסכם פוליגרף עם הנתבעת, הסכם אשר לא עמד בו. גפני לא טען שהוא לא הבין על מה חתם, או שלא הוסבר לו מה כתוב בהסכם, ואין כל טענה נגד הליך חתימת ההסכם. הסיבה שהובאה לאי עמידת התובע בהסכם שחתם, היתה עצת עורך דינו.

תשובת התובע

טוען התובע לענין הפוליגרף, שלא היתה שום סיבה לחברת הביטוח לשלוח את גפני לבדיקת פוליגרף, שכן ההסכם עמו נחתם בטרם התעורר חשד כלשהו כלפיו. התובע מפנה בענין זה לת"א (ב"ש) 463/88 שלומית (דרור) סיני נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"מ תשנ"ב (3) 470.

הראיות

מטעם התובע, הוגש תצהיר שלו ותצהיר של אשתו, הגברת רויטל גפני. בנוסף, צירף התובע את הדו"ח של " גיל בטחון וחקירות". עוד צורף צילום של ההמחאה שהוציאה הנתבעת לתובע, על סך 71,470 ש"ח, ביום 02.08.04, המחאה שכאמור - בוטלה בהמשך. בנוסף, הוצג הסכם השכירות בין התובע לבין מר מנשה יצחקי, הבעלים והמשכיר של החנות.

מטעם הנתבעת, הוגש תצהיר של מר ניצן טל, עובד במחלקת התביעות של הנתבעת; דו"ח של איגוד ערים אזור בני ברק (שירותי כבאות והצלה) מיום 18.06.04, המתייחס לשריפה בחנות (להלן - דו"ח הכבאות); חוות דעת של חוקר השריפות, מר אלי היינה (להלן - היינה), שהוגש ביום 27.06.04 למנורה חברה לביטוח בע"מ (סומן נ/4); בנוסף זומן לעדות מר מנשה יצחקי (להלן - יצחקי), משכיר החנות. הנתבעת הציגה לתובע דו"ח חקירה של " אניגמה חקירות", אך איש מהצדדים לא ביקש להגיש את הדו"ח או להסתמך עליו.

מאחר שלא היתה מחלוקת שפרצה שריפה, וגם לא שהיתה הצתה, הרי שהנטל כבר בפתח הדיון רבץ לפתחה של הנתבעת, ועל כן אתחיל בניתוח ראיות ההגנה.

ראיות ההגנה

דו"ח הכבאות ועדויות הכבאים

דוח הכבאות של איגוד ערים - איזור בני ברק, המתייחס לשריפה דנן, כולל מספר חלקים. חלק שנערך על ידי חוקר השריפות, מר משה זילברשטיין (להלן - זילברשטיין), הוגש באמצעותו וסומן נ/2. המסקנה הסופית של הדוח הינה שמדובר ב"הצתה בזדון". לפי ממצאי הדוח, ראש צוות הכבאים שהגיע ראשון למקום (אורן אושרי, שהעיד בפני), אמר שהאש בערה בתוך החנות, כאשר החלונות היו שלמים והסורגים היו סגורים ונעולים במנעולים. הכבאים הם ששברו את המנעולים, ניפצו את השמשות ופרצו לחנות לצורך כיבוי השריפה. עם הכניסה לחנות הורגש ריח חריף של חומר דליק. במקום שהובחן כמוקד השריפה נמצאו שני בקבוקים שהכילו נוזל החשוד כחומר דליק (חוות הדעת של המומחה מטעם מז"פ, שהוגשה וסומנה נ/3, אישרה שמדובר בבנזין). במקום נמצא שובל של פיח וחריכה מסף דלת החנות ועד מוקד האש, דבר המעיד על שפך של חומר דליק ששימש כפתיל לצורך העברת האש מהכניסה לתוך החנות. במוקד האש לא נמצא שום מכשיר או גורם חשמלי, היכול להעיד על כשל חשמלי כסיבה לפרוץ השריפה. לפיכך, הממצאים של החקירה הם כדלקמן:

"נראה שאדם בעל גישה לחנות שפך חומר דליק מהכניסה ועד למוקד השריפה, שפך את הדלק במוקד, ניגש לפתח החנות, הצית אש בפתח החנות, נעל את הדלת במנעולים ועזב את המקום. או לחילופין, לאחר ששפך את הדלק ונעל את המנעול, הדליק את האש ברווח שבין הדלת לרצפה ועזב את המקום. כל זאת, אם לקחת בחשבון את דברי הצוות שהגיע למקום וראה את כל החלונות שלמים. לכן המסקנה שלי לפרוץ השריפה: 'חשד להצתה בזדון'."

חלק אחר של הדוח - "תאור כללי מפי מפקד הפעולה", שנערך ונכתב על ידי הכבאי מר אורן אושרי (להלן - אושרי), שהגיע ראשון למקום הארוע, הוגש וסומן נ/1. ממנו עולה, שהכבאים השתמשו במספריים לחיתוך המנעולים ובגרזנים לפריצת החלונות. עוד מצוין ב-נ/1, שכאשר הגיעו הכבאים למקום, החנות היתה "סגורה הרמטית" והם ששברו את הזגוגיות ופרצו את המנעולים.

בנוסף, הוגש פרוטוקול עדותו של אורן אושרי בדיון מיום 20.12.06 בת"א 45869/05, בפני כבוד השופט בשן, שסומן במ/1. באותה עדות אמר אושרי, שאת פעולות הכיבוי במקום ביצעו באמצעות זרנוק מים, תוך כדי פריצה למקום. הוא העיד שיתכן ששובל ההרצה של האש הוזז מהמקום בעקבות האמצעים שהכבאים השתמשו בהם, ויתכן שהזירה שונתה בעקבות השימוש במים. עוד העיד, שלא בדק את המנעולים במקום לאחר הארוע, לא יוכל לומר אם היו סימני פריצה על גבי הדלת או הסורגים כשהכבאים הגיעו למקום, ואינו זוכר אם היה חלון צדדי בחנות.

בעדותו בפני, ציין זילברשטיין, כי אינו סבור שבמקרה דנן טישטשו המים בהם השתמשו הכבאים את הסימנים בזירה, שכן נוצרה חריכה על הרצפה ואת החריכה הראשונית הזו לא ניתן לשנות (הוא הציג בענין זה צילומים מתוך דוח מקורי שהחזיק בידיו, אך אלה לא הוגשו מאחר שהיה זה עותק יחיד. אמור היה להשלח עותק לבית המשפט, אך דבר זה לא נעשה). ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 14, שורות 7 עד 10). לענין קיומו של חלון עורפי ציין זילברשטיין, כי אם היה כזה - הוא היה מוסתר. הוא לא ראה חלון כזה, למרות שהכבאים בודקים אם יש פתחים נוספים במקום, ואם יש פירצה בדלת אחרת. במקרה זה - לא ראו. אם, כגרסת התובע, יש חלון, אך הוא היה סגור בלוח איסכורית ומוסתר עם בגדים, יתכן שזו הסיבה לכך שלא ראו אותו. ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 15, שורות 17 עד 26). זילברשטיין נשאל בחקירה נגדית האם תסריטים שונים, שאינם כוללים ביצוע על ידי התובע, אפשריים, למשל: פריצה של המנעולים המקוריים, הצתה והחזרת מנעולים אחרים לדלת. הוא השיב שבאופן תיאורטי זה יכול להיות ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 16, שורות 6 עד 9). עם זאת, אמר שאין אפשרות שההצתה כולה בוצעה מבחוץ, על ידי התזת חומר דליק מתחת לדלת, מבחוץ, תוך הדלקה מבחוץ, וזאת לאור מציאת שני הבקבוקים עם החומר הדליק בתוך סטנד, בתוך החנות עצמה ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 16, שורות 10 עד 15). תיאוריות אחרות שניסה ב"כ גפני להציג לזילברשטיין לא קיבלו אחיזה בעדותו.

הדו"ח של אלי היינה

מסקנתו הסופית של היינה ב- נ/4 היתה כי:

"השריפה נגרמה כתוצאה מהצתה בזדון תוך שימוש במאיצים. אדם אחד או יותר נכנסו באמצעות התאמת מפתח אל תוך החנות, שפכו מאיצים, יצאו מהחנות תוך יצירת 'שביל אש' (Trailer), נעלו את הדלת, השליכו חפץ בוער והציתו את החנות. זוג בקבוקי מאיצים, אשר נמצא על הרצפה במרכז החנות, לרבות שביל האש, מצביעים ללא ספק על אדם בעל מפתח אשר נכנס לחנות וביצע הצתה".

היינה ביסס את חוות דעתו, לפיה הכניסה למקום נעשתה על ידי התאמת מפתח, על דברי דוח הכבאות, לפיו לא נמצאו כל סימני חבלה, עקירה, ניפוץ של שמשה. הוא עצמו לא יכול להעיד מידיעה אישית שלא היתה פריצה, או ניפוץ של חלונות. ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 19, שורות 13 עד 19 וכן עמוד 21, שורה 21 עד עמוד 22, שורה 14). עם זאת, הוא סבור שכאשר ביקר במקום, החלון העורפי היה סגור ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 20, שורות 11 עד 13). גם בפני היינה הועלו תסריטים מסוימים, על ידי ב"כ התובע, והוא נשאל אם הם אפשריים. לגבי האפשרות שמישהו יפרוץ דרך החלון הצדדי, תוך הסרת הברגים שהחזיקו את לוח האיסכורית במקום, החזרת הלוח והברגים למקום, הצתה ויציאה מהדלת, השיב שמדובר בתסריט מאד לא סביר בעיניו. "מישהו זר שבא לעשות חבלה - מחבל, בא לשרוף - אז הוא שורף, ולא הגיוני שהוא חוזר וסוגר את הברגים, כמו שלא הגיוני שהוא חוזר וסוגר את הדלת..." ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 19, שורה 22 עד עמוד 20, שורה 5). הוצגה להיינה אפשרות נוספת, שהוצגה גם לזילברשטיין, לפיה מישהו, שרצה לגרום לכך שההצתה תראה כמעשה של התובע, פרץ לחנות על ידי פריצת המנעולים, נכנס, עשה מה שעשה, יצא ושם מנעולים אחרים על הדלת. לגבי אפשרות זו אמר היינה שאינו יכול לפסלה ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 20, שורות 16 עד 22). הוא הבהיר, כי כאשר התייחס בחוות דעתו לכך שהושלך חפץ בוער מבחוץ, זה יכול להיות גפרור, או סמרטוט, או לפיד ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 21, שורות 1 עד 7). היינה עצמו ראה בזירה את הבקבוקים ובהם הנוזל ששימש להצתה.

עדותו של ניצן טל

מר ניצן טל, עובד מחלקת התביעות של הנתבעת, ראש מדור תביעות משפטיות רכב ורכוש (להלן - טל), נתן תצהיר מיום 4.12.06 והעיד בבית המשפט ביום 6.12.07. לפי דבריו, היו שני דוחות חקירה. הראשון, מטעם "גיל בטחון וחקירות" (להלן - דוח גיל), קבע שגפני לא היה שותף להצתה. הדוח השני, מטעם "אניגמה" (להלן - דוח אניגמה), קובע כי קיים חשד למעורבות גפני בארוע. לדבריו, אנשי "אניגמה", אשר הכינו את הדוח שלהם עבור מנורה, חברה לביטוח בע"מ (אשר ביטחה את מבנה החנות, השייך ליצחקי), באו לחקור את אנשי הנתבעת (אחת ממסלקות התביעות), וביום 9.8.04 העבירו אליהם את ממצאי דוח אניגמה. לפי עדות טל, דוח גיל לא היה יסודי והממצאים לא היו מבוססים, הוא לא נכנס לעובי הקורה ולא הבחין בכך שהתובע היה בעל מניע לבצע את המעשה ( פרוטוקול הדיון מיום 6.12.07, עמוד 41, שורה 13 עד עמוד 44, שורה 4). לאחר קבלת דוח גיל, ובטרם קבלת ממצאי דוח אניגמה, הוציאה שירביט צ'ק לתובע על מלוא הסכום שנקוב בחוות הדעת של השמאי מרכוס (שמאי הנתבעת). לאחר קבלת ממצאי דוח אניגמה, בוטל הצ'ק ( פרוטוקול הדיון מיום 6.12.07, עמוד 46, שורה 14 עד 23). הנתבעת החתימה את גפני על הסכם פוליגרף ( נ/5) ביום 21.6.04. ההחתמה בוצעה על ידי החוקר מטעם "גיל בטחון וחקירות". ההחתמה באה בעקבות חשד של שירביט, שגפני או מי מטעמו מעורב היה בהצתה ( פרוטוקול הדיון מיום 6.12.07, עמוד 44, שורה 18 עד עמוד 45, שורה 6).

עדותו של מנשה יצחקי

מר מנשה יצחקי העיד בבית המשפט ביום 6.12.07. הוא היה הבעלים של המבנה, והשכיר את החנות לתובע. הוא ציין, שרק לתובע היו מפתחות של החנות. אילו היו לו עצמו מפתחות, היה מציל את החנות, שכן כאשר ארעה השריפה, קראו לו ממכבי האש והוא גר לא רחוק מהחנות. לפי עדותו, כשהוא משכיר חנות או משרד, הוא מחליף את המפתחות ונותן אותם לשוכר, וגם מחייב את השוכר להחליף את מנעול התלי שעל הדלת ולהביא מנעול משלו ( פרוטוקול הדיון מיום 6.12.07, עמוד 47, שורה 15 עד עמוד 48, שורה 8). לדבריו - לא יתכן שאמר לחוקר של "מנורה" שגם לו עצמו היו מפתחות של החנות וגם לא יכול להיות שהיו לו אותם ( פרוטוקול הדיון מיום 6.12.07, עמוד 49, שורות 1 עד 17). יצחקי סיפר, כי היה על גפני לבטח את המבנה, והוא לא עשה כן, ולכן יצחקי נאלץ להיפרע מהביטוח שהוא עצמו עשה, והדבר גרם לו נזק. בנוסף, כל הצ'קים שנתן לו התובע לא נפרעו, אבל הוא ריחם על גפני, כי אשתו היתה בהריון והיא באה לבכות ליצחקי. לכן הוא ויתר על תביעתו כלפי גפני. הוא ציין שאכן, כפי שטוען חוקר מנורה, הוא סיפר שתוך 5 דקות מקבלת הקריאה של מכבי האש הוא הגיע למקום, והתובע כבר היה שם, ישב ובכה. הוא אישר שבחנות יש חלון צדדי, שנסגר על ידי התובע בפח איסכורית, עם ברגים, או בדרך אחרת שאינה ניתנת לפתיחה ( פרוטוקול הדיון מיום 6.12.07, עמוד 49, שורות 18 עד 26). הוא ציין, שגפני ביצע שיפוצים בחנות, אך לדבריו - היה זה על חשבונו של יצחקי, שויתר לו על חודש שכירות ונתן לו גם עבודה נוספת.

ראיות התביעה

מטעם התביעה העידו, כאמור, התובע, מר אופיר גפני ואשתו, גב' רויטל גפני (להלן - רויטל).

עדותו של אופיר גפני

גפני חתם על תצהיר עדות ראשית ביום 6.8.06. בנוסף, העיד בבית המשפט ביום 15.11.07. הוא טען שבחנות היתה לו סחורה בשווי של כ-150,000 ש"ח ואישר שאת הביטוח ערך בגין סחורה בשווי של 80,000 ש"ח ( סעיף 23 לתצהיר וכן פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 24, שורה 25 עד עמוד 25, שורה 4). לדבריו, היתה לו חנות בגדים קודמת, מאותו סוג, בפתח תקוה, ששיגשגה, אלא שבשל בעיה משפחתית נאלץ לסגור אותה. כשהחליטו להמשיך בעסק, למרות הבעיה, נאלצו לפתוח חנות במקום אחר, בגלל שהמקום הקודם כבר הושכר ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 27, שורה 5 עד שורה 25). גפני אישר בחקירתו הנגדית, שבתקופה שלפני השריפה היה לו עיקול על החשבון, והיה גם צ'ק שחזר ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 28, שורה 4 עד שורה 9). הוא אישר כי אין לו רכב בבעלותו וגם לא דירה, והוא התגורר עם אשתו ובנו אצל הוריו. עם זאת, יש לו שטח אדמה של 3 דונם, עם אישורי בניה מוכנים ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 28, שורה 23 עד עמוד 29, שורה 8). הוא אמר, שאת ה-150,000 ש"ח לקניית הסחורה לחנות קיבל מאביו ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 33, שורות 8-9).

בנוגע לשאלה המתייחסת למידת הצלחת עסקיו של גפני, הן בחנות במיקומה הנוכחי והן במיקום הקודם, ולגבי מצבו הכספי, יש לציין את הדברים הבאים: הנתבעת ביקשה ביום 6.11.06 צו, בו אורה לתובע לגלות את הדוחות הכספיים שלו לשנים 2003-2005 ואת הדוחות הבנקאיים לעסקיו וחשבונותיו הפרטיים לאותה תקופה. לפני בקשת הצו פנתה לתובע וביקשה את החומר, ונענתה בסירוב. ביום 16.11.06 השיב התובע לבקשה והתנגד למתן הצו. נטענו טענות פרוצדוראליות ונטען שהמסמכים אינם רלוונטיים, מאחר שהתביעה אינה כוללת דרישה לפיצוי בגין אובדן רווחים. שירביט השיבה שהמסמכים רלוונטיים, לאור טענתה שגפני או מי מטעמו הציתו את העסק, ולכן מצב העסק ומצבו הכלכלי של גפני הם רלוונטיים. בסופו של יום, החלטתי לדחות את הבקשה. מובן, כי בהחלטתי לא לחייב את התובע להציג את המסמכים, לא היה כדי למנוע ממנו להציגם מטעמו, אם חפץ בכך. גפני ביקש להדוף את טענת שירביט שמצב העסק היה גרוע, וזהו המניע שלו להצתה. הוא עשה כן במילים בלבד, אף שציין שקיימים מסמכים היכולים לתמוך בטענה ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 24, שורה 19 עד 28 וכן עמוד 26, שורה 5 עד עמוד 27, שורה 1). לפיכך, לא ברור מדוע לא בחר גפני, מיזמתו, כחלק מראיותיו, להגיש את המסמכים הללו, ואי הבאתם פועלת לרעתו, בהתאם לחזקות הידועות: ההנחה היא, שכאשר קיימת ראיה רלבנטית וצד נמנע מלהביאה, מבלי לספק טעם משכנע לכך, המסקנה המתבקשת היא שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהבאתה ועל כן, ההימנעות תומכת בראיותיו של הצד שכנגד (ראה: ע"א 4226/05 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סאטא אטיאס (ניתן ביום 24.1.06 בביהמ"ש העליון), בפסקה 7, וכן ע.א. 989/03 חוטר ישי ואח' נ' חיננזון, ניתן בבית המשפט העליון ביום 26.1.05, וכן ראה: ע.א. 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ ואח' נ' רוזנברג ואח', פד מז (2) 605).

בנוגע לשאלה אם ליצחקי היה מפתח לחנות, גפני טען חליפות שכיום הוא משוכנע שיש לו מפתח, שבעבר אמר שהוא חושב שיש לו מפתח, שכיום הוא משער שיש לו מפתח ושבעבר אמר אינו יודע אם יש לו מפתח ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 31, שורה 16 עד עמוד 32, שורה 8).

בשלב מסוים, הטיח ב"כ הנתבעת בגפני: "אתה זה ששרפת את החנות". על כך השיב גפני: "על סמך מה אתה מתבסס?!" ( פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 32, שורות 18-20). הוא גם התנגד לטענת ב"כ שירביט, כי מי ששרף את החנות היו לו מפתחות.

גפני נשאל וסיפר על פרטי ליל השריפה - מתי עזב את החנות, לאן נסע, מתי קיבל את ההודעה, מה עשה וכו'. לא מצאתי שיש טעם לחזור על הדברים.

עדותה של רויטל גפני

רויטל חתמה על תצהיר עדותה הראשית במעמד הדיון בו העידה, ביום 15.11.07. היא העידה שלא היתה מעורה בעניני הכספים של העסק. היא טענה שהחנות בפתח תקוה "מאד הלכה" והיא נסגרה מסיבות משפחתיות. לדבריה, החנות באור יהודה (נושא השריפה דנן) הצליחה לא פחות. היא נשאלה על נסיבות ליל הארוע, אך לא מצאתי שהיה בעדותה כדי להוסיף או לגרוע לטענות של מי מהצדדים, ולכן לא ארחיב.

לקריאת המשך המסמך יש להזדהות כמנוי או לרוכשו
לרכישה תמורת 26.00 ש"ח » להזדהות כמנוי » לרכישת מנוי »
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. מדיה זו עושה שימוש באמצעים חדשניים ביותר אשר פותחו רק לאחרונה והניסיון לגביהם הוא חדש וללא רקורד רב.

על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

בעלי דין רשאים לבקש הסרת המסמך מהמאגר

יצויין כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט.

בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת.