אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית משפט השלום ראשון לציון
בתאריך: 02/10/2008


בפני:
1. כב' השופט/ת יחזקאל קינר - סגן נשיא
תובעים:
1. דגן יעל
2. דגן ניר
3. דגן שי
4. דגן מאיר
- נגד -
נתבעים:
1. עירית בת-ים
ב"כ תובעים:
1. עו"ד דגן שי
ב"כ נתבעים:
1. עו"ד סמאח עמר

פסק-דין

רקע

1.         התובעים כולם בני משפחה אחת.

התובעים 1 ו-4 הם בני זוג והוריהם של התובעים 2 ו-3.

התובעים 1-3 הינם עורכי דין במקצועם.

2.         התובעים מלינים בתביעתם נגד הנתבעת (להלן: "העירייה") על שני אלה:

            א.         ביצוע עיקול פיקטיבי בדירת התובעים.

            ב.         פתיחת תיק הוצל"פ נגד התובע 2 בגין חובות עירייה פיקטיביים.

טענות התובעים

א.         העיקול הפיקטיבי

3.         ביום 23.2.06 הגיעו לדירת התובעים ברחוב בן גוריון 107 בבת ים (להלן: "הדירה") שני גובי חובות והודיעו כי באו לעקל את תכולת הדירה בשל חוב של התובעים 1 ו-4. הגובים הציגו העתק כתב הרשאה לתפוס, לפרוץ ולמכור מיטלטלין  לפי סעיף 4 לפקודת המיסים (גביה) על מנת לגבות חוב בסך 458 ש"ח. בדירה התגוררו אז כל התובעים.

            הגובים התנהגו בגסות, סירבו להציג אסמכתא לחוב ואף סירבו לקבל תשלום החוב הנ"ל.

            הגובים ציינו בדו"ח העיקול, בטרם עזבו, כי בדלת הכניסה קיים מנעול קוד וכי עליהם להגיע עם ציוד מתאים לפריצה.

4.         בעת ביצוע העיקול הנ"ל נכח בדירה עו"ד דוד גלעדי (להלן: "עו"ד גלעדי"), על מנת לחתום על הסכם ריטיינר לפיו יקבל מהתובעת 1 (שתיקרא להלן גם: "התובעת") שירותים משפטיים קבועים בתחום המקרקעין, תמורת סך של 6,000 ש"ח לחודש, שישולם לה על ידו משך תקופת ההסכם, שנקבעה ל-24 חודש (להלן: "הסכם הריטיינר").

            העיקול עורר בעו"ד גלעדי ספקות לגבי מהימנותם של התובעים, ולפיכך חשש הוא לחתום על הסכם הריטיינר וההסכם לא נחתם.

5.         חרף דרישות התובעים לאחר מכן, לא הציגה העירייה אסמכתאות לחוב נשוא העיקול, והתובעים נמצאו בסיכון כי הגובים יחזרו לדירה, יפרצו אותה ויוציאו ממנה מיטלטלין.

            ביום 28.2.06 שלח ב"כ העירייה לתובעים "דו"ח פירוט חובות" לפיו החוב הוא בגין שלושה דוחות חניה שסכומם כ-1,632 ש"ח, אך התברר כי שני דו"חות ראשונים שולמו בשנת 2002, ודו"ח שלישי שולם בשנת 2003, כך שלא היה חוב כלשהו.

            בעקבות כך נשלח לתובעת 1 ביום 2.3.06 מכתב התנצלות על ידי ב"כ הנתבעת לפיו עקב תקלה לא עודכנה חב' הגביה בתשלום שבוצע, וכי העיקול ברישום בוטל.

            מכתב התנצלות נוסף נשלח על ידי ב"כ העירייה ביום 11.4.06 (במכתב נכתב 11.4.05).

6.         העיקול בוצע על פי הוראה בעל-פה של מר לוטן, הממונה על ההכנסות והגביה בעירייה (להלן: "לוטן") במסגרת התנכלויותיו כלפי התובעים לאחר שהתובע 4 הגיש נגדו תלונות וכן מתקיימים הליכים נוספים בין התובעים לבין העירייה ולוטן.

7.         לעיקול לא קדמה כל דרישה מצד העירייה, דרישה המחוייבת לפי הדין.

            העיקול בוצע ללא סמכות ובהיעדר חוב, והעירייה הסיגה במזיד את גבול התובעים וחדרה לרשות הפרט שלהם שלא כדין.


ב.         פתיחת תיק ההוצל"פ נגד התובע 2

8.         ביום 11.9.05 פתחה העירייה נגד התובע 2 תיק הוצאה לפועל (להלן: "תיק ההוצל"פ") בגין חוב פיקטיבי בסך 4,855 ש"ח.

העירייה נתבקשה להציג אסמכתאות לחוב, אך תחת זאת הגישה בקשה לסגירת התיק.

            משביקש התובע 2, לאחר סגירת התיק, לחייב את העירייה בהוצאות ההליך, טענה העירייה בתגובתה כי "חובו של החייב בגין הנכס בוטל והועבר לחובת שוכר וזאת לאחר הצגת והמצאת חוזה שכירות לעירייה" וכי לאחר שעובדות אלה התבררו לב"כ העירייה הוגשה בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ.

9.         תיק ההוצל"פ נפתח ללא עילה שבדין ובחוק, וגם הטענה כאילו הומצא לעירייה חוזה שכירות איננה נכונה, והעירייה לא נענתה אף לבקשת ב"כ התובע 2 להמציא עותק חוזה השכירות שהומצא לה לטענתה.

ג.          כללי

10.        ההליכים שתוארו לעיל ננקטו על ידי העירייה בכוונת זדון לפגוע בתובעים ולהשפילם.

11.        העירייה התרשלה כלפי התובעים וכן פרסמה לשון הרע.

12.        לתובעים נגרמו נזקים רבים עקב מעשי העירייה ובהם עוגמת נפש, פגיעה בשמם הטוב וכן טרדה ובזבוז זמן ופגיעה במוניטין, כשהדבר חמור במיוחד כלפי עורכי דין, אשר עקב כך נגרמה להם פגיעה חמורה בפרנסתם ובמשלח ידם.

            בנוסף, ניזוקו התובעים בכך שעקב מעשי העירייה לא נחתם הסכם הריטיינר ונמנעו מהתובעים הכנסות בסך 144,000 ש"ח.

13.        נזקי התובעים הסתכמו בסך של 50,000 ש"ח לכל אחד מהם עקב אירוע העיקול ובנוסף נזק בסך 144,000 ש"ח בגין הפסד הכנסה עקב אי חתימת הסכם הריטיינר. לתובע 2 נגרם הפסד נוסף בסך 50,000 ש"ח עקב פתיחת תיק ההוצל"פ נגדו.

            עם זאת, ומשיקולי אגרה, העמידו התובעים את תביעתם על סך 200,000 ש"ח.

טענות העירייה

14.        תיק ההוצל"פ נגד התובע 2 נפתח בעקבות טעות מחשב במסגרתה נרשם חיוב שגוי של התובע 2 במערכת המיחשוב של העירייה בגין ארנונה לחודשים מאי ויוני 2002. התיק נסגר מייד לאחר שהתבררה הטעות.

15.        קיים מעשה בית דין בעניין התביעה שהוגשה ביחס לתיק ההוצל"פ, שכן ראש ההוצל"פ חייב את העירייה לשלם לתובע 2 הוצאות בסך 400 ש"ח ובתוספת מע"מ.

16.        לעניין העיקול, טענה העירייה לעניין הנזק בלבד כמפורט להלן.

17.        הסכם הריטיינר הנטען לא היה ולא נברא והוא המצאה לצורך התביעה.

18.        גם אם מדובר בהתקשרות אמיתית, אין קשר סיבתי בין העיקול לבין אי החתימה על הסכם הריטיינר.

19.        לחלופין, אין נזק בגין אי ההתקשרות בהסכם הריטיינר, שכן התובעת 1 לא היתה מעורבת בתביעה, לא הגישה תצהיר ולא התייצבה לדיונים ואילו יתר התובעים אינם זכאים לפיצוי כלשהו בגין הסכם שאמור היה להיחתם עם התובעת 1.

20.        לעניין הטענות הכלליות, לא היתה כל התנכלות מצד לוטן.

21.        התביעה סתמית ודינה להידחות.

תצהירי הצדדים

22.        התובעים הגישו תצהירים של התובע 2, התובע 4 ועו"ד גלעדי.

23.        העירייה הגישה תצהירים של גב' בתיה שרעבי, פקידה במשרד ב"כ העירייה, מר מנשה לוטן, מנהל אגף המיסים בעירייה וגב' איריס כהן, מנהלת אגף השומה בעירייה.

דיון

א.         העיקול בדירת התובעים

24.        את אירוע העיקול מתאר התובע 2 בתצהירו כך:

"ביום 23.2.06 אחה"צ הופיעו אצלנו שני גברים שהציגו עצמם כגובי חובות מטעם עירית בת ים ושאלו "אם זו הדירה של מאיר ויעל דגן". הגובים הודיעו בקולי קולות שהתובעת 1 והתובע 4 "חייבים כספים לעיריה ולא משלמים וקבלו הוראה לעקל את כל תכולת הדירה ולתפוס ולמכור את מיטלטליהם", וכי בידם צו עיקול כנגד הדירה....המקנה להם את הזכות להיכנס לדירה, לעקל את תכולתה ולפרצה.....

הגובים הודיעו שעלינו לשמור על המיטלטלין ולמסרם לידי גובה המס מייד כשנידרש לכך...וכי צו פריצה כלפי הדירה יופעל בכל עת ללא הודעה נוספת....

אני שאלתי את הגובים במה מדובר וביקשתי שיציגו בפנינו אסמכתא לחוב ו/או התראה ו/או אישור מסירה, ונעניתי בחוצפה שלא יעזור לנו כלום ונשלם, לפי הוראותיו של מר לוטן מנהל מחלקת הגביה.

אחד הגובים אף נהג בדירה מנהג בעלים והסתובב בה באופן מגמתי כאילו היה בעל הבית בכבודו ובעצמו, וכאילו מטרת בואו מלכתחילה היתה לבזותנו ולהשפילנו, וגרם לנו עגמת נפש רבה.

אבי הודיע לגובים שישלם מיד "החוב" ושאין צורך להשפיל ולבייש אותנו, אולם הגובים לא רק שלא עזבו את המקום, אלא אף אמרו וציינו בדו"ח שערכו שבדלת הכניסה קיים מנעול קוד ועליהם לבוא עם ציוד מתאים לפריצה, וסירבו לאפשר לנו לשלם "החוב".

בעת הארוע נכחו התובעים ושני לקוחות פוטנציאליים שעזבו המקום מחמת עוגמת הנפש, הבושה והמבוכה שגרמה הנתבעת באמצעות שליחיה ו/או גוביה ו/או מי מטעמה".

25.        על דברים אלה חזר גם התובע 4 בתצהירו.


26.        עו"ד גלעדי מסר בתצהירו את הדברים הבאים בקשר לעיקול:

            "בשעה 18:00 או בסמוך לכך בעת שעיינתי בהסכם ובטרם חתמתי עליו, ראיתי שנכנסו שני אנשים ושאלו אם זו דירתם של מאיר ויעל דגן, ואמרו בקול רם שבאו לעשות עיקול כי מאיר ויעל חייבים כספים לעיריה ולא משלמים וקבלו הוראה לעקל את כל תכולת הדירה ולתפוס ולמכור המיטלטלין בה לצורך פרעון החוב.

            המעקלים ציינו שבידם צו עיקול נגד הדירה לפיו הם רשאים להיכנס לדירה, לעקל את תכולתה ולפרצה. כמו כן אמרו שבמקום קיים מנעול קוד על דלת הכניסה וישובו עם ציוד מתאים לפריצה".

27.        בעדותו בבית המשפט הוסיף עו"ד גלעדי וסיפר:

            "דופקים בדלת, ניר קם ומגיעים 2 אנשים רוצים להיכנס, הוא אומר להם... אני שומע דיבורים ומבין שזה יותר מבן אדם אחד. הם נכנסו, אחר כך ידעתי שזה שניים, הם נכנסו הביתה, בתחילה היה שם דין ודברים והבנתי שהוא לא רוצה לתת להם להיכנס, שמעתי שהם אמרו שיש צו ואז הם נכנסים, שניים, גדולים, בריאים. אחד עומד לידנו השני מתחיל לטייל, מסתובב בסלון, מתחיל להיכנס לחדרים. לפני כן הם שאלו זה הבית של יעל ומאיר? ענו שכן, מי אתה? מאיר אמר אני מאיר מה הבעיה? אמרו לו שבאו לעשות עיקול בגלל חובות שלכם לעירייה, אתם חייבים כספים לעירייה. ואז הוא מתחיל להסתובב ולרשום דברים, מאיר אומר לו וזה היה משהו שבעיניי היה הזוי "מה היה החוב, אני אשלם לך, איזה חוב"? הוא לא רצה לקבל כסף, זה דבר שנראה לי מוזר...

            מרגע שהם נכנסו וכל מה שהם עשו שם היה בלגאן גדול. קודם כל המעקלים עשו בלגאן גם ברמת הקול והדיבור, ו"אתם צריכים לשמור על הדברים והכל פה מעוקל, ואתם תשלמו הוצאות, ואנחנו צריכים להביא כלי פריצה". נראה לי סרט בעיניי לפחות, אני לא רגיל לראות דברים כאלה.... (עמ' 5-6).

28.        מול עדויות אלה, לא הובאה כל גירסה נגדית על ידי העירייה. הגובים שביצעו את העיקול לא העידו. מצהירי העירייה שהעידו לעניין העיקול, לא נכחו בעת ביצוע העיקול. תצהיריהם היו לקוניים, והתייחסו רק לשאלה אם ניתנה הוראה על ידי מר לוטן לבצע את העיקול האמור.

29.        ממילא, יש לקבל את גרסת התובעים, כפי שהובאה לעיל, לגבי העיקול ואופן ביצועו.

30.        בנוסף, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהעיקול לא היה חוקי.

            המעקלים הציגו לתובעים מסמך של עיריית בת ים המוכתר בכותרת "כתב הרשאה לתפוס, לפרוץ ולמכור מיטלטלין (עפ"י סעיף 4 לפקודת המיסים (גביה)" אשר נחתם ביום 14.2.06 על ידי פקיד הגבייה של עיריית בת ים, מר יהושע רוקח (להלן: "כתב ההרשאה" - נספח "ג" לתיק מוצגי התובע).

            על פי כתב ההרשאה, הוסמך גובה המס לדרוש מהחייבת, יעל דגן, פרעון מיידי של חוב בסך 458 ש"ח , ואם לא ישולם, לתפוס את מיטלטלי החייבת ולמכרם.

            רכיבי החוב כפי שפורטו בטופס ההרשאה היו קנס חניה בסך 70 ש"ח, קנסות חניה (כנראה קנס פיגורים) בסך 168 ש"ח והוצאות העיקול בסך 220 ש"ח.

31.        לפי סעיף 4 לפקודת המסים (גביה) יכולה עירייה להוציא כתב הרשאה כאמור אם "הוטל
על אדם כחוק סכום כסף בקשר עם איזה מס שהוא ולא שלם אותו אדם את הסכום בתוך חמשה עשר יום למן היום שהיה חייב לפרעו ולאחר שנשלחה אליו דרישה בכתב לשלם את הסכום שהוא חייב לפרעו ושלא פרעו".

32.        שני תנאים מקדמיים קיימים, אפוא, להוצאת כתב ההרשאה ולביצוע פעולות גביה:

א.         כי קיים חוב שהוטל כחוק על החייב בקשר למס.

ב.         כי החוב לא נפרע תוך 15 יום מיום משלוח דרישה לחייב.

33.        בענייננו לא התקיים אף אחד מהתנאים הנ"ל.

            לגבי התנאי הראשון, לא היה קיים כל חוב בגינו הוטל העיקול ובא כח העירייה שלח לתובעת ביום 2.3.06 מכתב התנצלות לפיו "אנו מתנצלים כי עקב תקלה לא עודכנה חב' הגביה על התשלום. עיקול ברישום שנעשה בביתך בוטל" (נספח "ז" לתיק מוצגי התובעים).

            במכתב נוסף מיום 11.4.06 (בטעות נכתב 11.4.05) בתשובה לדרישת התובעים לפיצוי, השיבה ב"כ העירייה כי הטיפול בפנייה הועבר לעירייה וכי "אנו מתנצלים בשנית על עוגמת הנפש שנגרמה" (נספח "י" לתיק מוצגי התובעים).

            לגבי התנאי השני, לא הראתה העירייה כל דרישה שנשלחה לתובעת קודם להוצאת כתב ההרשאה והגעת הגובים לבית התובעת, דהיינו גם תנאי זה לא התקיים.

            העיקול בבית התובעים היה, אפוא, שלא כדין.

34.        האם היתה כאן התרשלות גרידא או התנכלות מכוונת וזדונית של העירייה כלפי התובעים?

            התובעים טענו כי נאמר להם מפי פקידות במשרד ב"כ העירייה כי ההוראה לבצע את העיקול ניתנה על ידי לוטן וקשרו זאת ביחסים עכורים קודמים בין התובע 4 ולוטן.

            מר לוטן הכחיש מתן הוראה כאמור וטען כי איננו עוסק ספציפית בנושא גביית דוחות חניה, אף שהינו אחראי על מי שעוסק בכך.

            הפקידה בתיה ממשרד ב"כ הנתבעת, אשר נטען כי היתה בין אלה שמסרו לתובעים כי ההוראה ניתנה מפי לוטן, העידה כי איננה מכירה את לוטן, איננה מזהה אותו, אף פעם לא קיבלה ממנו הוראות, ולכן לא יכולה היתה לומר כי ההוראה ניתנה מלוטן ואף לא אמרה זאת.

            בתמליל שיחה טלפונית בין התובע 4 לבין פקידה אחרת ממשרד ב"כ העירייה (צורף על ידי התובעים כנספח "ח" לתיק מוצגיהם), לא נזכר כלל שמו של לוטן, ומאליה מתעוררת השאלה, אם הוקלטה שיחה זו על ידי התובעים, מדוע לא הוקלטו שיחות אחרות בהן נאמר להם לטענתם כי לוטן הוא זה שנתן את ההוראה.

            הפקידות האחרות לא הובאו להעיד על ידי העירייה. לכאורה, עומד הדבר בעוכרי העירייה, ואולם מאחר וללא עדותן של אלה, האמירה הנטענת כי לוטן הוא זה שנתן את ההוראה היא עדות שמיעה גרידא, הרי אי הבאתן של פקידות אלה לעדות עומדת דווקא לחובת התובעים שמטלה זו היתה מוטלת על כתפיהם, על מנת לנסות ולהוכיח באמצעותן את האמירה הנ"ל.

            לאור האמור לעיל, הטענה כי ההוראה לבצע את העיקול הבלתי חוקי ניתנה על ידי לוטן לא הוכחה.

35.        האם ניתן לקבוע נוכח האמור לעיל כי עסקינן בפעולה רשלנית גרידא של העירייה?

חוששני כי התשובה לכך הינה שלילית בהחלט.

36.        בראש ובראשונה מצופה מהעירייה לספק הסבר מדוע בוצעה אותה פעולת עיקול בלתי חוקית. מדובר בדרישה בסיסית ביותר.

            כתב ההרשאה כלל פרטים לגבי דו"ח חניה בסך 70 ש"ח שנוסף לו קנס והוצאות עיקול. לא היתה מניעה כי העירייה תמסור את פרטי דו"ח החניה הנ"ל (אשר לפי האמור בתצהירי התובעים שולם עוד בשנת 2003, דהיינו מספר שנים לפני ביצוע העיקול) ותוסיף הסבר מה הביא לכך שניתן כתב הרשאה לביצוע העיקול, על סמך דו"ח חניה ששולם לפני זמן כה רב.           

            בעניין תיק ההוצל"פ השגוי שנפתח נגד התובע 2 נהגה העירייה כנדרש, ובתצהירה של מנהלת ענף שומה בעירייה ובעדותה נמסר הסבר להשתלשלות הדברים שהביאה לפתיחת תיק ההוצל"פ, ואולם לגבי העיקול שבוצע שלא כדין לא נמסר כל הסבר, ולו הדחוק ביותר.

            לא ניתן כל תצהיר מטעם העירייה אשר יסביר את הטעות שנפלה, אם נפלה בכלל טעות בעניין זה.

            ההתייחסות היחידה של העירייה בתצהיריה לנושא העיקול היתה כאמור לטענה האישית כלפי לוטן, כשהן מר לוטן והן פקידת משרד ב"כ העירייה ציינו בתצהיריהם כי לא ניתנה הוראה על ידו לפעול בקשר לדוחות החניה של משפחת דגן.

37.        ואם ניתן היה לסבור כי הסבר כזה יימסר בזמן חקירות עדי העירייה, הרי גם חקירות שני המצהירים הנ"ל לא הניבו כל פרי ולא שפכו אור על הפעולה התמוהה שבוצעה על ידי העירייה.

            התברר כי פקידת משרד ב"כ העירייה שטיפל בעיקול היא פקידה זוטרה, שכל תפקידה הוא מתן מענה טלפוני ומסירת פרטים למתקשרים אודות פעולות גבייה שמתבצעות נגדם. היא איננה קשורה לקבלת התיקים המועברים על ידי העירייה למשרד ואף לא לביצוע העיקולים.

            מר לוטן הוא הממונה על ההכנסות והגבייה בעירייה. הוא הסביר בעדותו כי נושאי הגביה עליהם הוא אחראי הם גביית חובות מים, ארנונה ואגרות, וכי איננו מטפל בגביית חובות בגין דוחות חניה, בהם מטפל פקיד הגביה שוקי רוקח (להלן: "רוקח"). עם זאת, ואף שאיננו מטפל בנושא זה בפועל הרי נושא זה הינו בסמכותו של לוטן, שכן הוא הוסמך לכך על ידי ראש העיר, הוא ממנה את הגובים, וגם דרגתו גבוהה מזו של רוקח. לא רק זאת, אלא שבסיום חקירתו הנגדית התברר כי אם תינתן על ידו הוראה למי ממחלקות הגביה בעירייה, תבוצע הוראה זו (עמ' 25 ש' 29-30), ומן הסתם הדברים אמורים גם לגבי המחלקה המטפלת בגביית דוחות החניה.

            למרבה התמיהה התברר במהלך עדותו כי כל מטרתו של לוטן במתן התצהיר היתה להתגונן מפני הטענות האישיות כלפיו ו"להגן על כבודו", וכי הוא לא ערך בדיקה כלשהי כדי לברר ממה נבע החוב בגינו הוטל העיקול.

            הגם שלוטן הוא זה שמסמיך את הגובים, לא מצא הוא לנכון לברר את הטענות לגבי התנהגותם במהלך העיקול ואף לא את הסיבה שהביאה לביצוע עיקול מוטעה זה, והפנה שוב ושוב לרוקח, כמי שצריך לספק את התשובות.

            רוקח עצמו לא הובא לעדות על ידי העירייה וגם לא עו"ד גרשון גלעדי שנזכר בכתב ההגנה כנציג העירייה מולו מבוצעת עבודת גביית הקנסות או עו"ד אילנה קרומר שנזכרה בתצהיר הפקידה בתיה שרעבי כנציגת בעירייה מולה מבוצעת עבודת גביית הקנסות. כך גם לא הובא כל גורם מוסמך ממשרד עורכי הדין שטיפל בגביית החוב, הגם שמעדותה של פקידת המשרד עלה כי קיימים מספר גורמים כאלה: גב' גילה וייס - האחראית הישירה על העדה, ועו"ד סמיח עמר המטפלת בדוחות חניה, שנכחה אמנם בדיון, אך זאת רק כמייצגת העירייה ולא כעדה.

38.        יחול, אפוא, בעניין זה הכלל לפיו הימנעות צד מהבאת עדים רלבנטיים מלמדת על כך כי אם היו מובאים אותם עדים היתה עדותם פועלת נגדו, כפי שהוסבר בע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736,  760 (1980):

"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

כן ר' לענין זה ע"א 3694/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ, פ"ד נה(2) 385,  392 (2000) ; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602 (1990).

39.        לא הובאה, אפוא, כל גרסה על ידי העירייה שיש בה כדי להוות צידוק לפעולת העיקול הבלתי חוקית שבוצעה על ידי גובים מטעמה, מי שהעיד מטעם העירייה לא סיפק כל הסבר ולו דחוק לביצוע הפעולה, ומי שיכול היה לטענת העירייה לספק הסבר כאמור לא הובא כלל על ידה למתן עדות.

            זאת ועוד, לפי דברי העדים שלא נסתרו, נכנסו הגובים לדירת התובעים, שאלו אם זו דירת התובעים 1 ו-4, והודיעו ששני אלה חייבים כספים לעירייה ולא משלמים, כל זאת בזמן שהחייבת הרשומה בכתב ההרשאה היתה התובעת 1 בלבד.

הדבר מלמד על כך שהפעולה היתה מכוונת, שכן מדוע ישאלו הגובים על התובע 4 ויודיעו כי הוא חייב כספים, אף שאיננו רשום כלל בכתב ההרשאה, לא כחייב ואף לא באופן כלשהו אחר אלא אם כן קיבלו הנחיות/הוראות לעשות כן? גם התנהגותם הבוטה והמשפילה של הגובים בדירה, כפי שתוארה לעיל, מחזקת הערכה זו.

40.        מכאן מתחייבת המסקנה כי העיקול לא בוצע ברשלנות גרידא אלא בכוונת מכוון. אין ברצוני להטיל את האשמה על מר לוטן דווקא. יכול והמניע לכך הינו אחר. יכול גם כי מי מעובדי העירייה המודע ליחסים העכורים בין מר לוטן לבין התובע 4 חפץ לעשות מעשה שסבר כי שיש בו כדי לרצות או לשמח את מר לוטן, בלא שהלה היה מודע לכך או נתן הוראה כלשהי, אך אין צורך לשער השערות אלה או אחרות: די בכך שהעירייה התחמקה ממתן הסבר כלשהו לביצוע העיקול, בצירוף אזכור התובע 4 על ידי הגובים והתנהגותם הבוטה כפי שתוארה לעיל, שהיה בה כדי להשפיל ולבזות את התובעים, על מנת להגיע למסקנה כי הפעולה בוצעה בחוסר תום לב, בשרירות לב ומתוך כוונה לפגוע בתובעים או מי מהם.

41.        לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה המתמיהה כי בכתב ההגנה הכחישה העירייה אפילו את מכתב ההתנצלות שנשלח על ידי באת כחה, ואף בכך יש ללמד על חוסר תום לב מצד העירייה.

42.        כשהעניק המחוקק לרשויות המקומיות סמכות גביית מסים מרחיקת לכת ומפליגה בעוצמתה, בדומה להליכי הוצאה לפועל, ללא צורך בפניה לבית המשפט ובקבלת פסק דין שניתן להוציאו אל הפועל, התכוון הוא לייעל ולהקל על גביית החובות על רקע משברים תקציביים של הרשויות המקומיות אשר גבייה בלתי יעילה של חובות היתה אחת הסיבות המרכזיות להיווצרותם [ע"א 1167/01 עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ, פדאור 05 (29) 176 (2005); עע"מ 1164/04 עיריית הרצלייה נ' יצחקי [פורסם בנבו, 5.12.06]. ברי כי על הממונים על הגביה ועל שלוחיהם להקפיד ולקיים את התנאים המקדימים המאפשרים גביה כאמור ולדאוג לכך שייעשה בסמכויות אלה שימוש מושכל ונכון בהתאם לכללי המשפט המינהלי, שנועד להשיג את מטרות הפקודה מחד, תוך שמירה על זכויות האזרח מאידך.

            וכפי שנקבע בת"א (מחוזי ת"א) 2518/00 שירותי בריאות כללית נ' עיריית תל אביב, תק-מח 2005(2) 4663 (2005): "גוף מינהלי סביר, המפעיל כוחות שלטוניים דרסטיים - וגביית תשלומי חובה מחייבת הפעלת כוחות שכאלה, תוך שימוש באמצעים מיוחדים לשם גביית החיובים, מכוח פקודת המסים (גבייה) ודינים נוספים העומדים לרשות הגופים הציבוריים - חייב לפעול בזהירות ובהקפדה בטרם יפנה אל האזרח, להכביד עליו בנטל המסים ולפגוע בקניינו".

43.        בענייננו, איננו נדרשים לפנות ולבחון את סבירות הליכי הגביה שננקטו בגין חוב של דו"ח חניה בסך 70 ש"ח. בחינה זו היתה מתחייבת במקרה בו העיקול היה מבוצע כדין. בעניין זה נשמעו בפסיקה דעות מנוגדות באשר לחוקתיות השימוש בהליכי הגבייה המינהליים, והאם לאור עקרונות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הם בבחינת חריג להליכים המשפטיים הרגילים בהם יש לנקוט [עת"מ (חיפה) 3061/06 רכבת ישראל בע"מ נ' עיריית חדרה (פורסם בנבו, 19.9.07] או שמא ייבחנו הם לפי עקרונות המשפט המינהלי, הא ותו לא [ עת"מ (ב"ש) 235/07 נווה נ' עיריית אשדוד (פורסם בנבו, 31.10.07], אך כאמור בענייננו איננו נדרשים לסוגייה זו.

כאן, די לנו בכך שהליכים אלה ננקטו שלא כדין, בלא שנשלחה דרישה מוקדמת לתשלום החוב, כשהחוב עצמו כלל לא היה קיים, ללא שום הסבר לגבי קבלת ההחלטה בדבר נקיטת הליכי הגביה הספציפיים, וכשברי כי הפעולה ננקטה בשרירות לב, בחוסר תום לב ובמכוון.

לקריאת המשך המסמך יש להזדהות כמנוי או לרוכשו
לרכישה תמורת 26.00 ש"ח » להזדהות כמנוי » לרכישת מנוי »
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. מדיה זו עושה שימוש באמצעים חדשניים ביותר אשר פותחו רק לאחרונה והניסיון לגביהם הוא חדש וללא רקורד רב.

על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

בעלי דין רשאים לבקש הסרת המסמך מהמאגר

יצויין כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט.

בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת.