השופט אילן סופר
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב - יפו מיום 14.9.11 (השופטת מיכל לויט ונציגי הציבור מר רפי בילוגורסקי ומר אריה המר; ע"ב 10575/06 וע"ב 7965/08), אשר דחה את רובן המכריע של התביעות שהגישה המערערת כנגד המשיבה (להלן:
העירייה). המערערת עתרה בתביעותיה בין היתר להצהיר על ביטול פיטוריה והשבתה לעבודה, תשלום שכרה והכרזה כי היא זכאית להגנה בהיותה חושפת שחיתויות בהתאם
לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) תשס"ב 2002 (להלן-
חוק הגנה על עובדים).
2. ברקע התביעות שררו יחסים עכורים בין המערערת לעירייה, אשר הביאו את הצדדים להתדיין בבית הדין האזורי ואף בבית דין זה בעניינים שונים, מספר פעמים. לטענת המערערת, העירייה התנכלה לה משך שנים אך ורק בשל היותה חושפת שחיתויות ומעשים פליליים לכאורה של בכירים בעירייה; לטענת העירייה, אין מדובר בחושפת שחיתויות, אלא בעובדת בעייתית, אשר משך שנים נהגה לעשות בעירייה ככל העולה על רוחה, פעלה בחוסר תום לב וממניעים זרים. לאחר שלא התייצבה לעבודה משך תקופה ארוכה ומשלא נמצא לה תפקיד אחר, פוטרה המערערת.
רקע עובדתי
3. החל מ 1982 למערערת היתה קפיטריה אותה הפעילה בשטח העירייה; מאוחר יותר, בשנת 1992, הפכה המערערת להיות עובדת של העירייה ומאז מילאה שורת תפקידים, האחרון בהם עוזרת סגן ראש העיר לענייני איכות הסביבה ואחראית על קבלני הגינון ועל מנהל מחלקת הגינון.
4. בשנים 1999 - 2000 היתה המערערת חברת ועד העובדים ובשנים 2001 - 2003 כיהנה בתפקיד יו"ר ועד העובדים.
התביעה הראשונה
5. ביום 3.12.03 החליף ראש העיר הנוכחי, מר יוסי בן דוד, את ראש העיר הקודם, מר עוזי מאיר. ממועד זה ולמשך למעלה משנה לא קיבלה המערערת שכר עבודה, זאת עקב מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים ביחס להתייצבותה של המערערת לעבודה, ובמסגרת זו ביחס לשאלה האם הוצע למערערת כרטיס מגנטי המשמש לפיקוח על הופעת העובד לעבודה והאם המערערת סירבה לקבל הכרטיס. נוכח מחלוקת זו, הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב לתשלום שכר עבודה ולסעד הצהרתי לפיו היא זכאית לשכר כל עוד היא נחשבת עובדת מן המניין (ע"ב 4649/04).
ביום 15.1.06 קיבל בית הדין האזורי (השופט שמואל טננבוים) את התביעה (להלן:
פסק הדין הראשון) והורה לעירייה לשלם למערערת שכר עבודה בגין התקופה שמחודש דצמבר 2003 ועד אוגוסט 2004; שכר חודשי מחודש ספטמבר 2004 ועד למועד מתן פסק הדין; דמי הבראה בגין השנים 2003 - 2004; ושכר בגין החודשים 9-11/2003, ככל שזה טרם שולם לה.
עוד נקבע בפסק הדין כי המערערת זכאית לשכרה המלא כל עוד היא מוסיפה להיות עובדת מן המניין וכל עוד לא שונה תפקידה כדין בהתאם להסכמים החלים. בנוסף נפסקו לזכות המערערת פיצויי הלנת שכר בשיעור של 30,000 ש"ח.
ערעור שהגישה העירייה לבית דין זה (ע"ע 104/06)
נדחה ביום 13.6.06, למעט לעניין שיעור פיצויי ההלנה, אשר הופחת לסך של 15,000 ש"ח.
התביעה השניה
6. בעקבות מתן פסק הדין הראשון שולמו למערערת סכומים מסוימים בחודש יוני 2006. עם זאת, חילוקי דעות חדשים נתגלעו בין הצדדים, ביחס לסכומים המדויקים אותם היתה המערערת זכאית לקבל מן העירייה. המערערת הגישה תביעה נוספת לבית הדין האזורי בתל אביב (ע"ב 8899/06). בית הדין (השופט שמואל טננבוים) קיבל ביום 27.8.08 את התביעה בחלקה וקבע כי העירייה תשלם למערערת עבור הוצאות רכב לשנת 2006. כן נקבע כי העירייה תעדכן את ימי המחלה העומדים לזכות המערערת באופן שיתווספו לה 85 ימי מחלה. תביעות המערערת לתשלום דמי הבראה, החזר הוצאות רכב לשנת 2005, להפחתות שכר ולהפרשי שכר, לקצובת ביגוד וכן לעדכון ימי חופשה - נדחו. טענת העירייה ביחס לזכות הקיזוז שלה - התקבלה. באשר לטענת המערערת בנוגע לתקופת הוותק שלה, בית הדין האזורי קיבל את עמדת המערערת וקבע כי העירייה תשנה את וותק המערערת בגין התקופה שמיום 1/2003 ועד 2/2006, כך שהוותק המופיע בתלוש השכר של חודש 1/2003 יהיה הקובע, כלומר 21.7 שנים למן 1982 (להלן-
פסק הדין השני).
7. ביום 29.1.06 שלח ב"כ המערערת מכתב לעירייה, בו הוא מבקש להשיבה לתפקידה בהתאם לאמור בפסק הדין הראשון. ביום 11.2.06 נשלח למערערת זימון ליום 26.2.06 לפגישה עם מנכ"לית העירייה, עו"ד עדינה חכם, לצורך "יציקת תוכן" לעבודתה בעירייה. בפגישה שנערכה ביום 26.2.06 הודיעה העירייה למערערת כי תפקידה הקודם אינו קיים עוד. במקומו הוצעו לה שני תפקידים חלופיים: אחראית על תפעול אשכול פיס, או מסייעת לראש העיר בענייני איכות הסביבה. בתגובה הודיעה ההסתדרות ביום 27.2.06 כי היא מתנגדת לניוד המערערת ומבקשת לכנס ועדה פריטטית בעניינה. באותו יום שלחה העירייה למערערת כרטיס נוכחות והודע לה כי עליה להשיב להצעות בתוך שלושה ימים.
ביום 28.2.06 הודיע בא כוחה של המערערת כי המערערת לא תוכל לקבל את ההצעה הראשונה, שכן אשכול הפיס עבר לאחריות המתנ"ס וכל עובדיו הוכנסו לרשימת המפוטרים או נויידו לתפקידים אחרים. ביחס לתפקיד השני, המערערת הודיעה כי היא אינה מסרבת לו, אך כיוון שמדובר בתפקיד חדש, יש לכנס תחילה ועדה פריטטית לאישור תקן לתפקיד, דרגה, הגדרה ומהות; לקבל את אישור משרד הפנים לתקן; וכן להגדיר ולהסדיר את התפקיד במדויק, על מנת שלא ישיק לתפקידים קיימים אחרים.
8. במהלך השבועות הבאים הוחלפה תכתובת ענפה בין הצדדים, כשמן הצד האחד העירייה טענה כי הציבה לרשות המערערת משרד ואף הטילה עליה מטלות במסגרת תפקידה החדש ולמרות זאת המערערת סירבה לעשותן; ואילו המערערת מנגד טענה כי בשום שלב איש לא הודיע לה על משרד שהוקצה לה, ממילא לא ניתן לה מפתח למשרד כזה ולא נמסרה לה רשימת מטלות כלשהי, זאת למרות שהיא מצידה התייצבה מידי יום לעבודה. עוד טענה, כי העירייה התעלמה מבקשותיה בדבר זימון ועדה פריטטית והסדרת התפקיד וכי למרות שהיא התייצבה מידי יום לעבודה בעירייה, החתימה כרטיס כפי שנדרש ממנה, ואף הגיעה לפגישות שנקבעו לה עם מנכ"לית העירייה, המנכ"לית לא הגיעה לפגישות ואף לא העבירה לה מטלות כלשהן.
העירייה מצידה הודיעה למערערת כי היא רואה בה כמי שמסרבת לבצע את ההוראות מטעם העירייה ולפיכך לא תהא זכאית לשכר בגין תקופה זו.
9. ביום 20.3.06 הודיעה העירייה להסתדרות, למרכז השלטון המקומי ולממונה על יחסי העבודה במחוז המרכז, כי העירייה אינה חברה ואינה מבקשת להצטרף כחברה במרכז השלטון המקומי, על כל המשתמע מכך. נוכח הודעה זו, בוטלה הוועדה הפריטטית שהיתה אמורה להתקיים, בין היתר, בעניינה של המערערת. בתגובה השיבה ההסתדרות כי היא רואה בחומרה הודעה זו של העירייה, וסבורה כי מדובר בחוסר תום לב קיצוני. עוד טענה ההסתדרות, כי הודעת העירייה מנוגדת לעמדה שהוצגה על ידי העירייה לפני בית הדין לעבודה במסגרת הדיון בתכנית ההבראה של העירייה, ולהודעתה המפורשת של העירייה כי תקיים ועדה פריטטית בעניינם של העובדים.
10. ביום 11.5.06 זומנה המערערת לשימוע טרם פיטוריה וביום 15.5.06 השיב בא כוחה תשובה בכתב בשמה לטענות שהועלו בעניינה. במועד זה נשלח גם מכתב נוסף מן ההסתדרות לעירייה, המוחה כנגד ביטול הוועדה הפריטטית בעניינה של המערערת וזימונה לשימוע. ביום 21.5.06 נערך למערערת שימוע, אך למחרת הודיעה העירייה במכתב כי היא דוחה את המשך השימוע על מנת לבחון מציאת תפקיד למערערת.
11. ביום 25.5.06 נערכה פגישה בין הצדדים ובאי כוחם ובהשתתפות עו"ד לוין, מנהל חטיבת עובדי הרשויות המקומיות. בפגישה זו הציעה המערערת לעירייה להשיבה לתפקידה הקודם. המערערת טענה כי הכפפתה לראש העיר אינה מעשית, בין היתר מאחר שראש העיר לא יוכל לתת לה מטלות באופן שוטף מאחר שהוא נעדר מן העירייה בתוקף תפקידו לעיתים מזומנות ומאחר שהנושא אינו מצוי בתחום מומחיותו. לפיכך, המערערת הציעה מספר שמות תחתם תוכל לעבוד, דוגמת מר אמנון סעד, סגן ראש העיר, או מר ראובן הרשקוביץ, מנהל האגף. המערערת ומר לוין אף ביקשו מן העירייה כי תשקול האם נחוץ בכלל להוציא מכרז לתפקיד מסייעת לראש העיר בענייני איכות הסביבה.