השופט אילן איטח
1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת ורדה סאמט ונציג ציבור מר עמוס וייל; תע"א 7715/03) בו התקבלה בחלקה תביעת המערערת בגין פיטורים שלא כדין על רקע מין והורות, בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 (להלן -
חוק השוויון), ונפסק לה פיצוי כספי בסך של 30,000 ש"ח. כמו כן נפסקו לטובת המערערת הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח.
רקע עובדתי
2. המשיבה (והמערערת שכנגד) (להלן -
המשיבה) הינה חברה פרטית העוסקת בייבוא, שיווק והפצה של מוצרים לתחום התעשייתי, רפואי, אלקטרוניקה, חשמל ותקשורת.
3. המערערת (והמשיבה שכנגד) (להלן -
המערערת) הועסקה על ידי המשיבה בתפקיד של אחראית אשראי וגביה, החל מיום 1.11.98 בהתאם להסכם עבודה שנחתם בין הצדדים בחודש 11/98. המערערת נשכרה לתפקידה לאחר שהמשיבה פיטרה את מנהל החשבונות שקודם לכן טיפל בתחום. המערערת היתה כפופה למנהל הכספים, תחילה מר ריצ'ארד קונדר ובהמשך - משנת 1999, מר קובי צבאן (להלן -
מר צבאן) שהיה גם מנהל לוגיסטיקה ומערכות מידע.
4. לאחר טיפולי פוריות הרתה המערערת. ביום 7.8.02 יצאה המערערת לחופשת לידה. בסמוך לפני כן, בחודש יולי 2002, התקבל מר מייקל יפה (להלן -
מר יפה) לעבוד במשיבה, באופן זמני (עד שבוע לאחר חזרת המערערת מחופשת לידה), כמחליפה של המערערת בעת שהותה בחופשת הלידה.
5. ביום 30.10.02, טרם שובה של המערערת מחופשת הלידה (שאמורה היתה להסתיים ביום 3.11.02), התקיימה פגישה בין המערערת לבין מר צבאן. בפגישה זו מסר מר צבאן למערערת מכתב פיטורים לפיו עבודתה במשיבה תסתיים ביום 18.12.02 (תום 45 הימים שממועד סיום חופשת הלידה) וכי עד אז מוותרת המשיבה על עבודתה (להלן -
מכתב הפיטורים). העילה לפיטורי המערערת היו אי סדרים חמורים שהתגלו בעבודתה של המערערת כאחראית על מערך הגביה. במכתב הפיטורים פורטו דוגמאות לליקויים בעבודת המערערת.
6. ביום 3.11.02 ולבקשת המערערת, התקיימה פגישה בין המערערת לבין מנכ"ל המשיבה, במהלכה העלתה המערערת טענות כנגד ההחלטה לפטרה וביקשה להציג מסמכים הנוגעים לטענות שהועלו כנגדה במכתב הפיטורים. בעקבות פגישה זו, נערכה ביום 11.11.02 פגישה נוספת בין המערערת לבין מר צבאן וגב' תאיר אלון - מנהלת משאבי אנוש במשיבה (להלן -
גב' אלון). לפי קביעת בית הדין האזורי, במהלך הפגישה התייחסה המערערת לטענות שהועלו כלפיה במכתב הפיטורים. באותה פגישה ביקשה המערערת, פעם נוספת, להציג בפניה את המסמכים הרלוונטים, אך נענתה בסירוב.
7. לאחר אותה פגישה שבה המערערת ופנתה לגורמים שונים במשיבה ובחברת האם בדרישה לברר כראוי את הטענות כנגדה. אך לא נענתה לגופו של ענין. ביום 12.12.02 כתב למערערת מר צבאן כי החלטת המשיבה לפטרה
"הינה סופית ומוחלטת".
8. ביום 18.12.02 נכנסו פיטורי המערערת לתוקף, ומר יפה המשיך למלא את תפקידה של המערערת. כאחראי אשראי וגביה במשרה קבועה.
9. על רקע האמור, ביום 17.10.03 הגישה המערערת לבית הדין האזורי תביעה כנגד המשיבה, ובה טענה כי פוטרה שלא כדין - על רקע של אפליה מטעמי הורות ומין בניגוד לחוק השוויון, ללא שימוע וממניעים זרים. לטענת המערערת היא פוטרה מעבודתה שלא כדין ומשיקולים פסולים ומתוך כוונת המשיבה לסלקה מעבודתה בשל היותה אם; המערערת ביצעה את תפקידה כראוי וזכתה להערכה רבה מצד הממונים עליה, כעולה בין היתר ממכתבי הערכה ודו"חות הערכה שנתיים שקיבלה במהלך עבודתה; הטענות שהועלו כנימוק לפיטוריה במכתב הפיטורים אינן נכונות ואינן מתיישבות עם דו"חות ההערכה החיוביים שקיבלה; הליך הפיטורים נעשה שלא כדין, מבלי שנערך למערערת שימוע טרם הפיטורים, ומבלי שהוצגו בפניה המסמכים הרלוונטיים על מנת לאפשר לה להתייחס לטענות שהועלו נגדה. לפיכך עתרה המערערת לפיצוי ממוני שווה ערך ל- 16 חודשי עבודה (בסך של כ- 350,000 ש"ח) וכן לפיצוי לא ממוני בסך של 50,000 ש"ח. המערערת ציינה כי היא צפויה לקבל דמי אבטלה וככל שאלה יתקבלו יש להפחיתם מסכום התביעה. עוד טענה המערערת כי בחשבון השכר הקובע לפיצויי פיטורים יש להתחשב ברכיב אחזקת הרכב ששולם לה, ולכן היא זכאית להפרשי פיצויי פיטורים בסך של 7,061 ש"ח בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
יודגש כי בתביעה לא הועלו מצד המערערת טענות הנוגעות לחוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954, ובכלל זה טענות הנוגעות לחובה להשיב את המערערת לעבודה בפועל בתום חופשת הלידה.
10. מנגד טענה המשיבה כי דין התביעה המתבססת על חוק השוויון להידחות על הסף מחמת התיישנות, שכן חלפה למעלה משנה מיום היווצרות העילה לפי החוק - מועד הפיטורים (30.10.02) ועד למועד הגשת התביעה; מכתבי ההערכה שקיבלה המערערת במהלך עבודתה הינם סטנדרטיים וניתנים לכלל עובדי המשיבה, ונמסרו למערערת בטרם התבררו הכשלים החמורים בתפקודה; המערערת פוטרה כדין ומטעמים ענייניים בשל מחדלים שנתגלו בתפקודה במהלך שהייתה בחופשת לידה; לא קיים כל קשר בין פיטוריה לבין היותה אישה או אם; המערערת זומנה לשתי פגישות עם נציגי המשיבה, בהן ניתנה לה הזדמנות מלאה להעלות את טענותיה; רכיב אחזקת הרכב שולם למערערת עבור הוצאות רכב בפועל ועל כן אינו נכלל בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
פסק דינו של בית הדין האזורי
11. בית הדין האזורי דחה את טענת המשיבה לפיה התביעה לפי חוק השוויון התיישנה. בית הדין קבע כי מאחר שעילת התביעה קשורה באופן ישיר לפיטורי המערערת, העילה נוצרה ביום כניסת הפיטורים לתוקף (18.12.02), ולא ביום בו נמסרה למערערת הודעת הפיטורים (30.10.02). על כן נקבע כי לאור העובדה שפיטורי המערערת נכנסו לתוקף ביום 18.12.02 והתביעה הוגשה ביום 17.12.03, טרם חלפה תקופת ההתיישנות לפי חוק השוויון.
12. בית הדין קבע כי עלה בידי המערערת להציג ראשית ראיה לכך כי במהלך תקופת עבודתה לא היה בהתנהגותה או במעשיה כדי להביא לפיטוריה, ועל כן מתקיימים התנאים להעברת הנטל לכתפי המשיבה להוכיח כי פיטורי המערערת לא נעשו תוך הפלייתה בשל היותה אם, כאמור בסעיף 9(א) לחוק השוויון.
13. בנוסף קבע בית הדין, כי המשיבה לא הוכיחה שנערכה בדיקה יסודית בעת שהותה של המערערת בחופשת לידה - בדיקה שבמהלכה נתגלו כביכול כשלים חמורים בעבודת המערערת ואשר הובילו לפיטוריה; ההליך לפיטורי המערערת היה שלא כדין; הפגישות שנערכו עם המערערת התקיימו לאחר שהמשיבה גמרה בדעתה לפטרה; במהלך פגישות אלו לא ניתנה למערערת הזדמנות נאותה להציג את טענותיה ולהתייחס לטענות שהועלו נגדה; המשיבה סירבה לבקשת המערערת לעיין במסמכים, שעשויים היו לסייע לה בהתייחסות לטענות כנגדה שהועלו במכתב הפיטורים; הליך פיטורי המערערת נעשה בפזיזות במהלך שהיית המערערת בחופשת הלידה, ומבלי שנערכה בדיקה יסודית לגבי אופן תפקודה במהלך השנים. לאור סמיכות הזמנים בין פיטורי המערערת ליציאתה לחופשת לידה והאופן בו נעשה הליך הפיטורים, הגיע בית הדין למסקנה כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי פיטורי המערערת לא נעשו בשל היותה אם, אלא מטעמים עניינים.
14. אשר לסעד בנוגע לפיטורים שלא כדין, דחה בית הדין את טענת המערערת לעניין תקופת אבדן ההשתכרות. בעניין זה קבע בית הדין כי הוא לא שוכנע שכאשת מקצוע במעמדה של המערערת, לא עלה בידה למצוא עבודה חלופית במשך כשנה וחצי לאחר פיטוריה, ואף לא הוכח כי היא עשתה מאמצים למציאת עבודה מיד לאחר פיטוריה. בית הדין גם דחה את טענת המערערת כי יש לחשב את הפיצוי על פי עלות מעביד ולא על פי שכרה בפועל. בית הדין העמיד את הפיצוי המגיע למערערת בגין פיטוריה שלא כדין - ללא אבחנה בין העילות השונות, על סך של 30,000 ש"ח.
15. בית הדין דחה את טענת המערערת לפיה יש לכלול בשכרה הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים את רכיב אחזקת רכב, משהמערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי מדובר ברכיב פיקטיבי.