הנשיא סטיב אדלר
ערעור זה עניינו בהיקף חובות מעסיק כלפי עובד עם מוגבלות נפשית, אשר הגיע אל המעסיק על פי בקשתה של קרן לשיקום אנשים עם מוגבלות, כחלק מתכנית שיקום, ועבד כעשר שנים תמורת כ- 33%-40% משכר המינימום הקבוע ב
חוק שכר מינימום,
התשמ"ז-1987 (להלן -
חוק שכר מינימום), שהוא חוק קוגנטי, ובלא שנעשה הסדר בכתב לגבי שיעור שכרו ובלא שבאה כל דרישה מצידו, לקבלת שכר מינימום במשך תקופת העסקתו.
העובדות הצריכות לענייננו
בעלי הדין -
[2] המערער והמשיב שכנגד,
מר יעקב רוט (להלן
-
יעקב), הוא התובע בבית הדין האזורי, הינו יליד שנת 1971, מוגבל בשכלו וסובל מבעיות נפשיות, אשר הוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי החל משנת 1991, ומקבל קצבת נכות בהתאם. החל מחודש ינואר 1996 נקבעה ליעקב נכות צמיתה בשיעור של 65%.
המשיבה והמערערת שכנגד,
חברת רם מבנים בע"מ (להלן
-
חברת רם מבנים או
החברה), היא הנתבעת בבית הדין האזורי, הינה חברה פרטית לא גדולה, בבעלות משפחתית, שעיקר עיסוקה בתכנון, ייצור והקמה של מבנים ניידים וקבועים.
שתי המשיבות הפורמאליות בהליך שלפנינו צורפו בהודעות צד ג' על ידי החברה הנתבעת בהליך בערכאה קמא. המשיבה הפורמלית 1,
הקרן למפעלי שיקום למוגבלים (להלן
-
הקרן), הינה הקדש ציבורי, הפועל ללא כוונת רווח ובמימון כספי ציבור ו/או תרומות, אשר הוקמה בשנת 1964, בתמיכת המשיבה הפורמאלית 2 -
מדינת ישראל -
משרד העבודה והרווחה (דאז, היום משרד התמ"ת ומשרד הרווחה, להלן
-
המדינה), על מנת לסייע לשיקום אנשים עם מוגבלות או נכות להשתלב בשוק העבודה החופשי ולמצוא תעסוקה ההולמת אותם.
אופן שיקום אנשים עם מוגבלויות באמצעות הקרן -
[3] הקרן מפעילה מרכזי אבחון, הכשרה ושיקום מקצועי במקומות שונים בארץ. הטיפול במשתקמים נעשה בתחילה במרכזים אלה, במשך תקופה של עד שנה, ובה מעורבים אנשי הקרן, לרבות עובד סוציאלי המתמחה בתחום השיקום, מדריך של המשתקם, רכז סדנאות, עובד השמה וכן מלווה מטעם המוסד לביטוח לאומי. בהמשך פועלת הקרן להשמתו של המשתקם במפעל מוגן או בשוק החופשי למשך תקופה נוספת של עד חצי שנה, תוך ליווי מתאים מטעמה. במהלך תקופה זו, מקבל המשתקם "
מדמה שכר" בגין פעולותיו המותאמות ליכולתו, ובמקביל מקבל קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי.
דרך
השיקום של יעקב -
[4] במסגרת פעילותה, מפעילה הקרן את מרכז האבחון, הכשרה ושיקום מקצועי בחדרה (להלן
-
מרכז השיקום). בחודש יולי 1989 הופנה יעקב על ידי מחלקת השיקום במוסד לביטוח לאומי בחדרה, למרכז השיקום, ושהה שם עד סמוך לסוף שנת 1990. באמצע שנת 1990, נערך לו אבחון על ידי הקרן, בו נקבע
כי הוא מתאים להליך של השמה "בשוק החופשי". בדו"ח האבחון דובר על בשלותו של יעקב לביצוע עבודות מונוטוניות פשוטות, ידניות, או ליד מכונה רוטינית.
נציג מטעם הקרן, פעל לאיתור מפעל מתאים ולאחר דחיות רבות ממפעלים רבים, הסכימה חברת רם מבנים לקלוט אותו לשורותיה. לא נחתם חוזה בין מי מבעלי הדין, ואין כל מסמך אחר המתעד את אשר הוסכם לגבי תנאי עבודתו של יעקב בחברת רם מבנים.
יעקב עבד בחברת רם מבנים מתחילת שנת 1991 עד לחודש אפריל 2001, ברציפות, למעט היעדרויות לפרקי זמן שונים. משך כל חודשי עבודתו קיבל יעקב תלושי שכר כאשר שכרו היה בשיעור ממוצע אשר נע בין 33% ל-40% מגובה שכר המינימום הקבוע ב
חוק שכר מינימום. בחודש אפריל 2001, בעקבות התקף פסיכוטי, אושפז יעקב בבית חולים לחולי נפש למשך תקופה של כשבועיים, שאחריהם לא שב לחברת רם מבנים, והקשר בין השניים נותק.
יצוין, כי בית הדין האזורי קבע, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה, לא היו נהלים ברורים באשר לתנאי השמה של משתקם במפעל, ולא היו דרישות מצד יעקב לגבי תנאי עבודתו.
הרקע לתביעה המשפטית -
[5] ביום 9.7.2001, כשלושה חודשים אחרי סיום עבודתו של יעקב, שלח מר מאיר רוט, אחיו של יעקב, מכתב למר רחמים מזרחי - מנכ"ל חברת רם מבנים (להלן -
רחמים), בו טען שרק עתה נודע לו כי אחיו לא קיבל שכר מינימום או זכויות סוציאליות אחרות במשך תקופת העסקתו, וזאת על אף שעבד במשרה מלאה "
כאחד מן המניין, וביצע עבודה רגילה, לפי צרכי החברה והוראותיה". באותו מכתב, דרש מר מאיר רוט את תשלום זכויותיו של יעקב במלואן, שאם לא כן יועבר הדבר לטיפול במישור המשפטי, לרבות תביעה לפיצויי הלנת שכר מלאים.
בתשובתו הבהיר רחמים, כי יעקב התקבל למפעל בעקבות פנייה ממנהל מחלקת השיקום בחדרה, מתוך רצון טוב לספק לו מסגרת הולמת שתעזור בשיקומו. כמו כן, הבהיר רחמים כי בכל משך תקופת העסקתו לא ראו בו עובד, לא הועלתה כל דרישה לראות בו כזה או לתשלום כלשהו הנובע ממעמד זה. עוד הבהיר כי סכום התגמול ששולם ליעקב סוכם עם אביו, בסמוך למועד תחילת העסקתו, בשים לב שלא לפגוע בגמלת הנכות אותו מקבל יעקב מהמוסד לביטוח לאומי.
פסק דינו של בית הדין האזורי
[6] בפני בית הדין האזורי בחיפה נשמעו עדויות רבות, לרבות עדותו של יעקב, של רחמים ושל עובדים נוספים בחברה.