אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית דין ארצי לעבודה
בתאריך: 24/10/2006


בפני:
1. כב' השופט/ת סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין
2. כב' השופט/ת עמירם רבינוביץ
3. כב' השופט/ת שמואל צור
מערערים:
1. הרב יוסף שמחה גינזבורג
- נגד -
משיבים:
1. המועצה מקומית עומר
2. מדינת ישראל -משרד הדתות
ב"כ מערערים:
1. עו"ד לימור עמית-פינקר
ב"כ משיבים:
1. עו"ד עמירם קראוס
2. עו"ד דלית גילה

פסק-דין

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין

השאלה שבמחלוקת היא מהי הגדרת תפקידו של המערער, הרב יוסף שמחה גינזבורג. על פי קביעתנו יקבע השכר והזכויות להם הוא זכאי.

העובדות

הרב יוסף שמחה גינזבורג משמש כרב הישוב עומר מיום 1.9.1975 ועד היום. המועצה המקומית עומר הוקמה כמושב עובדים בסמוך לאחר קום המדינה. בסוף שנת 1974 שונה מעמדה המוניציפאלי והיא קיבלה הכרה כמועצה מקומית. מאז כינונה של עומר כמועצה מקומית לא הוקמה בה מועצה דתית. שירותי הדת ניתנו על ידי הועד הדתי במקום. תפקידו של ועד דתי הוא מתן שירותי דת למושבים ולישובים שאין בם מועצה דתית. עובדיו מוגדרים כ"משרתים בקודש". הנימוק בגינו לא הוקמה מועצה דתית בעומר כאשר הפכה למועצה מקומית היה שבעומר קיימת קהילה רפורמית גדולה. היה רצון למנוע חיכוכים בין זרמים דתיים שונים בעומר.

ביום 18.4.1975 פנה מנהל המחלקה לרבנות במשרד הדתות לסמנכ"ל משרד הדתות במכתב בו ציין כי הועד הדתי במושב עומר פנה אליו בבקשה לבחור רב למקום שכן המדובר במושב  המונה  כ-180 משפחות. ביום 11.5.1975, התפרסם בעיתון "הצופה" מכרז למשרת "רב מקומי" בעומר אשר היה מוגדר אז כיישוב כפרי בנגב. המודעה פורסמה מטעם "ועד לבחירת רב מקומי בעומר". המועמדים התבקשו להגיש את מועמדותם למועצה המקומית. במודעה צויין כי על המועמד להיות בוגר ישיבה בעלת שם, מי שלמד אצל רבנים גדולים ובעל תעודת כושר משני הרבנים הראשיים לישראל. כן צויין כי ישנה עדיפות לבעל הסמכה לשחיטת עופות וסופר סתם.

ביום 1.6.1975 התקיימה ישיבה של "הגוף הבוחר לבחירת רב מקומי" בה נבחר הרב יוסף שמחה גינזבורג כרב מקומי בעומר. הגוף הבוחר כלל 6 חברים - שני נציגי המועצה המקומית עומר, שני נציגי הועד הדתי עומר, ושני נציגי בתי הכנסת. נציג משרד הדתות השתתף בישיבה אך לא הצביע. הפרוטוקול של הגוף הבוחר הודפס על נייר של המועצה המקומית אך נכתב על ידי נציג משרד הדתות. הרב יוסף שמחה גינזבורג נבחר פה אחד. במועד מינויו היה מעמדה המוניציפאלי של עומר מעמד של "מועצה מקומית". לאחר בחירתו של הרב יוסף שמחה גינזבורג  שלח כל אחד משני הרבנים הראשיים בישראל למערער מכתב המודיע לו כי בחירתו אושרה והוא מונה לרב המקום במושב עומר.

שכרו של הרב יוסף שמחה גינזבורג היה שכר של "רב ישוב". הרב יוסף שמחה גינזבורג שהיה רבה של עומר במשך כל העת קיבל כל השנים שכר של רב מושב. רק בחודש אפריל, 1988 החל הרב יוסף שמחה גינזבורג לקבל שכר של רב אזורי. שכר זה הוא ממשיך לקבל עד היום.

ראש המועצה המקומית עומר דאז, מר ג'ק ארז, פנה ביום 24.5.1989 במכתב למשרד הדתות בבקשה לשפר את תנאי העסקתו של הרב יוסף שמחה גינזבורג ולעדכן את שכרו בהתאם לשכרם של רבנים בישובים אחרים. כמו כן ביקש כי ישולמו לו כל הרכיבים הצמודים לשכר כגון: אחזקת רכב ואש"ל. בקשה זו נומקה בכך שמדובר ביישוב המונה כ- 6,500 תושבים, כאשר שכרו של המערער משולם לו כרב מושב.

ביום 23.2.1990 נשלח למערער מכתב מאת מר יצחק בריגה, מנהל מחוז ירושלים והדרום במשרד הדתות, בו הודע לו כי הועדה לשירותי דת בהתיישבות החליטה ביום 3.2.1990 לאשר לו דרגת רב אזורי לרבות תשלום הפרשי דרגה מאפריל 1988 ואושרו לרב יוסף שמחה גינזבורג 400 שיחות טלפון. לאחר שאושרה לרב יוסף שמחה גינזבורג דרגת רב אזורי הוא מונה להיות גם רב של הישוב להבים שנוסד כישוב קהילתי במסגרת "בנה ביתך" ולא כמושב.

בנובמבר 1990 אושרה בקשת הרב יוסף שמחה גינזבורג לשכר בהתאם למי שיש לו השכלה של תואר שלישי. בקשתו אושרה על ידי ועדת ההתיישבות במשרד הדתות. המערער קיבל הפרשי שכר, כפי שפורט במכתבה של הגב' שרה נידם, מנהלת מדור דת והתיישבות במשרד הדתות, למערער.

עד ליום 1.1.1994 היה נהוג הסדר לפיו משכורות המשרתים בקודש בהתיישבות שולמו באופן שהמדינה נשאה ב-90% מעלות השכר והמועצה ב- 10%. המדינה העבירה את חלקה למועצה וזו הוסיפה את חלקה. הסכום כולו הועבר על ידי המועצה לועד הדתי לשם ביצוע התשלומים בפועל למשרתים בקודש ובם הרב יוסף שמחה גינזבורג. הועד הדתי העביר לרשויות המס את ניכויי החובה בגין שכרו של הרב יוסף שמחה גינזבורג. החל מ- 1.1.1994 נושאת המדינה במלוא שכרם של רבני ההתיישבות ואילו לגבי יתר המשרתים בקודש נותרה החלוקה של   10% - 90%. המדינה העבירה למועצה את חלקה בתקציב המשרתים בקודש כולל עלות המעביד. עד לשנת 1993 קיבל הרב יוסף שמחה גינזבורג את שכרו ישירות מן הועד הדתי.

בשנת 1 985, לפי דרישת מבקרת המדינה,  החלה המועצה להתייחס לועד הדתי כאל גוף נתמך. לפיכך דרש גזבר המועצה אותה עת שהיה אחראי על העברת הכספים לגופים השונים המתוקצבים או הנתמכים על ידי המועצה, שיוגשו דו"חות ומסמכים מהועד הדתי כתנאי לקבלת התמיכה. הועד הדתי החל להגיש תקציב ודו"ח כספי למועצה מדי שנה, כאשר חישוב השכר לרבות שיעור התשלומים בוצע על ידי מנהל חשבונות פרטי מטעם הועד הדתי. גזבר המועצה ביקר את הדו"ח הנ"ל. מאחר וטיב עבודתו המקצועית של מנהל החשבונות לא סיפק את גזבר המועצה הוסכם על ידי ראש המועצה המקומית לבצע במועצה, ללא חיוב כספי, את כל חישובי השכר עבור הועד הדתי. הסדר זה פעל מאז 1987 לערך.  החישובים נעשו על פי נתונים שנמסרו למועצה על ידי הועד הדתי. כך היה גם לגבי שכרו של הרב יוסף שמחה גינזבורג.

החל משנת 1992 החלו שיבושים בהעברת חלקה של המדינה למועצה עבור המשרתים בקודש. למרות האמור המשיכה המועצה להעביר את כל התקציב לועד הדתי כדי לא לפגוע בפעילותו השוטפת, תוך שהיא הסתמכה על הבטחת משרד הפנים ומשרד הדתות להעביר את חלקם למועצה עבור הועד הדתי. ברם המשרדים הללו לא עמדו בהבטחתם וגרמו למועצה גירעון בשיעור של כ-100,000 ש"ח שהביא להפסקת הזרמת הכספים לועד הדתי על ידי המועצה.

ההליכים בבית הדין האזורי

בעקבות עיכוב בהעברת הכספים לא שולם לרב יוסף שמחה גינזבורג שכר. הרב יוסף שמחה גינזבורג הגיש תביעה לתשלום משכורת חודש 1.94 בלבד. תביעתו לקבלת שכר נענתה בפסק דין שניתן על ידי הרשם  (נד/843-15 מיום 9.12.96). בפסק דין זה נקבע בין השאר כי בין המערער למשיבות התקיימו יחסי עובד-מעביד.

המדינה הגישה ערעור על פסק דינו של הרשם. השופטת רות בהט בפסק  דינה בתיק נז/12-11 ביטלה את פסק דינו של הרשם. נימוקה לביטול פסק הדין היה בין היתר כי שני הצדדים הודיעו בכתב לבית הדין ששכר חודש ינואר, 1994 הוסדר וכי אין בדעתם לתבוע מהרב יוסף שמחה גינזבורג את השבת השכר לחודש האמור ולכן קביעת הרשם באשר לקיומם של יחסי עובד-מעביד היא אקדמית בלבד.

טענות המדינה בבית הדין האזורי התמקדו בכך שבמשך כל השנים תקצבה המדינה את  המועצה בגין עלות שכרם של המשרתים בקודש. בעקבות פסק דין הרשם שולם שכרו של המערער ישירות מהמדינה. אולם בעקבות ביטול פסק דין הרשם הודיעה המדינה למועצה כי היא רק מתקצבת את המועצה במגמה לסייע לרשויות המקומיות במתן שירותי דת. המדינה עמדה על כך שהחובה המשפטית לספק שירותי דת מוניציפאליים חלה על המועצה בלבד.

במהלך הדיון בבית הדין האזורי הגיעו ביום 26.9.2000 המשיבות להסכם לפיתרון הסכסוך. בהסכם זה נקבע כי המדינה תממן את מלוא עלות העסקת הרב יוסף שמחה גינזבורג הן בעבר והן בעתיד. בכפוף לכך הסכימה המועצה להגדיר את עצמה כמעבידתו של הרב יוסף שמחה גינזבורג. המשיבות הסכימו כי תנאי העסקתו של הרב יוסף שמחה גינזבורג על ידי המועצה יהיו על פי הכללים המקובלים במועצה להעסקת עובדים לרבות לפי הקבוע בהסכם הקיבוצי להעסקת רבני שכונות ומושבים או כל הסכם קיבוצי אחר שיחול על הרב יוסף שמחה גינזבורג. המשיבות ביקשו ליתן תוקף של החלטה להסכם זה על מנת שזה יהווה פיתרון לסכסוך בין הצדדים. הרב יוסף שמחה גינזבורג סירב לתת את הסכמתו תוך שהוא טען כי יש לראות גם במדינה את מעבידתו. עם זאת הוסכם כי ההסכם ישמש ראיה בפני בית הדין.

ביום 5.4.1998 הגיש הרב יוסף שמחה גינזבורג תביעה להצהיר כי בינו לבין המשיבות  התקיימו יחסי עובד-מעביד וכי  מעמדו, לצורך חישוב שכרו, הינו מעמד של רב עיר (רב מקומי) שכן הינו רב של רשות מקומית. מכוח זה תבע הרב יוסף שמחה גינזבורג כי המשיבות תשלמנה לו הפרשי שכר, לרבות הפרשות לקרן השתלמות וזכויות נוספות רטרואקטיבית לתקופות עבודה שונות.

הדיון בתביעתו של הרב יוסף שמחה גינזבורג פוצל. תחילה נשמעו ראיות באשר למעמדו  כ"רב עיר" ובאשר לשאלת זהות מעבידתו. הוחלט לדון בשלב השני בגובה השכר ורכיביו. 

עמדת הרב יוסף שמחה גינזבורג

טענתו העיקרית של המערער היא שהוא זכאי למעמד של "רב עיר"

לצורך חישוב  שכרו וזכויותיו. טענותיו הן:

א.      עומר אינה מושב ואינה מועצה אזורית אלא מועצה מקומית. לפיכך, על פי הגדרת המונח "רב עיר" הן ב"חוק הרבנות" והן ב"תקנות", הוא זכאי למעמד של "רב עיר" ("רב מקומי").ו

ב.      לטענתו של הרב יוסף שמחה גינזבורג הוא אינו בבחינת "רב מושב" או "רב אזורי", שכן המועצה המקומית עומר אינה מושב או מועצה אזורית. העובדה שבשלב מסויים הוגדל שכרו והוא כונה "רב אזורי" אינה משנה את פני הדברים.נ

ג.       הטענה היא כי הרב יוסף שמחה גינזבורג מונה לתפקידו על ידי גוף בוחר ל"רב מקומי" בעומר. נאמר במכרז כי מדובר ב"בחירת רב מקומי בעומר". שיטת הבחירה שהונהגה לגבי בחירת התובע זהה לחלוטין לשיטה שהונהגה ב"תקנות" לבחירת רב מקומי, כאשר הועד הדתי פועל תחת המועצה הדתית שלא קיימת במקום. הבחירה נעשתה בליווי מלא של המדינה, כאשר נציג משרד הדתות, הרב יוסף הררי רפול אישר, כי הבחירה נעשתה בהתאם לנוהל.ב

ד.      מעמדו של הועד הדתי נובע מהעובדה שתפקידו זהה לתפקיד המועצה הדתית. הרב יוסף שמחה גינזבורג מפנה להצעות התקציב השונות בן נאמר כי הטיפול בשירותים הדתיים בישובים שלא הוקמו בם מועצות דתיות, נתון בידי ועדים דתיים בהתאם להנחיות והוראות משרד הדתות. כן צויין באותם מסמכים כי תפקידם של הועדים הדתיים מקביל לתפקידם של המועצות הדתיות.ו

ה.      מקום בו לא הוקמה מועצה דתית הועד הדתי הוא הלכה למעשה המועצה הדתית, לא רק משום שתפקידיו זהים לתפקידי המועצה הדתית, אלא גם מכח הוראות "החוק לשירותי דת". סעיף 1 ל"חוק שירותי הדת" קובע ששר הדתות הוא זה הרשאי לפי הוראות חוק זה, להקים מועצה דתית בכל רשות מקומית שאין בה מועצה דתית. השר קובע את מספר חברי המועצה. מי שמציע מועמדים למועצה הדתית הוא השר עצמו, המועצה הדתית והרבנות המקומית. אך אם אלה לא מציעים מציע שר הדתות את המועמדים. כך ארע במקרה שבפנינו. השר מינה את הועד הדתי ולפיכך הועד הדתי בא תחת המועצה הדתית.

ו.       התקנות אינן מתנות עריכת בחירות בקיומה של המועצה הדתית, שכן במקרה בו קיימת מועצה דתית אך אינה ממלאת את דרישות השר למנות את נציגיה לועדת הבחירות, רשאי השר למנות את הנציגים הדרושים. הסדר דומה צריך לחול במקרה שמועצה דתית אינה קיימת ברשות מקומית.

ז.       שמו של הרב יוסף שמחה גינזבורג פורסם כ"רב עיר" ברשומות, בהתאם לסעיף 1 לחוק הרבנות. מדובר ברשימת רבני עיר שפירסם שר הדתות דאז, הן אלו שנבחרו לפי "התקנות" והן אלו המכהנים בפועל ולא נבחרו כאמור. שמו של הרב יוסף שמחה גינזבורג מופיע ברשימה .

ח.      ההסכם הקיבוצי לרבנים במועצות הדתיות וההתיישבות אינו חל על הרב יוסף שמחה גינזבורג שכן ההסכם חל רק על מקומות בם קיימת מועצה דתית ובהתיישבות (מועצות אזוריות). התובע אינו שייך לא לאלה ולא לאלה, שכן הינו "רב עיר" ("רב מקומי") ואינו עונה להגדרה של רב מושב, רב שכונה או רב אזורי, כמפורט בנספח ג' להסכם הקיבוצי.

ט.      סעיף 15 ל"חוק שירותי הדת" קובע ששר הדתות ממונה על בחירת רבני עיר גם באותם מקומות בם אין מועצות דתיות. סמכותו זו לא צומצמה בעקבות "התקנות" והוא עדיין נותר בעל הסמכות למנות רבני עיר במועצות בן אין מועצה דתיות. כך עשה במקרה זה.

י.       לטענתו זכאי הרב יוסף שמחה גינזבורג לשכר זהה לשכרם של רבנים אחרים המשמשים כרבני עיר במקומות בם קיימת מועצה דתית. אין להפלותו בשכר רק בשל העובדה שבמועצה המקומית עומר לא הוקמה מועצה דתית אלא ועד דתי כאמור. לדעתו של הרב יוסף שמחה גינזבורג יש בכך אפליה בלתי חוקית.

עמדת המדינה

המדינה טוענת כי לכל סוג של רב דרכי בחירה, מעמד, זיקה מינהלית ורמת שכר המיוחדת לאותו סוג. השכר לכל סוג מסוגי הרבנים הנזכרים לעיל נקבע לפי המעמד אליו הם משתייכים . "רב עיר" נבחר בהתאם לתקנות בחירת רבני עיר, ה'תשל"ה-1974 על ידי גוף בוחר הקבוע בתקנות. תקנות בחירת רבני עיר נועדו להסדיר את בחירת רבני עיר רק מקום בו קיימת מועצה דתית. היות והועד הדתי המקומי אינו משמש תחליף סטטוטורי למועצה דתית, אין לראותו כמי שמצוי במעמד של "רב עיר". כל עוד לא נבחר המערער בהתאם ל"תקנות" לא קמה לו הזכות למשכורת המיועדת אך ורק ל"רב עיר". כהונתו של רב עיר אפשרית רק מקום בו קיימת מועצה דתית. הועד הדתי בעומר אינו יכול להוות תחליף סטטוטורי למועצה הדתית משום שמועצה דתית מורכבת ופועלת מכח חוק שירותי הדת.  כל עוד לא התקין השר תקנות לבחירת "רב מקומי" במקום בו אין מועצה דתית אין הרב יוסף שמחה גינזבורג זכאי לזכויות של רב עיר. לטענת המדינה לא התואר בו מכונה הרב מזכה בשכר אלא דרך הבחירה והמסגרת המנהלית אליה משתייך הרב. אין בכך אפליה אלא דירוג שונה כמקובל בשירות המדינה כאשר לכל דירוג נקבעת רמת שכר שונה שאינה מושפעת מכמות העבודה או מאופייה.

רב שכונה, כמו רב עיר, כהונתו אפשרית רק מקום בו קיימת מועצה דתית. הוא נבחר במכרז של המועצה הדתית והוא עובד שלה לכל דבר ועניין. הוא כפוף לראש המועצה הדתית ועליו למלא את התפקידים המוטלים עליו על ידי המועצה הדתית. לטענת המדינה מעמדם המשפטי של רבני עיר הוא בגדר "סטטוס". אין הם עובדים של המועצה הדתית בישוב בו הם משרתים. "רב עיר" עצמאי בעבודתו ואינו כפוף לאיש בדרך בה הוא מבצע את תפקידו.

המדינה טוענת עוד כי יש הבדל  באופי השירות בין רב המכהן כ"רב עיר" בישוב בו קיימת מועצה דתית לבין רב אחר. מקום בו פועלת מועצה דתית ניתנים שירותי דת רבים יותר בהיקף רב יותר. "רב עיר" הוא מקור השראה. לרוב הוא אינו מבצע בעצמו את השירותים. עומדים לרשותו רבני שכונה ומנגנון מינהלי של מועצה דתית.

"רב עיר" מקבל משכורת מהמועצה הדתית בעירו שהינה גוף סטטוטורי. השכר לרבני עיר נקבע מכוח החלטת ועדת שרים לענייני שכר בהקבלה לשכר "ראש מועצות דתיות פלוס". בשונה מרב עיר שכרו של רב שכונה נקבע בהסכם קיבוצי ( דב"ע נה/37-4 ההסתדרות - חבר המועצות, פד"ע כט' 363; דב"ע מט/3177-3 מוע"ד חולון, פד"ע כג', עג').

רב מושב ורב אזורי מספקים שירותי דת לישוב אחד או למספר ישובים. הם נבחרים לפי הדרכים הקבועים בהסכם הקיבוצי. זיקתם המנהלית היא למועצה האזורית או המקומית. ממנה הם מקבלים את  שכרם. שכרם נקבע בהתאם להסכם שכר. מימון השכר נעשה על ידי המשרד לענייני דתות ב-100% בכפוף לתוכנית תקציבית "13-02-22 שירותי דת בישובים מוחזקים".

אשר לרב יוסף שמחה גינזבורג טוענת המדינה כי הוא מונה ל"רב מקומי" במעמד של רב מושב. אף המועצה המקומית ראתה בו רב מושב. שכרו הועלה לגובה שכרו של רב אזורי מאחר והוא התבקש ליתן שירותי דת גם במועצה המקומית להבים. לכן ניתן היה להמיר את מעמדו ממעמד של רב מושב למעמד של רב אזורי ובכך להעלות את רמת שכרו במסגרת הסכם השכר.

אשר לרשימת רבני העיר שפורסמה בילקוט הפרסומים טענה המדינה כי אין בה כדי לקבוע זכויות או מעמד. הרשימה היא בגדר הודעה לציבור גרידא. עוד נטען כי  ברשימה זו  נכללו שמות של רבנים שהלכו לעולמם ולא הוכרו כרב עיר משום שלא נבחרו על פי התקנות. הסתמכות הרב יוסף שמחה גינזבורג על חוזרי מנכ"ל לצורך קביעת מעמדו הינה חסרת משמעות לחלוטין לדעת המדינה. חוזרים אלה מודיעים על זכויות אך אינם יוצרים זכויות. חוזר מנכ"ל נ"ז/2 עליו מסתמך הרב יוסף שמחה גינזבורג עוסק ב"שכר נבחרים במועצות הדתיות" ואינו נוגע למערער המכהן במקום שאין בו מועצה דתית. חוזר מנכ"ל ס"א/1 והוראת סעיף 702 עליה הסתמך הרב יוסף שמחה גינזבורג בוטלה. היא עסקה בשכר נבחרים בלבד.

עמדת המועצה המקומית עומר

המועצה המקומית תומכת בעמדת המדינה. היא מוסיפה שהרב יוסף שמחה גינזבורג לא השיג על מעמדו גם בתביעתו הקודמת בפני הרשם ויש בתביעתו התנהגות חסרת תום לב. במשך כל השנים פעלו המועצה והמדינה על פי המצג שיצר הרב יוסף שמחה גינזבורג. בהתאם למצג זה הם שילמו לו את שכרו. הענות לתביעתו לשינוי מעמדו רטרואקטיבית מיום העסקתו, יגרום לשינוי לרעה במקורות התקציביים של המועצה. לפיכך מנוע הרב יוסף שמחה גינזבורג מלחזור בו מהמצג לאחר שנים כה רבות שהמועצה פעלה על פיו.

פסיקתו של בית הדין האזורי

בית הדין האזורי, סגנית השופט בית הראשי יהודית גלטנר-הופמן ונציגי הציבור הגברת אסתר בכר ומר שאול ששון (בתיק עב 1332/98) פסק כי אין לראות במערער כבעל סטטוס של "רב עיר". מנוסח ה"תקנות" ו"חוק שירותי הדת" עולה כי רב רשאי לשאת את התואר "רב עיר" רק אם נבחר על פי הנוהל הקבוע ב"תקנות". מדובר בנוהל סטטוטורי. העובדה שהרב יוסף שמחה גינזבורג משמש כרב של המועצה המקומית עומר ועונה להגדרה של רב מקומי שפורטה ב"חוק הרבנות" אין בה די כדי לזכותו במעמד ובשכר של "רב עיר". התפקיד והשכר בצידו הינם פועל יוצא ממינויו על פי ההליכים הקבועים בחוק.

אשר לועד הדתי מציין בית הדין האזורי כי זה אמנם מהווה חליף לצורך אספקת שירותי דת במקומות בם לא הוקמה מועצה דתית, אולם מעמדו אינו זהה למעמדה של מועצה דתית שהינה גוף סטטוטורי. תקנות בחירות רבני עיר לא הסדירו בחירת רב מקומי מקום בו אין מועצה דתית ולפיכך אין המערער יכול ליהנות ממעמד זה לצורך חישוב שכרו. בית הדין ציין כי יש לדחות את טענת המערער לפיה הליך המינוי לרב של המועצה המקומית עומר לאור מעמדו של הועד הדתי יש לראותו כמינוי כדין ל"רב מקומי" על פי "התקנות". בית הדין מציין כי מנוסח הוראות "חוק שירותי הדת" וה"תקנות" אין להסיק את אשר הרב יוסף שמחה גינזבורג מבקש להסיק. מדובר אמנם בחליף למועצה הדתית לצורך אספקת שירותי דת במקומות בם לא הוקמה מועצה דתית אך הועד הדתי אינו יכול לשמש "חליף" לגוף סטטוטורי, ה"מועצה דתית", לצורך בחירת "רב עיר" על פי ה"תקנות". ה"תקנות" לא הסדירו בחירת רב מקומי במקום בו אין מועצה דתית. אין די בפרסום ברשומות כדי לקבוע את מעמדו של הרב יוסף שמחה גינזבורג כ"רב עיר" או את זכאותו לשכר של "רב עיר".

בית הדין ציין כי מילוי תפקיד בפועל אינו מזכה בהכרח את בעל התפקיד בשכר לו זכאי מי שלא מונה על פי חוק. על כן אליבא דבית הדין אין מקום לקבוע כי שכרו של רב מקומי שלא נבחר כרב עיר אך ממלא תפקיד של רב עיר צריך להיות שווה לזה של רב עיר. ההסכמים הקיבוציים החלים על הרבנים במועצות הדתיות ובהתיישבות אינם מגדירים רב מקומי. המערער לא חלק על הפיתרון שאימץ משרד הדתות בעניין שכרו בדרגת רב מושב או רב אזורי.

לשאלת קיום יחסי עבודה פסק בית הדין כי מדובר במעבידות במשותף. בקבלה לעבודה היו שתי המשיבות, המדינה והמועצה המקומית עומר, מעורבות בהליך בחירתו. שתיהן הביעו את הסכמתן לכך שהמערער יכהן כרב במועצה. המערער פנה לשתי המשיבות בבקשות ובדרישות לצורך מילוי תפקידו. במרבית תקופת עבודתו נשאו שתי המשיבות במימון שכרו. המדינה מימנה את שכרו בשיעור של 90% והמועצה, בשיעור של 10%.  החל מ- 1.1.1994 נושאת המדינה במלוא שכרו. הוכח שמשרד הדתות הכיר במערער כמי שמועסק בתקן המשרד בתנאי שכר של ההסכם הקיבוצי החל על רבנים בהתיישבות לרבות הוראות התקשי"ר. משרד הדתות קבע את תנאי עבודתו, היקף משרתו וכל הנלווים וההטבות הסוציאליות שקיבל במהלך עבודתו. משרד הדתות שילם במשך כל השנים הקצבות לצורך מימון שכרו של הרב יוסף שמחה גינזבורג. כשביקש הרב יוסף שמחה גינזבורג לצאת לחופשה הוא פנה בבקשה למשרד הדתות וזה מינה לו ממלא מקום. הרב יוסף שמחה גינזבורג שובץ למלא תפקיד של רב מקומי בלהבים בנוסף לתפקידו כרב בעומר על פי בקשת משרד הדתות. משרד הדתות מינה את הרב יוסף שמחה גינזבורג לרב אזורי ושילם לו את כל ההטבות הנובעות ממעמד זה רטרואקטיבית לפי החלטת ועדה במשרד הדתות. נציגי משרד הדתות מחו על כוונת הועד הדתי לפטר את הרב יוסף שמחה גינזבורג ומנעו את פיטוריו. בכך ראה בית הדין האזורי סממן מהותי להיותה של המדינה מעבידתו. החל מ- 1.1.1994 נושאת המדינה במלוא שכרו של הרב יוסף שמחה גינזבורג. ניתן לראותו כמי שמשתלב במערך הארגוני של המדינה. זו הקימה מחלקה להסדרת פעילותם של רבנים בהתיישבות, היא שמאשרת תקנים של רבנים כאמור במסמכיה, קובעת את שכרם, מאשרת את חופשותיהם ואת כל הזכויות הנלוות ומקיימת קשר רציף של שיתוף פעולה עם הועד הדתי והמשרתים בקודש. מכאן, בין הרב יוסף שמחה גינזבורג למדינה מתקיימים יחסי עובד-מעביד לפי קביעת בית הדין.

לשאלה אם מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין הרב יוסף שמחה גינזבורג למועצה המקומית קבע בית הדין האזורי כי אין ספק שהמועצה היתה בבחינת ה"משתמש" בשירותיו של הרב יוסף שמחה גינזבורג. ככלל נקודת המוצא הינה כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה העבודה. בית הדין התייחס להסכם בין המדינה והמועצה לפיו הסכימה המועצה להיות בבחינת "המעביד" של הרב יוסף שמחה גינזבורג. בית הדין האזורי הגיע למסקנה כי, בשים לב למהות הקשר בין הרב יוסף שמחה גינזבורג למועצה, יש לראות גם בה מעבידה שלו לצורך מימוש זכויותיו, בין מכוח מעמדה המשפטי ובין מכוח ה"הסכם".

עמדת הרב יוסף שמחה גינזבורג בערעור

הרב יוסף שמחה גינזבורג מבסס את עמדתו לפיה הוא רב עיר ולא רב מושב או רב שכונה על ארבעה אדנים. האחד, אופן מינויו לרב המועצה המקומית עומר. השני, הגדרות "רב עיר" בחקיקה ויישום החקיקה לענייננו. השלישי, סמכותו של שר הדתות בבחירת רבני עיר. הרביעי, המערער מונה על ידי גוף בוחר לרב מקומי בעומר. הפלייתו לרעה לעומת רבנים במועצות מקומיות בן קיימת מועצה דתית.

סעיף 15(א)(2) לחוק שירותי הדת היהודיים מקנה סמכויות לשר הדתות בבחירת רב עיר. חוק שירותי הדת היהודיים מגדיר רב עיר כ"רב של יישוב שהוא עירייה או מועצה מקומית (רב מקומי)". לטענת הרב יוסף שמחה גינזבורג מכוח סעיף 15 לחוק שירותי הדת היהודיים ממונה שר הדתות על בחירת רבני עיר גם במקומות בם אין מועצות דתיות. המדינה עצמה הפנתה בטיעוניה לחקיקה מאוחרת יותר מתקנות בחירות רבני עיר. סעיף 1 לחוק הרבנות הראשית לישראל מגדיר "רב עיר" וקובע כי רב עיר הוא מי שמכהן כרב עיר בין אם נבחר לפי תקנות בחירות רבני עיר ובין אם לאו ושמו כלול ברשימת רבני העיר שמפרסם שר הדתות. בילקוט הפרסומים 2628, י בסיוון תש"ם, 25 במאי 1985 פורסם שמו של הרב יוסף שמחה גינזבורג ברשימת רבני העיר. לפי חוק הרבנות הראשית לישראל הן רבנים שמונו על פי תקנות בחירות רבני עיר והן המכהנים בפועל הם רבני עיר. דין אחד בעניין השכר לשניהם.

הרב יוסף שמחה גינזבורג טוען כי החקיקה המגדירה רבנים אינה עוסקת בשכר. המדינה קובעת את שכר הרבנים על בסיס החלטת ממשלה מכוח חוק התקציב. הממשלה קבעה נורמות לגבי כלל הרבנים המקומיים. על בסיס החלטת ממשלה מיום 12.6.1977  סווגו המועצות המקומיות על פי גודלן ובהתאם לכך נקבע השכר שיקבלו הרבנים בערים גדולות, בעיריות, במועצות המקומיות ובמועצות האזוריות.

הרב יוסף שמחה גינזבורג חוזר על טענתו באשר לכך שהוא מופלה לעומת רבנים במועצות מקומיות בן יש מועצה דתית. אין להחיל עליו את ההסכם הקיבוצי משנת 1988. הסכם זה חל ביישובים בם יש מועצות דתיות, בהתיישבות ובמועצות אזוריות. ההסכם הקיבוצי, לפי נספח ג' לו לא חל על רב המכהן במועצה מקומית.

גם אם צודקת המדינה כי התקן של הרב יוסף שמחה גינזבורג הוא תקן של רב אזורי הרי על פי חוזרי מנכ"ל זכאי רב אזורי שאינו רב מושב ועומד בראש מערכת שירותי הרבנות במועצה אזורית, לקבל שכר של רב מקומי כמו רב במועצה מקומית ואילו שכרו של הרב יוסף שמחה גינזבורג נמוך בהרבה. בכך יש משום אפלייה בלתי מוצדקת.

הרב יוסף שמחה גינזבורג טוען כי במשך שנים הלין על הפיתרון שאומץ במשרד הדתות בעניינו והמועצה המקומית אף תמכה בטיעוניו כי יש לשלם לו שכר כרב מקומי ולא כרב מושב.

עמדת המדינה והמועצה המקומית בערעור

המועצה המקומית מצטרפת לכל טענות המדינה.

לטענת המדינה אין לראות במערער "רב עיר" נבחר לעניין קביעת שכרו.  ראשית, טוענת המדינה לעניין הסטטוס של רב עיר. רב עיר אינו בסטטוס של עובד. רב עיר הוא תפקיד בעל מעמד מיוחד. מעמדו מעמד של נבחר על פי דין. זאת לומדת המדינה מהוראות תקנה 12 לתקנות בחירת רבני עיר, ה'תשל"א - 1974 הדנה במשך הכהונה של רב עיר ובנסיבות הפסקתה. מכהנים בארץ רבנים מחוץ למועצות דתיות. המדינה מפנה אותנו להסכם הקיבוצי מיום 6.9.1988 בעניין העסקתם של רבנים. נספח ג' להסכם קיבוצי זה מפרט תפקידי רבנים במועצות דתיות לעומת תפקידי הרבנים בהתיישבות. לא מנוי ברשימה תפקיד רב עיר. משנבחר רב עיר על פי תקנות בחירת רבני עיר, יש לו זכויות שונות מזכויותיו של רב עליו חל הסכם 1988 הנ"ל.

שנית, מתייחסת המדינה לדרך הבחירה של הרב יוסף שמחה גינזבורג. הרב יוסף שמחה גינזבורג לא עמד בדרישות להליך בחירת רבני עיר כנדרש בתקנות בחירות רבני עיר. הליך בחירת רבני עיר ראשיתו בפרסום הודעה על בחירת רב ברשומות, כאשר  ישוב  הופך להיות עירייה או מועצה מקומית כקבוע בתקנה 4(א)(2) לתקנות בחירות רבני עיר. כן הפנתה המדינה לתקנה 16(ג) לתקנות הקובעת כי:

מיום תחילתן של תקנות אלה יבחרו רבני עיר על פיהן בלבד.

אשר לישוב עומר פורסמה מודעה על בחירת רב לעומר בעיתון "הצופה" ולא ברשומות. המודעה הודיעה על מכרז מטעם הועד לבחירת רב מקומי בעומר לשם בחירתו של רב מקומי. אותה עת בה נבחר המערער לרב עיר היו בישוב כ- 450 משפחות בלבד. עוד טענה המדינה כי ההצבעה לבחירתו של הרב יוסף שמחה גינזבורג  לא תאמה  את הליך בחירת רב עיר על פי התקנות. ההצבעה לא היתה חשאית בקלפי בניגוד לתקנה 1 לתקנות בחירות רבני עיר הקובעת הצבעה חשאית, ובניגוד לתקנה 11(א) הקובעת הצבעה בקלפי. המדינה חוזרת על הטענה כי השוני העיקרי בין הליך בחירת רב עיר להליך בחירתו של הרב יוסף שמחה גינזבורג לרב של עומר נובע מהעובדה שבעומר אין מועצה דתית. לפי התקנות רק מקום בו יש מועצה דתית שכוננה מכוח החוק ניתן יהיה לבחור רב עיר בדרך המנויה בתקנות. אין אחיזה בתקנות לטענת הרב יוסף שמחה גינזבורג לפיה ניתן לפרש אותן באופן שהן תחולנה גם על בחירת רב עיר בישוב בו אין מועצה דתית. ועד דתי אינו חליף למועצה הדתית. המועצה הדתית היא גוף סטטוטורי המוקם מכוח חוק ואילו הועד הדתי אף אליבא דמערער, הוא גוף לא מאוגד המהווה זרוע של המדינה והמועצה. אשר על כן, טוענת המדינה, לא נבחר הרב יוסף שמחה גינזבורג לכהונתו כרב הישוב עומר על פי תקנות בחירות רבני עיר למרות שהליך מינויו התקיים לאחר התקנת התקנות. פרסום ברשומות מקנה למערער את האפשרות  להיחשב כ"רב עיר" לצורך חוק הרבנות בלבד. אולם אין לראות  בו "רב עיר" לצרכי שכר ותנאים נלווים.

מעמדו של הרב יוסף שמחה גינזבורג

עלינו לבחון את מעמדו בשני מישורים. האחד, מבחינתו של הדין. שאלה זו מתחלקת לשניים. האם על פי דין מונה הרב יוסף שמחה גינזבורג כרב עיר, ואם לא, האם מדובר בחסר ועל כן ניתן להקיש מהדין לגבי מינויו של הרב יוסף שמחה גינזבורג. השני, האם יש לראותו כרב עיר בגין התנהגות המשיבות.

מיהו "רב עיר" על פי דין

סעיף 7 לחוק הרבנות הראשית לישראל, ה'תש"ם-1980 מגדיר "רב עיר" כרב של מועצה מקומית. בסעיף 15 לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], ה'תשל"א-1971; שכותרתו ביצוע ותקנות נקבעה סמכות שר הדתות:

(א)   שר הדתות ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו, ובין השאר תקנות בדבר —

........

(2)    בחירות של רבני עיר; לענין זה, "רב עיר" — רב של ישוב שהוא עיריה או מועצה מקומית (רב מקומי);

השר אכן התקין תקנות. בתקנות בחירות רבני עיר, ה'תשל"ה- 1974 הוגדר "רב עיר" בתקנה מספר 1:

לעניין תקנות אלה, רב עיר — רב של ישוב שהוא עיריה או מועצה מקומית.

אין חולק כי עומר היא כיום מועצה מקומית. נותרה השאלה האם מינויו של הרב יוסף שמחה גינזבורג עומד בדרישות הדין.

סעיף 1 לחוק הרבנות הראשית, ה'תש"ם - 1980  קובע:

בחוק זה —

...

 


      "רב עיר" - מי שמכהן כרב עיר לאחר שנבחר לפי תקנות בחירות רבני עיר שהותקנו על פי חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א-1971, וכן מי שמכהן כרב עיר ושמו כלול ברשימת רבני עיר שיפרסם שר הדתות ברשומות תוך 60 יום מתחילת חוק זה;

חוק הרבנות הראשית מציין אם כן שתי אפשרויות להגדרת רב כ"רב עיר". הראשונה מגדירה רב עיר כמי שנבחר לפי תקנות בחירות רבני עיר שהותקנו על פי חוק  שירותי הדת היהודיים. האפשרות השנייה מגדירה רב עיר כמי שמכהן בפועל כרב עיר, גם אם לא נבחר כדין לפי תקנות בחירות רבני עיר, ושמו כלול ברשימת רבני העיר ברשומות. בית  המשפט הגבוה לצדק נדרש לשאלה זו בעניין יוסף יואל רובינשטיין (בג"צ 291/72 יוסף יואל רובישנטיין
ו- 3 אחרים נגד ועדת הבחירות למועצת הראשית,
פ"ד כו(2), 273). באותו עניין טענו העותרים, חברי המועצה הדתית בחיפה, כי ועדת  הבחירות  שהוקמה לפי חוק הבחירות למועצת הרבנות הראשית, עליה הוטל להרכיב את האסיפה הבוחרת למועצת הרבנות, כללה ברשימת האסיפה הבוחרת הדורשת לכלול 16 רבני עיר מהערים הגדולות, רבנים שהוגדרו כ"רבני עיר" ולא היו ראויים להיכלל בה. בית המשפט הגבוה לצדק נדרש לפרשנות ההגדרה "רב עיר" כפי שהיא מצאה את ביטויה בסעיף 8 לחוק הבחירות למועצת הרבנות הראשית, ה'תשל"ב - 1972:

לקריאת המשך המסמך יש להזדהות כמנוי או לרוכשו
לרכישה תמורת 26.00 ש"ח » להזדהות כמנוי » לרכישת מנוי »
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. מדיה זו עושה שימוש באמצעים חדשניים ביותר אשר פותחו רק לאחרונה והניסיון לגביהם הוא חדש וללא רקורד רב.

על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

בעלי דין רשאים לבקש הסרת המסמך מהמאגר

יצויין כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט.

בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת.