פסק-דין בתיק ת"א 39132-12-11

מבוא

1. ביום 21.3.10 השתתפה התובעת באירוע בבית המלון "קראון פלאזה" בים המלח (להלן: המלון). לטענתה, היא הכינה לעצמה תה במקום שיועד לכך והחלה ללכת לעבר אולם ההרצאות. עובד של המלון הגיח מאחוריה, נתקל בה והתה הרותח ניתז עליה. כתוצאה מהאירוע (להלן: התאונה) נכוותה התובעת ונגרמה לה צלקת בשורש כף יד שמאל. התביעה היא בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה.

2. התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1, מלונות אפריקה ישראל בע"מ (להלן: הנתבעת), המפעילה והמנהלת של המלון ונגד הנתבעת 2 המבטחת את חבותה על פי פוליסת ביטוח אחריות לנזקי צד שלישי (להלן יחד: הנתבעות). התביעה מבוססת על עוולות רשלנות והפרת חובה חקוקה. המחלוקות בין הצדדים הן לגבי נסיבות התאונה, שאלת האחריות לתאונה, שיעור הנכות שנגרמה לתובעת עקב התאונה וגובה הנזק.

התשתית העובדתית

3. מתצהירה ומעדותה של התובעת עולה כי היא הגיעה למלון עם חברה על מנת להשתתף באירועי "יום האישה" שאורגנו במסגרת עבודתה. במבואה, לפני הכניסה לאולם, הוצב שולחן עם כיבוד עבור המשתתפים באירוע. התובעת וחברתה הגיעו בין המוזמנים הראשונים. חברתה נכנסה לאולם ההרצאות ואילו היא פנתה לשולחן על מנת להכין לעצמה שתייה חמה. כאשר הכוס היתה בידה היא פנתה לכיוון פתח האולם. בטרם הספיקה לצעוד יותר משניים-שלושה צעדים, הגיע מאחוריה מלצר נושא כד ריק של מים מינראליים ונתקל ביד בה החזיקה את כוס התה. הנוזל הרותח נשפך מהכוס וגרם לה לכוויות.
4. התובעת זימנה לעדות את קב"ט המלון מר שלומי כהן. מר כהן העיד כי לא היה במקום בזמן האירוע וכי סגניתו באותה עת, טל פרץ, טיפלה במקרה. מר כהן העיד עוד כי לא ניסה לאחרונה לשאול את טל פרץ לגבי האירוע ולא נעשה ניסיון על ידי המלון לאתרה על מנת ליתן עדות. כמו כן, העיד כי המלצר שהיה מעורב באירוע, בשם נימר, עבד במלון עד לפני כשנה וחצי לערך וכי הוא לא תיחקר אותו בנוגע לפרטי התאונה.
5. התובעת הגישה באמצעות מר כהן מסמכים שנערכו על ידי נציגי המלון בסמוך לאחר התאונה. בדו"ח אירוע שנרשם על ידי עובדי המלון ביום התאונה בשעה 10:30 נרשם: "בשעה הנ"ל התקבלה קריאה על פציעת אורחת עקב מים חמים שנשפכו על יידה. לטענת האורחת הפציעה נגרמה עקב רשלנות של מלצר (נימר). לדבריה בזמן ארוחת הבוקר הכינה כוס תה (עם מים רותחים) וכשנימר מילא ע"י מים את אחד המתקנים דחף אותה כך שהכוס נשפכה עליה וכך נכוותה. לציין כי יוליה ומעיין היו במקום ונתנו לה עזרה ראשונה".  עוד נרשם בדו"ח: "לדברי שרון מזמ"ש מדובר באורחת שקרנית היות ונימר אמר שביקש סליחה. לדברי אילנית מהאירועים אכן נימר ביקש סליחה בזמן שהיתה במקום". בדו"ח פציעת אורחים מאותו מועד אשר נחתם על ידי טל פרץ נרשם: "לטענת האורחת בזמן שהכינה תה חם, נשפכו עליה מים רותחים כתוצאה מרשלנות של מלצר. היא טוענת שאולי באמת זה לא היה בכוונה אך מן הראוי לבקש סליחה" עוד נרשם כי "האירוע דווח לשרון מנהל מזמ"ש + לאדווה מנהלת יחסי ציבור". העתק של דיווח זה מופיע גם במסמך שכותרתו "תחקיר קב"ט".
6. אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה אירעה במלון במועד הנטען וכי התובעת נכוותה   ממים רותחים. המחלוקת בעניין נסיבות התאונה היא צרה ומתמקדת באופן התרחשות התאונה. התובעת טוענת כי המלצר נתקל בה עקב חוסר זהירות ואילו הנתבעות מכחישות גרסה זו.
7. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוצגו בעניין נסיבות התאונה, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הוכיחה את גרסתה ברמה הנדרשת. התובעת תיארה באופן מפורט את זירת האירוע ואת אופן התרחשות התאונה. עדותה היתה קוהרנטית וסדורה והיא נתמכת במסמכים מזמן אמת. אין בידי לקבל את טענת הנתבעות כי האמור במסמכים אלה סותר את גרסת התובעת. לטעמי, האמור במסמכים מחזק דווקא את גרסתה שכן עולה מהם כי  מיד לאחר התאונה היא טענה שנכוותה בשל התנהגות לא זהירה מצד המלצר, אשר דחף אותה. אכן, פרטי התאונה כפי שדווחו במסמך אינם תואמים במלואם לגרסת התובעת, אך המסמך לא נערך על ידה והיא לא התבקשה לאשר את תוכנו. בהחלט יתכן כי עורך המסמך לא דייק בתיאור שנמסר על ידי התובעת. בנסיבות אלה, די באמור במסמכים כדי לתמוך בגרסת התובעת.                                     
8. אוסיף, כי בנסיבות העניין איני סבורה שיש לקבל את טענת הנתבעות לפיה התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את נסיבות התאונה משום שלא זמנה עדים נוספים אשר היו נוכחים באירוע. התובעת הציגה גרסה "פוזיטיבית" של נסיבות התאונה וגרסה זו נתמכת בעיקרה במסמכים מזמן אמת אשר נערכו על ידי עובדי המלון. בנסיבות אלה, הנטל לסתור את גרסת התובעת עובר לצד שכנגד. לצורך כך, על הנתבעות היה לזמן לעדות את העובדים אשר היו מעורבים באירוע, ובראשם את המלצר נימר, אשר היה מעורב בו באופן אישי, וכן את סגנית הקב"ט טל פרץ, אשר טיפלה באירוע בסמוך לאחר התרחשותו. הנתבעות לא עשו כן מבלי שהציעו הסבר מספק לכך והדבר פועל לחובתן.
9. איני מתעלמת מטענת הנתבעות לפיה קיים קושי לקבל שיתוף פעולה מעובדים אשר עוזבים את מקום עבודתם. בעניין זה יש לבחון כל מקרה לגופו. כאשר מדובר בעדויות מהותית, כמו במקרה דנן, לכל הפחות יש לפרט מהם המאמצים שנעשו על מנת להגיש תצהיר מטעם העד ומדוע לא הוזמן להעיד אף ללא תצהיר. יוער, כי בנסיבות העניין, כאשר המחלוקת בין הצדדים בעניין נסיבות האירוע צרה, הימנעות הנתבעות מלהעיד את המלצר שהיה מעורב באירוע מבלי ליתן לכך הסבר מספק עשויה להוות תוספת ראייה לשם קבלת גרסת התובעת לגבי אופן התרחשותה, גם אם היה מדובר בעדות יחידה (ולא כך הדבר בענייננו).

סוגיית האחריות

10. השאלה המצויה במוקד המחלוקת בעניו האחריות, היא האם על המלצר היה לצפות כי התנהגותו תסכן את התובעת והאם ננקטו על ידו ועל ידי הנתבעות אמצעים סבירים למנוע את הנזק שנגרם לה עקב כך. הנתבעות טוענות כי מדובר בהיתקלות מקרית אשר יכולה להתרחש עם מלצר או עם כל אדם אחר. לטענתן, כאשר קיימת התקהלות של אנשים, אדם המוזג לעצמו תה חם חושף עצמו לאפשרות כי מישהו אחר יתקל בו והנוזל יישפך עליו, ואין זה משנה אם מדובר בכוס חד פעמית או כוס עשויה מפורצלן.
11. אין בידי לקבל טענה זו בנסיבות המקרה שלפני. ההיתקלות של המלצר בתובעת התרחשה במבואה, בסמוך לשולחן אשר נערך מראש על ידי המלון לצורך מתן כיבוד למשתתפים באירוע, ובכלל זה שתיה חמה בשירות עצמי. התובעת הייתה עדיין בסמיכות מקום לשולחן כאשר המלצר נתקל בה. על מלצר סביר לנקוט משנה זהירות כאשר הוא מבקש לחצות חדר המיועד מראש לאירוח הכולל שתיה חמה, שכן עליו לצפות כי האורחים עשויים להחזיק בידם כוס שתיה רותחת. עליו לנקוט צעדים פשוטים ונטולי עלות אשר מסתכמים במתן תשומת לב לתנאי המקום והתאמת הליכתו אליהם. על הנתבעות היה להדריך את המלצר ולהטמיע בו את הצורך לילך בזהירות באופן כללי, ובמקומות אשר קיים בהם ריכוז של אורחים וכיבוד בפרט. בענייננו, לא נטען וגם לא הוכח כי ננקטו אמצעים סבירים למניעת הסיכון במצב המתואר. לו היו ננקטים אמצעי זהירות סבירים, יש לשער כי התאונה המצערת שאירעה לתובעת היתה נמנעת. בנסיבות אלה, המלצר אחראי לנזקי התובעת, ולפיכך חלה אחריות שילוחית על מעבידתו, היא הנתבעת 1.

אשם תורם

12. בנסיבות העניין, איני סבורה שיש מקום לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור כלשהו. התובעת החזיקה את הכוס במקום שיועד מראש להכנת שתייה חמה. לא נטען ואף לא הוכח כי הכוס הוחזקה בדרך לא זהירה. כמו כן, גרסתה לפיה המלצר הגיע מאחוריה לא נסתרה, ומכאן עולה כי היא לא ראתה את המלצר טרם התנגש בה. לפיכך לא היה לה כל דרך למנוע את התאונה.

הנכות הרפואית

13. מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר י' גולן אשר קבע כי לאחר הבראת הכוויות נותרה לה נכות בגין הצלקות שנותרו בחזה, באזור כף היד ובאמה השמאלית בשיעור של 8% לפי סעיף 75(1)ב' (מותאם) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל). כמו כן נקבעו על ידו נכויות זמניות; חודש בשיעור 100%, חודש נוסף בשיעור 30% ושלושה חודשים נוספים בשיעור של 15%.
14. המומחה מטעם הנתבעות, ד"ר י' טוכמן, קבע כי נותרה לתובעת נכות בשיעור 5% לפי תקנות המל"ל בגין צלקת בשורש כף יד שמאל עקב כוויה מדרגה שנייה. המומחה מצא בבדיקתו כי הכוויה בחזה נרפאה יפה ולא הותירה בגופה של התובעת סימנים ניכרים לעין. עוד ציין המומחה כי תנועות שורש כף יד שמאל מלאות.