האישה, שזעמה על כך שהגרוש שלה צילם אותה מחבקת את בנם המשותף, תקפה אותו פיזית. היא הודתה במעשיה במסגרת הליך פלילי והורשעה, אך לאחר מכן ביקשה לבטל את ההרשעה בטענה שתפגע בעתידה התעסוקתי. ביהמ"ש סרב.
האישה, בת 38, עלתה לישראל לבדה מרוסיה לפני שבע שנים, הכירה בן-זוג והתחתנה עמו בשנת 2009. לבני הזוג נולד ילד משותף, אך לאחר שלוש שנות נישואים הם התגרשו.
עומדים לפני הליך גירושים?
פנו לייעוץ ב- פורום דיני משפחה
מאז גירושיהם, ניהלו בני הזוג לשעבר מערכת יחסים עניינית סביב הטיפול בבנם, אך היא לוותה במתיחויות ומחלוקות רבות, הקשורות להורות והסדרי ראייה.
במהלך שנת 2013, הגיעה האישה לביתו של הגבר ודפקה על דלת הכניסה. הגבר, ששמר על בנם בן ה-4 במסגרת הסדרי הראייה בין השניים, סירב להכניסה, אך הילד פתח את הדלת לאמו, שנכנסה וחיבקה אותו.
הגבר צילם את האישה בטלפון הנייד שלו, וזו התקרבה אליו, חבטה בטלפון והחלה לשרוט אותו בפניו ובפלג גופו העליון. בתגובה, הגבר הדף אותה אל מחוץ לדירה, והיא נחבלה בידה בניסיונה למנוע ממנו לטרוק את הדלת.
הגבר הגיש נגד גרושתו תלונה במשטרה ובעקבות זאת הוגש נגדה כתב אישום לבימ"ש השלום בראשל"צ, שייחס לה עבירת תקיפה.
האישה הודתה במעשיה אך ביקשה להתחשב בעברה הנקי, ובהתנהגותו של הבעל, שלטענתה נהג כלפיה באלימות במהלך חיי הנישואים, המשיך לבקר את התנהלותה לאחר שנפרדו, והביא אותה לנקודת רתיחה רגשית כאשר החל לצלם אותה מחבקת את בנם. האישה הוסיפה כי היא מנהלת חשבונות בהשכלתה, וכי הרשעתה תפגע בעתידה התעסוקתי.
בית המשפט ציין כי אלימות על רקע גירושין היא תופעה נפוצה שיש להוקיע מהחברה באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה. בנוסף הבהיר ביהמ"ש כי קשה לו להאמין שההרשעה תפגע בעבודתה, שכן לא נראה שעסקה בהנהלת חשבונות ב-20 השנים האחרונות.
משכך, האישה הורשעה ונגזרו עליה שלושה חודשי מאסר על תנאי. האישה חשה שנעשה עימה אי צדק, ולכן ערערה לבית המשפט המחוזי מרכז.
לדבריה, בית המשפט התעלם ממצבה ומהעובדה שלקחה אחריות מוחלטת על המעשה החד-פעמי, שאפילו הגרוש אישר שהיה כזה ושהיא אינה אישה אלימה. היא טענה כי העבירה שביצעה אינה מונעת אי-הרשעה, ושכברמה גם שגרושה שלל דפוסי אלימות מצדה.
המערערת הוסיפה כי נרשמה ללימודי חשבות שכר, וכי פנתה למספר משרדי רואי חשבון שסירבו להעסיק אותה בשל הרשעתה.
המדינה התנגדה לביטול ההרשעה וביקשה לדחות את הערעור תוך שהדגישה כי המערערת אפילו לא התחילה את לימודיה.
לא הוכחה פגיעה מוחשית
אב בית הדין הנשיא אברהם טל והשופטים זהבה בוסתן וד"ר שמואל בורנשטין הבהירו כי הימנעות מהרשעה נחשבת לצעד חריג שיופעל רק בנסיבות יוצאות-דופן, המאפשרות לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באינטרס הציבורי, וכאשר הוכח שהנזק הצפוי למורשע באמת פוגע בסיכויי השיקום שלו.
השופטים אמנם קיבלו את תסקיר שירות המבחן, המציין את אהבתה וטיפולה המסור של המערערת בבנה, אך קבעו כי אין בכך כדי להצדיק את ההתפרצות האלימה שלה כלפי בן זוגה לשעבר, תוך כדי הפרת הסדרי הראייה.
בנוסף, הסבירו השופטים כי לא די ברצון או בכוונה ללמוד מקצוע ולעבוד בו, כדי להצביע על פגיעה מוחשית בעיסוק לצורך אי-הרשעה, מה גם שהמערערת לא הציגה שום מסמך לפיו הרשעתה תמנע ממנה לעסוק בהנהלת חשבונות אם וכאשר תחל בלימודיה ותסיימם בהצלחה.
לפיכך, הוחלט לדחות את הערעור כך שהרשעת המערערת תיוותר על כנה.
- שמות ב"כ הצדדים לא צויינו בפסק הדין.
* עו"ד דן דרזנר עוסק בדיני משפחה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין