האם יש לפְּרָט זכות לעיין בבקשה להיתר בנייה, מבלי שיצטרך להגיש בקשה לפי חוק חופש המידע? מקרה שנדון בביהמ"ש העליון הוביל את הרשויות לנקוט בצעדים כלליים בנושא.
העניין החל בעתירה שהוגשה בביהמ"ש לעניינים מנהליים בלוד נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בטייבה ונגד חברת כ.ח תעשיות מחזור וקליטת אשפה, בה ביקשו העותרים לעיין בהיתרי בנייה מסוימים.
לייעוץ בהיתרי בנייה:
עורך דין תכנון ובנייה
ביהמ"ש השיב בשלילה ודחה את העתירה, תוך שקבע כי יש להגיש בקשה לפי חוק חופש המידע כדי לעיין בבקשה להיתר בנייה.
על פסק דינו הוגש ערעור לביהמ"ש העליון. בדצמבר 2014 נערך דיון, שבסופו החליט העליון להוסיף כמשיב את מרכז השלטון המקומי. מספר שבועות לאחר מכן, קיבלו הצדדים את המלצת השופטים למצוא פתרון כולל לנושא, שהרי מדובר בשאלה עקרונית.
ואכן, לפני מספר חודשים חזרו הצדדים עם הודעה. משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי – הם "המשיבים 3 ו-4" בהליך – הודיעו כי גיבשו תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), עליהן חתם כבר שר האוצר.
לפי התקנות החדשות היתרי בנייה יפורסמו בקבצים אלקטרוניים ויפורסמו באתרי האינטרנט של הוועדה המקומית ויוצגו לכל פונה. בעל זכות במקרקעין יוכל, בתנאים מסוימים שפורטו בתקנות, לבקש שההיתר לא יוצג לציבור.
המשמעות היא שבמקום הליך מסורבל שבו צריך להגיש בקשה לממונה על חוק חופש המידע, הרי שהמידע בדבר בקשות להיתרי בנייה יהיה פתוח לציבור, מרחק של כמה "קליקים" במחשב.
תקנות אלה למעשה נותנות ביטוי לעמדת המדינה שלפיה, ככלל, המידע הרישויי הקיים בתיק הבניין ובהיתר הבנייה צריך להיות חשוף לעיון הציבור (בכפוף לחריגים), וכי על רשויות הרישוי מוטלת חובה לאפשר עיון במידע זה בדרכים המותאמות יותר לאופיו של מידע זה, אך לא מכוח חוק חופש המידע.
המערערים הכירו בכך שהתקנות מהוות "שינוי נסיבות שמשפיע ישירות גם על תוצאת הליך ערעור זה", כלשונם. לכן, לשיטתם, יש לקבל את הערעור באופן פורמלי ולבטל את קביעתו של ביהמ"ש לעניינים מינהליים.
"מצב משפטי חדש"
הנשיאה מרים נאור, שכתבה את פסק הדין בהסכמת השופטים ניל הנדל וצבי זילברטל, סברה כי ההליך אכן מיצה את עצמו. התוצאה הייתה שהערעור התקבל ופסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בוטל.
"עמדת המדינה היא כי לציבור נתונה זכות עיון בהיתר הבנייה, בבקשה להיתר בנייה ובכל המסמכים שצורפו לה – לרבות בתיק הבניין – ובכפוף לחריגים שנקבעו בתקנות. במובן זה מסכימה המדינה לעמדת המערערים שלפיה שגה בית-המשפט לעניינים מינהליים בכך שקבע כי על המערערים להגיש בקשה לפי חוק חופש המידע לשם עיון במידע המבוקש. זו גם עמדתנו, אך לנוכח התקנות החדשות שיצרו מצב משפטי חדש אין צורך להאריך", הסבירה הנשיאה.
יש לציין כי המערערים ביקשו הבהרות והעלו טענות נוספות ביחס לתקנות עצמן, אולם הנשיאה קבעה שבמסגרת ערעור זה אין מקום להתייחס אליהן. "טענות אלה שמורות להם והם יוכלו להעלותן ככל שימצאו לנכון בהליך מתאים", ציינה הנשיאה.
בסיומו של פסק הדין, נקבע כי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה טייבה וחברת כ.ח תעשיות מיחזור וקליטת אשפה בע"מ (הן "המשיבות 1 ו-2"), ישלמו למערערים הוצאות משפט בסך 15,000 שקל כל אחת.
- שמות ב"כ הצדדים מצוינים בפסק הדין
* עורכת דין שירן בן עזרא עוסקת בדיני תכנון ובנייה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין