פלסטיני תושב חברון תבע פיצוי מהמדינה בטענה שהרסה בתי מחבלים (בהם אחיינו) המתגוררים בקרבתו וגרמה נזקים כבדים לביתו ורכושו. אלא שהתמונות שצירף להוכחת טענותיו לא שכנעו את בית המשפט, שהתרשם שהן כלל לא צולמו במועד האירוע.
בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בירושלים נגד המדינה דרש פלסטיני, תושב חברון, פיצוי על נזקים שנגרמו לביתו ולרכושו במהלך פעילות מבצעית של הרס בתי מחבלים בסמוך לביתו.
בתביעתו הוא טען כי באחד מימי חודש מאי 2003 הגיעו כוחות הביטחון לביתו, והורו לו ולמשפחתו לפנות את הבית בשל הפעילות המבצעית, אך כשחזרו בני המשפחה לביתם, הם גילו כי רכוש רב הושחת, ונגנבו זהב, תכשיטים וכסף מזומן. לטענתו, ככל הנראה כנקמה על כך שאחיינו ביצע בעבר פיגוע התאבדות.
כ-4 חודשים מאוחר יותר, הוא טען, הרסו בתי מחבלים נוספים לא הרחק מביתו, והפיצוצים גרמו לנזקים משמעותיים לביתו: הקירות נסדקו, הרצפה שקעה ויציבות הבית נפגמה.
המדינה הכחישה את טענות התובע. היא הביאה לעדות את ד', שהיה מג"ד בגזרה באותו מועד. ד' העיד כי אינו זוכר שכוחות נכנסו לביתו של התובע וכי אין כל תיעוד המעיד על כך שאושרה הכניסה לבית התובע.
עוד הוסיף, כי קיים נוהל ברור וחד משמעי האוסר על כוחות הביטחון לפגוע ברכוש התושבים, זולת במקרה של חיפוש אמל"ח, וגם אז עליהם למלא אחר מנגנון שלם של אישורים ותיעוד.
ד' הסביר גם, שהפיצוצים נעשים באופן מבוקר ומפוקח כדי למנוע נזקים לסביבה, כך שאין סיכוי גדול שביתו של התובע נפגע בעטייה של הפעילות.
התובע כועס על המדינה
"התובע בסיכומיו מעלה טענה כי מעשה הוונדליזם בביתו נעשה על ידי כוחות הביטחון בשל כעס על כך שאחיינו ביצע פיגוע התאבדות. מילים אלו דווקא הביאו אותי למחשבה הפוכה, כי תביעה זו הוגשה משום הכעס של התובע על כוחות הביטחון ומדינת ישראל", כתבה השופטת אביב מלכה, וקבעה, כי התובע לא שכנע אותה שהאירוע הנטען אכן קרה.
ראיותיו של התובע, ציינה השופטת, מעלות קשיים וסתירות. כך למשל, בתמונות שצרף לתביעתו נראים סימני ירי בתוך הבית, אלא שעל פי עדותו של ד', סוג הנשק שגרם לסימנים כלל לא היה בשימוש באותו מועד, והתובע אף לא טען בתביעתו כי אירע ירי בביתו. בנוסף, חלק מהתמונות נושאות את התאריך האוטומטי של המצלמה, וחלק נטולות תאריך – מה שמעלה ספק לגבי המועד בו צולמו. התובע לא סילק את הספק הזה, אף שיכול היה לעשות זאת אם היה מביא את בנו, שלטענתו צילם את התמונות, לעדות.
בנסיבות אלה הגיעה השופטת למסקנה כי התמונות בלתי אמינות, אינן קשורות לאירוע, וצורפו בניסיון להטעות את בית המשפט. לבסוף, ציינה השופטת כי גם אם התובע היה מוכיח שפיצוץ בתי המחבלים גרם נזק לרכושו, הרי שהמבצע הוכרז ע"י בית המשפט כפעולה מלחמתית, שבגינה המדינה נהנית מחסינות.
התביעה נדחתה והתובע חויב בהוצאות בסך 15,000 שקל.
את הסיכוי הקטן שביתו של התובע נפגע כתוצאה מהפיצוצים המבוקרים, היה עליו להוכיח. אלא שהתמונות הלא-אמינות, שהיו אמורות להיות מדויקות ולשקף את היקף הנזק, והעובדה שנמנע מלהעיד את בנו "הצלם" – היטו את הכף לחובתו. כמו כן, יש לזכור, כי היה על התובע להתמודד עם הסוגיה של "פעולה מלחמתית" שהיא משוכה גבוהה למדי.
* עו"ד יוסף גרוסמן עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק. שמות ב"כ לא אוזכרו בפסק הדין
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין