אשתו של עולה אתיופי עזבה את הבית בשל התעללות ונדרשה לעזוב את הארץ. כעבור מספר שנים, בעודה שוהה כאן, היא הגישה בקשה למעמד מכח זוגיות עם אחר. אלא שגם הוא נהג כלפיה באלימות והיא ברחה ממנו. משרד הפנים שוב דרש את עזיבתה, אז היא פנתה לעזרת ביהמ"ש.
יהודי עלה ארצה מאתיופיה ב-2002 ואשתו, שאינה יהודיה, הצטרפה אליו. האישה קיבלה רשיון שהייה זמני, על מנת שבני הזוג יוכלו להתחיל בהליך מדורג של איחוד משפחות.
לשאלות בנושא אשרות ומעמד בישראל
פנו לעורך דין אזרחות ואשרות בישראל
ואולם, כשהיא הגיעה לראיון במשרד הפנים כשנתיים לאחר מכן, היא סיפרה כי עזבה את הבית בשל התעללות מצד בעלה ובתו. משכך, הובהר לה כי עליה לעזוב את הארץ. למרות זאת, במשך כארבע שנים היא שהתה בישראל באופן לא חוקי.
באוגוסט 2008 היא הגישה בקשה נוספת למתן מעמד, הפעם מכח זוגיות עם ישראלי אחר. ניתן לה רישיון שהייה זמני נוסף, אלא שביולי 2011 הגישה האישה תלונה על תקיפה נגד בן זוגה וברחה למקלט לנשים מוכות. בן הזוג נעצר והורשע בשני אישומים של תקיפת בת זוג.
בעקבות התפתחות זו, הופסקו הליכי ההתאזרחות שלה. האישה, שרצתה להישאר בארץ, ביקשה שיתחשבו בה מטעמים הומניטריים, אך משרד הפנים דחה את בקשתה, ובספטמבר 2014 היא עתרה נגדו בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים.
העותרת טענה כי נוהל אלימות, שמאפשר לבן זוג זר שסבל מאלימות להישאר בארץ מפלה ידועים בציבור שכן הוא חל רק על זוגות נשואים. לטענתה, היה מקום לבדוק אם היחסים עם בן זוגה עונים על קריטריונים הדומים לאלה של זוגות נשואים ולאפשר לה להישאר לפי הנוהל או לכל הפחות מטעמים הומניטאריים, בשל נסיבות חייה הקשות ומצבה הבריאותי הרעוע.
משרד הפנים דרש לדחות את העתירה על הסף. הוא טען שהעותרת – ששהתה בישראל תקופה ארוכה שלא כדין – אינה יכולה לדרוש שיתחשבו בה. לטענתו, החלטותיו בעניינה היו סבירות ואין להתערב בהן.
לגבי נוהל אלימות נטען כי האישה לא עונה על הקריטריונים להפעלתו, לא רק משום שלא הייתה נשואה, אלא מאחר שלא החזיקה באשרה הנדרשת ולא הייתה מספיק זמן בזוגיות.
היסטוריה לא חוקית
השופטת שירלי רנר הסבירה כי לשם הפעלת "נוהל אלימות" יש להוכיח מספר תנאים, בהם: כנות הנישואין, רישיון ישיבה והוכחה שבן הזוג עבר חצי מההליך המדורג – כלומר, היה בזוגיות בישראל למעלה משנתיים.
לאור זאת, גם אם היה ניתן להשוות את התנאים בין נשואים לידועים בציבור – ממילא הם לא היו חלים על העותרת, שלא הייתה עם בן זוגה למעלה משנתיים.
באשר לעניין ההומניטרי, נקבע כי ההחלטה שלא להיענות לעותרת הייתה סבירה לנוכח ההיסטוריה הלא חוקית שלה בישראל. כמו כן, אף שהעותרת אכן סובלת מבעיות רפואיות, היא לא הראתה כל אינדיקציה לכך שהטיפול לו היא זקוקה לא יכול להינתן בארצה.
"אכן מצבה של העותרת כלל וכלל אינו פשוט", כתבה השופטת רנר, אולם הוסיפה שכך גם מצבם של מהגרים רבים, שלרוב סיפורי החיים שלהם מעוררים אמפתיה. עם זאת, למשרד הפנים שיקול דעת רחב בנושא, ולנוכח העובדה שהעותרת לא צייתה לחוקי המדינה משך שנים רבות, לא ניתן לקבוע כי החלטתו פגומה.
משכך, העתירה נדחתה והעותרת צוותה לעזוב את הארץ עד ל-15.2.15. בשל נסיבותיה, החליטה השופטת שלא לחייבה בהוצאות.
* עו"ד אנסטסיה סהר עוסקת בתחום אשרות ואזרחות בישראל, משפט מנהלי ועובדים זרים
** הכותבת לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין