הזוג התגרש אחרי 14 שנות נישואים וארבעה ילדים. פסק הדין שניתן בעניינם לאחרונה בבית המשפט למשפחה בחיפה עסק בעיקר בחלוקת הרכוש המורכבת לנוכח ריבוי הנכסים והחובות של בני הזוג.
הצדדים התגרשו ב-2012 על רקע חשדו של הבעל כי אשתו בוגדת בו. האישה הגישה תביעה בבית המשפט למשפחה בחיפה שכללה את ענייני המשמורת, המזונות והרכוש.
מתגרשים?
פנו לעורך דין משפחה
התובעת תבעה משמורת מלאה על הילדים וכן מזונות לה ולילדיה בסכום של כ-16,000 שקל בחודש. לטענתה, הנתבע אמיד ובעל נכסים רבים וחברה העוסקת בחיפוי גגות אלומיניום.
התובעת דרשה בנוסף מחצית משווי החברה והסכימה לשאת במחצית החובות. עוד טענה כי הנתבע מכר ב-2012 נכס שנרכש בכספי הצדדים וביקשה לקבל מחצית מהתמורה. כמו כן, דרשה מחצית משווי שני בתים נוספים – בית קרקע ופנטהאוז ששימש אותם כדירת מגורים.
הנתבע ביקש משמורת משותפת על הילדים וקביעת מזונות מינימאליים, בטענה הוא בחובות עצומים ויכולת ההשתכרות שלו אפסית. ביחס לנכס מ-2012 טען הנתבע כי הוא נקנה מכספי הלוואה ומכירתו כיסתה את ההלוואה ללא רווח.
ביחס לבית הקרקע נטען כי רובו מומן במשכנתא, והנתבע אינו מעוניין לממש אותו שכן מדובר בהשקעה לטווח ארוך. בנוסף, על פי הסכם הממון שנחתם ביניהם לפני הנישואים, דירת המגורים שייכת לו בלבד כי נקנתה מכספים שקיבל מהוריו.
הרישום גובר על הסכם הממון
השופטת אלה מירז קבעה כי המשמורת המלאה תהיה בידי האישה ולאב יינתנו הסדרי ראייה, בהתאם להמלצות תסקיר העובדת הסוציאלית. כמו כן ציינה השופטת כי הנתבע הוא "בעל יכולת כלכלית, יוזמה ומעוף", ומסוגל לשקם את מצבו הכלכלי, ולכן סכום מזונות הילדים יעמוד על 3,800 שקל לחודש. בשל השתכרות התובעת לא פסקה השופטת מזונות עבורה.
השופטת הבהירה כי עיקר המחלוקת היא בסוגיית הרכוש וכוונת פסק הדין לסייע להם לסיים את ההתקשרות הכלכלית כדי שיוכלו לצאת לדרך חדשה. אמנם השקעות הנדל"ן נועדו להיות ארוכות טווח מבחינת ההיגיון הכלכלי שלהן, אך עם הגירושין והרצון לחתור להפרדה כלכלית המצב השתנה.
לקביעת השופטת, החברה נמצאת בחובות כבדים ותישאר בידי הנתבע. זאת, הן בשל בקשת האישה "להתנער" מהחברה לאחר שהבינה כי השותפות היא גם בחובות, והן מכיוון שהצלחת החברה או כישלונה תלויים במעשי הנתבע בלבד.
באשר לנכס שנמכר ב-2012 קבעה השופטת כי התובעת לא הוכיחה שהייתה כוונת שיתוף לגביו ולכן דחתה את הבקשה.
ביחס לבית הקרקע הבהירה השופטת כי הנתבע אינו יכול "לאחוז במקל משתי קצותיו" — מצד אחד לסרב לממש את הנכס ולהחזיר את המשכנתא הכבדה הרובצת עליו, ומצד שני לבקש לחייב את האישה בריביות ההולכות ותופחות.
לפיכך קבעה השופטת כי הנתבע יהיה הבעלים הבלעדי של הנכס כולל החובות הנובעים ממנו ויפעל למחיקת האישה מהמשכנתא. יתרת השווי – 500,000 שקל – תחולק שווה בשווה בין הצדדים.
ביחס לפנטהאוז נקבע כי אמנם הסכם הממון לא שונה בין הצדדים, אך מכיוון שמדובר בדירת מגורים הרשומה על שם שני בני הזוג, אין לחקור מה מקור הכספים אותם השקיע כל אחד מהצדדים בנכס, והרישום המשותף גובר על הסכם הממון. לפיכך תחולק הדירה בחלקים שווים בין הצדדים.
לעניין זה השופטת התחשבה גם בעובדה שהאישה השתתפה בתשלומי המשכנתא על הפנטהאוז.
בסיכומו של דבר קיבלה השופטת את התביעה בחלקה וקבעה כי כל צד יישא בהוצאותיו.
- ב"כ התובעת: עו"ד צהלה הלוי
- ב"כ הנתבע: עו"ד דניאל דן-גור
* עורך דין יניב גיל עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין