החברה טענה כי חוק העסקת עובדים ע"י קבלני כוח אדם, שלפיו יש לקלוט עובד אחרי תשעה חודשים, אינו חל על "מבקשי מקלט". השופטת קבעה: פרשנות שכזו נוגדת את עקרון השוויון.
התובע, נתין אריתריאה, הועסק במשך כשנתיים (2011-2012) באחד מסניפי רשת המרכולים, באמצעות חברת כוח האדם "מוקד לוד".
לייעוץ בדיני עבודה:
עורך דין דיני עבודה
בעקבות סיום העסקתו בנסיבות שנויות במחלוקת, הגיש העובד תביעה לפיצויים בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. השאלה המרכזית הייתה מיהו המעסיק ומאיזו תקופה – האם ויקטורי, או שמא חברת כוח האדם.
התובע סיפר כי שכרו השעתי שולם במזומן על ידי גורמים מטעם החברה, והיה נמוך משכר המינימום. בנוסף, לטענתו, לאורך התקופה לא שולמו לו שעות נוספות, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, הפרשות פנסיוניות ודמי נסיעות.
הוא המשיך וסיפר כי בחודשים האחרונים לעבודתו, נוכו משכרו סכומים ניכרים בשל טענת ויקטורי כי חסרות עגלות. כשדרש את הכסף בחזרה, הורה לו הגורם האחראי בויקטורי לעזוב את העבודה, ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת.
התובע המשיך וטען, בין היתר, כי בינו לבין הרשת התקיימו יחסי עובד-מעביד. לשיטתו, ההתקשרות בין ויקטורי למוקד לוד אינה התקשרות אותנטית, ונועדה להוזיל את עלויות ההעסקה ולהתחמק מתשלום זכויות העובדים.
התובע הוסיף כי לכל הפחות הפך לעובד הרשת לאחר תשעה חודשי עבודה, בהתאם לחוק להעסקת עובדים ע"י קבלני כח אדם.
"ויקטורי" הציגה גרסה אחרת, כשטענה כי התובע הפסיק להתייצב לעבודה מסיבות שאינן ידועות לה.
היא טענה, בין היתר, שהתובע הועסק על ידי מוקד לוד, ובינו לבינה לא התקיימו מעולם יחסי עובד ומעסיקה. היא שילמה למוקד לוד סכומים המכסים עלות שכר מינימום בתוספת זכויות נלוות.
בנוסף, לשיטתה, היא לא הייתה מחויבת לקלוט את התובע כעובד שלה בחלוף תשעה חודשים, משום שחוק העסקת עובדים ע"י קבלני כח אדם אינו חל על התובע, שזכויותיו כמבקש מקלט מוסדרות בנפרד מזכויותיהם של עובדים זרים, ולנוכח היעדר הוראות ברורות באשר לאפשרות העסקתו כמבקש מקלט – דבר המהווה "חוסר" מסוים בחוק.
לא מדובר בחוסר
השופטת רוית צדיק בחנה פרמטרים שונים – מי קיבל את התובע לעבודה, מי היה מוסמך לאשר חופשות, כיצד דווחו היחסים לרשויות המס – והגיעה למסקנה שהוא הועסק על ידי חברת כח האדם בהעסקה אותנטית, ולא פיקטיבית כפי שטען.
עם זאת, השופטת קבעה כי בהתאם לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, לאחר שהתובע השלים תשעה חודשי עבודה, הנתבעת הייתה צריכה לקלוט אותו כעובד שלה לכל דבר ועניין.
בתוך כך השופטת דחתה את טענת הנתבעת והבהירה כי כל עוד לא הוחרגה קבוצת עובדים במפורש, הרי שהחוק חל עליה, ולא מדובר בלאקונה (חסר או חלל בחקיקה). בנוסף, קבעה השופטת כי הפרשנות שמציעה הנתבעת, שלפיה חוק מסוים לא יחול על קבוצת עובדים שרובה מגיעה מאפריקה, אינה מתיישבת עם עקרונות השוויון במשפט העבודה ובחברה בכלל.
לאחר מכן, השופטת ניתחה לפרטי פרטים את רכיבי התביעה השונים – חלקם התקבלו וחלקם נדחו.
התוצאה הייתה שהתביעה התקבלה בחלקה. השופטת חייבה את ויקטורי בתשלום פיצויים בסך כ-30,000 שקל, בין היתר עבור עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשות, דמי הבראה, וכן בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות והפרת חוק הגנת השכר.
בנוסף, ויקטורי חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,500 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ליאב עמר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ליליה שבשאי
* עורך דין מדרכי לוין עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין