בין הקבוצה לשחקנהּ לשעבר ניטשה מחלוקת בנוגע לסיום העסקתו וכן לגבי תוקפו של "כתב ויתור" שעליו חתם. לפני מספר ימים הכריע ביה"ד לעבודה לטובת השחקן, והבהיר כי ישנן זכויות שלא ניתן לוותר עליהן.
התובע שיחק בקבוצת הכדורגל במשך ארבע עונות, בשנים 2008-2012 ואף היה קפטן הקבוצה, עד שעבר לשחק בקבוצה אחרת, בנסיבות שנויות במחלוקת.
לשאלות על דיני עבודה:
פורום דיני עבודה
לפני כשלוש שנים הוא הגיש נגד הקבוצה תביעה בביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב, בה תבע זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה – פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, וכן פיצויים על עגמת נפש.
לאורך השנים הוא הועסק בהסכמים לתקופות קצובות של כעשרה חודשים (הסכם לכל עונה). הרביעי והאחרון שבהם הסתיים ב-2012, מספר חודשים לאחר שהתובע נפצע ולא יכול היה לשחק עד סיומה של אותה עונה.
בתביעתו התובע טען, בין השאר, כי ההסכם לעונת 2011/12 הוא "הסכם לתקופה קצובה". טענתו המרכזית הייתה שהנתבעת לא הציעה לו לחדש את ההסכם שלושה חודשים לפני תום התקופה הקצובה, ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים.
מנגד, הנתבעת הציגה גרסה עובדתית אחרת. היא טענה, בין היתר, כי הציעה לתובע בשיחה טלפונית לחתום על הסכם לעונת 2012/13 בסכום כולל של 100,000 שקל, בתוספת פרמיות אפשריות. משהתובע התעלם מהצעת הנתבעת יש לראותו כמתפטר.
אחד הנושאים הנוספים שעמדו במוקד המחלוקת היה מסמך "כתב פשרה והודאת סילוק" – אותו השופטת כינתה "כתב ויתור" – עליו חתם התובע כשקיבל את ההמחאות האחרונות על שכרו, ולפיו לא תהיינה לו תביעות לתשלום נוסף.
התובע טען שלא ניתן לוותר או להתנות על תשלום זכויות בסיסיות אלה – הנקראות בעגה המשטית "זכויות קוגנטיות". לטענתו, הנתבעת התנתה את תשלום השכר בחתימתו על כתב הוויתור.
הנתבעת, שמטעמה העיד רק חבר הנהלה אחד מטעם הקבוצה, טענה שיש לתת תוקף לכתב הוויתור, מכיוון שמתקיימים כל התנאים שנקבעו בפסיקה – התובע ידע והבין את משמעות החתימה על כתב הוויתור לפני שחתם.
איפה העדים הנוספים?
"לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו מצאנו כי משההסכם לעונת 2011/12 היה הסכם לתקופה קצובה, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח שהציעה לתובע לחדש את ההסכם בתנאים שאינם בגדר "הרעת תנאים מוחשית", הכריעה השופטת קרן כהן.
בהקשר זה השופטת ציינה כי עדותו של חבר הנהלת הקבוצה לא נתמכה בעדויות או ראיות נוספות, והבהירה כי הימנעות הנתבעת מהבאת אנשים נוספים שידעו על ההחלטה להמשיך ולהעסיק את התובע, מחלישה את גרסתה.
בנסיבות אלה, השופטת השתכנעה כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים.
גם בנושא של "כתב הוויתור", ההכרעה הייתה לטובת התובע. "עדותו של התובע ולפיה הנתבעת התנתה את קבלת התשלום לו הוא זכאי בחתימתו על כתב הוויתור, הייתה עקבית. כידוע, בנסיבות שבהן עובד נדרש לחתום על כתב ויתור כתנאי לתשלום זכות המגיעה לו על פי דין, אין ליתן תוקף לחתימתו", כתבה השופטת.
עם זאת, השופטת דחתה את התביעה לפיצויים על עוגמת נפש. כל עובד שנדרש להגיש תביעה חווה עוגמת נפש, אולם משמדובר במחלוקות כנות, אין זכאות לפיצוי נוסף על הזכויות שנפסקו, הבהירה השופטת.
בסופו של דבר, התביעה התקבלה חלקית. נפסק כי הנתבעת תפצה את התובע בסך של כ-84,000 שקל בגין פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה. הנתבעת אף חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד שי אליאס
- ב"כ הנתבעת: עו"ד משה אביבי
* עורכת דין לילך אהל-מסנר עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין