משפחה משכונת התקווה בתל אביב, סבלה עשרות שנים ממטרדי רעש וזיהום כיוון שביתה צמוד לתחנת דלק "פז". בני במשפחה, שלא יכלו אפילו להדליק סיגריה מחשש להתלקחות, תבעו לסגור את התחנה. ביהמ"ש קבע שאינו יכול לכפות על פז לעשות זאת, אך חייב אותה לפצות את המשפחה על הסבל לאורך השנים.
ב-1962 הוקמה בשכונת התקווה בתל אביב תחנת דלק "פז" בצמוד לביתה של משפחה, ומאז פוקדים אותה בכל יום מאות רכבים. בני המשפחה, שסבלו ממטרדי רעש וריח קשים, ביקשו מהעירייה במשך שנים לטפל במטרדים, אך לא נענו. באוקטובר 2010 הם הגישו תביעה נגד "פז" בבימ"ש השלום בעיר, וביקשו לסגור את התחנה או לפחות לקבל פיצויים.
בני המשפחה טענו, שתחנת הדלק מהווה פצצת זמן מתקתקת, המסכנת את חייהם ורכושם. עוד לדבריהם, התחנה מפיצה אדי דלק רעילים ומסוכנים החודרים לתוך הבית והופכים את חייהם לבלתי נסבלים. כמו כן, הם טענו שמיקום התחנה נוגד את הוראות תמ"א 18.
הם הוסיפו גם, שבשעות הלילה התחנה מנקזת אליה נערים רבים שצורכים אלכוהול הנמכר בחנות הנוחות ועושים רעש בלתי נסבל. לעיתים, הם ציינו, הם מוצאים שאריות של צרכים על גדר הבית. המצב כל כך בלתי נסבל, שהם צמצמו את אזור המגורים בבית לחלק המרוחק מהתחנה, ובמשך עשור לא עשו שימוש ביותר מחצי משטח ביתם, ואם לא די בכך, הרשויות ביקשו מהם לחדול מלעשן סיגריות או להדליק מנגל בחצר, מפאת הסכנה.
פז טענה, שתמ"א 18 לא חלה על התחנה שהייתה קיימת עוד לפני התכנית. לדבריה, בתחנה הותקנה כבר לפני שנים מערכת מישוב אדים השואבת את האדים הנפלטים, והיא עומדת בתקנים המחמירים של המשרד להגנת הסביבה. עוד לטענתה, מקור מטרדי הרעש והריח בקרבה לציר תנועה ראשי, כך שהתובעים היו סובלים מהם גם אם התחנה לא הייתה קיימת.
קיום אנושי הוגן
השופטת נועה גרוסמן ציינה, שאת הנזקים האמיתיים שנגרמו לבני המשפחה "החיים בצל התחנה" ניתן יהיה לאתר רק עוד שנים.
היא הוסיפה, שהמודעות לשמירה על איכות הסביבה ולהשפעת מטרדים סביבתיים על בריאות האדם מתפתחת עם השנים, ומאז שניתנו לתחנה היתרי פעולה כבר התעדכנו ונוסחו חוקים רבים העוסקים במניעת מפגעים סביבתיים ובריאותיים. עצם העובדה שהתחנה הוקמה לפני חיקוקם, אינה אומרת שעל מפעילי התחנה להתעלם מהוראות הדין ולבדוק את מצב התחנה.
השופטת פסקה, שהצמידות לתחנה פגעה משמעותית באיכות חיי התובעים, שאף לא יכולים לעשות שימוש חופשי בקניינם, שהרי זו תהא סכנת נפשות אם ידליקו סיגריה או מנגל.
תחנת הדלק גם יצרה מטרדי ריח רציניים בעבר, שכן לפני התקנת מערכת מישוב האדים, העלו בדיקות שנערכו בבית המשפחה שקיימים בבית ריכוזי בנזין גבוהים שגם עלולים לגרום לתחלואה.
גם אם נעשו ניסיונות לשפר את השפעת המטרדים, קבעה השופטת, המצב עדיין לא מאפשר לבני המשפחה קיום אנושי הוגן.
השופטת ציינה שהיא אינה מוסמכת לפגוע בזכויותיה של "פז" באופן בלתי מידתי באמצעות הוראה על סגירת התחנה, אך עם זאת ביקשה השופטת ש"פז" תערוך "חשבון נפש" ותבדוק האם ראוי להמשיך להפעיל את התחנה במיקומה הנוכחי. בסופו של דבר, נאלצה השופטת להורות על פיצוי התובעים בלבד, וחייבה את "פז" לשלם להם 665 אלף שקלים, בתוספת הוצאות משפט של 60 אלף שקל.
המקרה הנדון מעלה שאלות רבות, כמו האם הפיצוי הכספי יהווה חלופה לנזקים הבריאותיים לבני המשפחה? מהם גבולות השטח של הבית? והאם הפיצוי הוא גם עבור הירידה בערך הנכס? נראה כי במקרה זה רב הנסתר על הגלוי.
לפסק הדין בעניין אהרוני ואח' נ' פז חברת נפט בע"מ
* עו"ד יוסף גרוסמן עוסק בדיני נזיקין.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין