סמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעות אזרחיות

מבוא

עד לאחרונה לא הייתה הלכה חד משמעית מבית מדרשו של בית המשפט העליון שפרשה את סעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה², ככל שהדבר נוגע לחלופה השניה בסעיף 1 היינו לתיבה "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא;".

התיבה שלכאורה מעלה שאלה פרשנית היא: "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה". האם כל תביעה אזרחית בין בני משפחה תהיה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה ? או שמא רק תביעות בין בני משפחה (כהגדרתם בחוק), שאילולא היחסים המשפחתיים לא היו באות אל העולם ?

לשאלה זו לא הייתה תשובה חד משמעית עד לאחרונה.

סעיפי החוק הרלבנטיים

סעיף 3 (א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק") קובע כי:

"עניני משפחה לפי חוק זה ידונו בבית המשפט לענייני משפחה".

סעיף 1 לחוק מגדיר "עניני משפחה", הכוללים:

"(1) תובענה בענייני המעמד האישי, כמשמעותם בדברי המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1947-1922, למעט הנהלת נכסי אנשים נעדרים;

(2) תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו,  שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא;"

במאמר זה נדון בחלופה השניה.

על מנת שתוקנה סמכות לבית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענה אזרחית, על התובענה לעמוד בשני תנאים מצטברים³:

• התובענה היא בין אדם לבן משפחתו.
• עילת התובענה היא סכסוך בתוך המשפחה.

סעיף 1 לחוק מפרט מה כולל הדיבור "בן משפחתו":

• בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאישתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג;
• ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו;
• הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם;
• נכדו;
• הורי הוריו;
• אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו;

"הורה" - לרבות הורה מאמץ או אפוטרופוס;"

מן האמור עולה כי בחוק בית המשפט לענייני משפחה אימץ המחוקק בהגדרתו את המושג "משפחה" את הגדרת המשפחה המורחבת ולא את הגדרת המשפחה הגרעינית.

התנאי הראשון הוא, כמובן, תנאי עובדתי - משוכה שעל פי רוב קל להתגבר עליה⁴.

לעומת זאת, התנאי השני מכיל "מונח השסתום" או תיבה אותה על בית המשפט לפרש והיא "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה". תנאי זה בא לצמצם את התנאי הראשון⁵: לא כל תובענה אזרחית שמגיש אדם נגד בן משפחתו תידון בבית המשפט לענייני משפחה אלא רק תובענה שמקורה או סיבתה נעוצה בסכסוך בתוך המשפחה⁶.

המצב המשפטי לפני הלכת חבס

כפי שהסברנו, עד מתן הלכת חבס לא הייתה הלכה חד משמעית מבית מדרשו של בית המשפט העליון. ברם, היו פסקי דין שניתנו בבתי המשפט בערכאות נמוכות יותר. דא עקא, שבתובענות שונות שופטים שונים יישמו כללים שונים ולא הייתה אחידות בפסקי הדין, דבר שגרם לכך שעורך הדין המייצג לא היה יכול לדעת בוודאות היכן עליו להגיש את התביעה, לא כל שכן היכן היא תתנהל בסופו של דבר.

להלן סקירה תמציתית של הפסיקה הרלבנטית, כפי שהייתה בטרם הלכת חבס:

בית המשפט המחוזי

א. בפרשת חבס⁷ בבית המשפט קמא דובר על תביעה אזרחית בין בני משפחה שהם בעלי מניות בחברה. בתביעה ביקש המבקש להצהיר על בטלות החלטות מסוימות שהתקבלו בחברה מפאת היותן פוגעות בו כבעל מניות המיעוט בחברה. וכך קבע השופט קלינג:

"לעניננו נראה על פני הדברים כי הרקע למחלוקת הוא ביחסים העכורים שבין המבקשים למשיבים מס' 4-1. לכן נראה, שמדובר בסכסוך בתוך המשפחה. אוסיף ואומר שכאשר כל המעורבים בסכסוך הם בני משפחה, הדעת נוטה כי בין גורמי הסכסוך מצויים גם עניינים אישיים הנובעים מקרבת המשפחה. יחד עם זאת לא יעלה על הדעת שלצורך קביעת הסמכות ייכנס בית המשפט תחילה לעובי הקורה של מערכת היחסים שבין בעלי הדין, וכל זאת רק לצורך קביעת הסמכות. עדיף בעיני ליתן פירוש מרחיב לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, ובכל מקרה של ספק עדיף, כי תביעה שבין בני משפחה תתברר בבית הדין לענייני משפחה."

מדבריו של השופט קלינג עולה, כי לטעמו יש ליתן פירוש מרחיב לסמכות בית המשפט לענייני משפחה ולקבוע כי הוא ידון בתובענה במקרה של ספק. זאת, על מנת למנוע בירור מעמיק של בית המשפט על מנת להכריע בשאלת הסמכות. בעיניו של השופט קלינג חשובה העובדה שכל המעורבים בסכסוך שם היו בני המשפחה, היינו גורמים לבר-משפחתיים אינם מעורבים בסכסוך.

ב. בפרשת נמימי⁸ קבע השופט ממן, כי אם "עילת התביעה" או "עילת הסכסוך" נוגעות ליחסי המשפחה, די בכך כדי להקנות סמכות לבית המשפט לענייני משפחה. נקבע גם כי אין לקבל את פרשנותו של כב' השופט גייפמן בפרשת סופיוב (ר' להלן) לפיה צריך להראות שהסכסוך לא היה בא אל העולם אלמלא יחסי המשפחה ומוצע מבחן מקל יותר לפיו, על מנת שתהיה סמכות לבית המשפט לענייני משפחה נדרש, כי הסכסוך יהיה נוגע ליחסי משפחה יותר ממה שהוא נוגע ליחסים עסקיים, מסחריים או רכושיים.

ג. בפרשת פלונית⁹ נקבע כי נדרש שסיבתה של התובענה בתוך המשפחה או שהתובענה נעוצה מסכסוך במשפחה. באותו מקרה בחן כב' בית המשפט את הרקע לתביעה והגיע למסקנה כי:

"הרקע ההדוק בין יחסי המשפחה לסכסוך" הוא שהביא להתפתחות הענין כפי שהתפתח לולי אותו רקע משפחתי ספק רב אם הענין היה מתפתח כפי שהתפתח… בולט בעליל כי יחסי האמון שבין הצדדים, שהוא אופייני ויכול להיות מוסבר רק כתוצאה מהקירבה המשפחתית בין כל הנפשות שפעלו בעניין".

ד. בפרשת סרוג'י¹⁰ קבע כב' השופט יצחק כהן עת הורה על העברת הדיון בתיק לבית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, כי תחומי הסמכות של בית המשפט לענייני משפחה נקבעו עפ"י גישה מרחיבה מתוך מגמה על פיה בית המשפט לענייני משפחה צריך להכריע בכל סוגי הסכסוכים שהמשפחה מעורבת בהם (One Family – One Judge)¹¹.

ה. בפרשת פלונית¹² הגישו הורים תביעה כספית כנגד בתם על הכספים שנתנו לה ולבעלה לשעבר לצורך רכישת דירה עבורם לרגל עלייתם ארצה. סגן הנשיא פורת קבע כי המשמעות שיש לשייך בהקשר זה למילה "עילה" היא תובענה "שסיבתה" או "הנעוצה מ..." או "הקשורה ב..." בסכסוך במשפחה. לבסוף קובע סגן הנשיא פורת, כי קיים רקע הדוק בין יחסי המשפחה לסכסוך, וכי אילולא אותו רקע משפחתי ספק אם הסכסוך היה מתפתח כפי שהתפתח.

ו. בפרשת דלומי¹³ קבע סגן הנשיא פורת כי אם מדובר בסכסוך בתוך המשפחה אשר בעטיו נוצרת מערכת עובדות המזכה בסעדים שבן משפחה אחד יכול לתבוע כנגד בן משפחה אחר, הרי שהסמכות היא לבית המשפט לענייני משפחה

ז. בפרשת ציוני¹⁴ דובר בשני אחים שקנו חלק במגרש יחדיו ללא מסמך בכתב שמסדיר את הזכויות ביניהם. לאחר שנתגלה סכסוך ביניהם הוגשה תביעות לבית המשפט לענייני משפחה. סגן הנשיא פורת קבע, כי במקרה דנן הסכסוך לא היה בא לעולם אלמלא היה מדובר ביחסי משפחה והאלמנט המשפחתי הוא הסיבה לסכסוך ולא תוצאת הלוואי. לכן הוא קובע כי מדובר ב"תובענה אזרחית שהגיש אדם נגד בן משפחתו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה".

בית המשפט לענייני משפחה

א. בפרשת פלונית נ' אלמונית¹⁵ נדונה תביעה שהגישה בת כנגד אמה ואחותה, שהן בעלות חברה משותפת, בה ביקשה הבת צו לפירוק החברה וכן סעדים נוספים אחרים. בית המשפט קבע כי על מנת לקבוע בשאלת הסמכות יש להתחקות אחר מקור הסכסוך ובלשונו:

"… מטרתו הראויה של החוק, היא לנסות ולהתחקות אחר מקור הסכסוך המשפחתי הכולל ... על מנת להגשים מטרה זו של החוק, יש לבדוק ולברר בכל מקרה בו מדובר בסכסוך בין בני המשפחה, אם מקור הסכסוך טמון במערכת היחסים המאפיינת יחסים פנים-משפחתיים ואם הסכסוך היה כלל בא לעולם, אלמלא היה מדובר ביחסי משפחה. כלומר, יש לבדוק אם מקור הסכסוך ואופיו הם תולדה של הקשרים האישיים במשפחה, להבדיל מהמקרים בהם כתוצאה מסכסוך שעילתו עסקית נוצר קרע במשפחה".

ב. בדומה נפסק גם בפרשת אלונים¹⁶ - השופט נאמן קבע כי תובענה בעניין אזרחי בין בני משפחה תהא בסמכות בית המשפט לענייני משפחה אם סכסוך משפחתי קדם והיה המניע למעשה המהווה את עילת התובענה ואם הסכסוך המשפחתי הוא שיצר את ההתדיינות ולא ההתדיינות היא שיצרה את הסכסוך.

ג. החלטה מפורטת ביותר בענייננו ניתנה ע"י השופט שוחט בפרשת ברוך¹⁷, בה מציע השופט קריטריונים ומבחנים על פיהם נזהה אם עילתה של התביעה היא סכסוך בתוך המשפחה.

המבחנים שמציע השופט שוחט על מנת לזהות תביעה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה הם מבחן מקורותיו ההסטוריים של הסכסוך, מידת הקרבה בין בני המשפחה הניצים, האם הסכסוך מבודד מיתר העניינים של בני המשפחה הצדדים לו, מספר בני המשפחה המעורבים בסכסוך, קיומו של גורם זר בסכסוך בין בני המשפחה.

ד. בפרשת פלוני ואח' נ' אלמונית¹⁸ תבעה התובעת את חתנה (בעלה של בתה), את אחיו ואת גיסתו של חתנה ואת אבי גיסתו. השופטת זיסקינד קבעה כי מדובר בתביעה שעילתה סכסוך בתוך משפחה בה מעורבים בני משפחה רבים, והאלמנט המשפחתי הוא הסיבה לסכסוך. לפיכך, נקבע כי תביעה מעין זו ראויה שתידון בבית המשפט לענייני משפחה מבחינת מטרת ותכלית חוק בית המשפט לענייני משפחה.

כלומר, גם כאן בית המשפט מתייחס לריבוי בני משפחה ולכך שהאלמנט המשפחתי הוא הסיבה לסכסוך.

ה. פרשת בוחבוט¹⁹ עוסקת בתביעות כספיות של האב כנגד הבן בעניין השותפות העסקית.

התביעות לא מוקדו רק בנכסי השותפות אלא גם בנכסים נוספים שהעמיד האב לרשות הבן או השותפות כדוגמת חנות וכספי פדיון מכירת חנות נוספת. השופט גייפמן קבע כי על מנת שתהיה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בתביעה, על האלמנט המשפחתי להיות הסיבה לסכסוך ולא תוצאת הלוואי.

הרציונל מאחורי רעיון זה, אליבא דשופט גייפמן, הוא שבית המשפט למשפחה ידון בסכסוך משפחתיים הנובעים מאותם יחסי אמון מיוחדים שמאפיינים את היחסים הפנים - משפחתיים. כלומר, השופט גייפמן גרס כי על האלמנט המשפחתי להיות הסיבה לסכסוך ולא אחת הסיבות.

ו. בפרשת נתניהו²⁰ נדונה תביעה שהגישה אשה כנגד בן-זוגה לשעבר. התובעת בקשה ליתן צו מניעה האוסר על הנתבע לפרסם קלטות, מכתבים ותמונות המצויים בידי הנתבע, ושפרסומם עלול לפגוע בפרטיותה של התובעת.

בית המשפט קבע כי בסמכותו לדון בתביעה וקבע גם כי רק כאשר הסכסוך לא היה בא לעולם אלמלא המדובר ביחסי משפחה - לפנינו סכסוך שמקורו בתוך המשפחה. האלמנט המשפחתי צריך להיות הסיבה לסכסוך.

ז. בפרשת סופיוב²¹ דובר בתובענה שהצדדים לה שלושה אחים וחמשה בעלי דין, שאינם בני משפחה. בין שניים מהאחים נטושה מחלוקת על בעלות במקרקעין, עליו נבנה בניין. אחד האחים טוען שהבעלות במקרקעין שלו מכוח הסכם וייפוי כוח נוטריוני עליו חתמו אחיו. מנגד, טוענים שני אחיו, שחתימותיהם על מסמכי עסקת היסוד זויפו. לסכסוך זה צורפו בעל כורחם קבוצה של דיירים, שאינם בני משפחה, המחזיקים בדירות בבניין. לטענת הדיירים, רכשו את הזכויות בדירות בתמורה ובתום לב.

נקבע כי לא כל סכסוך בין בני משפחה הוא סכסוך שנובע מיחסים פנים-משפחתיים. רק כאשר הסכסוך לא היה בא לעולם אלמלא המדובר ביחסי משפחה - לפנינו סכסוך משפחתי. בית המשפט קבע כי האלמנט המשפחתי צריך להיות הסיבה לסכסוך ולא תוצאת הלוואי. לפיכך נקבע כי לא התקיים היסוד השני הקבוע בחוק ש"עילתה סכסוך בתוך המשפחה" לפיכך התובענה אינה בגדר סמכותו של בית משפט למשפחה²².

ניתן להמשיך ולהביא החלטות נוספות לעניינינו, אך דומני כי ברור כי קיימות הלכות שונות ומבחנים שונים שאימץ לעצמו כל בית משפט כדי להכריע באם הסמכות היא לבית המשפט לענייני משפחה או שמא לבית המשפט האזרחי הכללי.

הלכת חבס

לאחרונה ניתן פסק דין²³ בו הנשיא א' ברק דן בשאלת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענות אזרחיות. השאלה שניצבה בפני בית המשפט הייתה: "מהם מאפייניה של תובענה "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה?". כדי להכריע בשאלה זו מציע הנשיא ברק לבדוק לשון ההוראה ואת התכלית המונחת ביסודה.

מבחינת לשון החוק, הנשיא ברק²⁴ כותב, כי סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה הותנתה בקיומם         של שני תנאים: הראשון, שהתובענה האזרחית תוגש על ידי אדם נגד בן משפחתו, או נגד עיזבון של בן משפחתו. והשני הוא שעילתה של התובענה הינה סכסוך בתוך המשפחה.

כאמור, התנאי השני מהווה את המשוכה העיקרית שעל בית המשפט לעבור עת עליו להחליט בשאלת הסמכות. מטרתו של התנאי השני הייתה למנוע מצב שבו כל תובענה אזרחית בין בני משפחה תהא בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.

התכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה נעוצה בתפיסה המבקשת לרכז בערכאה אחת את מלוא המחלוקת שבין בני המשפחה, מתוך רצון לרדת לשורשי המחלוקת ולפתור באופן יסודי את הבעיות האמיתיות שבין בני המשפחה. על רקע תכלית זו בוחן הנשיא ברק את הדיבור "שעילתה של התובענה הינה סכסוך בתוך המשפחה".

הנשיא ברק גורס, כי הדיבור "עילה" בהקשר זה משמעותו קיום של קשר בין התובענה האזרחית לבין הסכסוך המשפחתי. הוא קובע גם כי תובענה אזרחית עילתה בסכסוך בתוך המשפחה אם סיבת הסכסוך או מקורו הוא ביחסי המשפחה²⁵.

ברי שנדרש קשר בין התובענה האזרחית לסכסוך המשפחתי. השאלה הנשאלת היא מהי עוצמת הקשר הנדרש ?

לעניין זה כותב הנשיא ברק בפרשת חבס כדלקמן²⁶:

"אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. נמצא, כי מחד גיסא לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך גיסא, לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי. די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה."

אם כך, לקביעת הנשיא ברק, די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה ולא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי או, כדברי חלק מבתי המשפט הנמוכים, שהתביעה לא הייתה באה אל העולם אילולא הסכסוך המשפחתי. כל עוד אין מדובר בקשר רחוק או זניח בין הסכסוך לקרבה המשפחתית, תהיה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון.

השאלה העולה היא מתי נוכל לומר כי אופיו המשפחתי של הסכסוך מלמד על תרומה משמעותית לגיבושה של עילת תביעה.

לעניין זה קובע הנשיא ברק, כי יש לאתר את גורמי הסכסוך השונים תוך בחינת השאלה אם לגורמים המשפחתיים הייתה השפעה נכבדה על היווצרותה של עילת התביעה. לעניין זה מציע הנשיא להיסמך על מספר הנחות (עובדתיות) המשקפות את מציאות החיים:

מידת הקרבה בין קרובי המשפחה. ככל שהקרבה רבה יותר (כגון בני זוג), כך השפעתם על גיבושה של התובענה גדולה יותר.

מספרם של גורמים לבר-משפחתיים (כגון זרים ליחסי המשפחה) - ככל שמספרם רב יותר, כך קטנה תרומתם של יחסי המשפחה על עיצובה של עילת התביעה.

אם בין בני המשפחה קיימים קשרים עסקיים שונים, ורק באחד מהם התגלה סכסוך, בעוד שהאחרים מתנהלים כסדרם, יש להניח כי השפעת הקשר המשפחתי על התובענה שבה התגלה הסכסוך אינה משמעותית.

דא עקא, ששאלות עובדתיות אלה עלולות להוביל לכיוונים שונים²⁷. במקרה כזה הנשיא ברק קובע, כי שאלת הסמכות תוכרע ע"י איזון בין השיקולים המתנגשים.

השופטים שטרסברג-כהן וריבלין הסכימו לפסק דינו של הנשיא א' ברק. השופטת שטרסברג-כהן כותבת²⁸:

"אף אני סבורה, כחברי הנשיא, כי המבחן לתובענה ש"עילתה סכסוך בתוך המשפחה" לעניין סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, הוא מבחן המקור או הסיבה וכי "הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה". מבחן זה משרת את תכלית החוק."

בפסק דין חבס ניתנו, אם כן, כלים לבחינת שאלת הסמכות. כמו כן, הובעה גישה המרחיבה את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה - רק אם קיים קשר זניח או רחוק בין התביעה לבין הסכסוך המשפחתי לעילת התביעה יידון העניין בבית משפט אזרחי רגיל.

פסיקה שניתנה לאחר הלכת חבס

בפרשת שני²⁹ דובר בשני אחים בעלי מניות בחברה שהעבירו אותם לאחיהם השלישי לפי הסכם ביניהם. אחר כך הגישו שני האחים תביעה לביטול ההסכם לבית המשפט לענייני משפחה. כב' השופט שוחט קבע כי יש לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בתיק. הוגשה בר"ע ובה דן סגן הנשיא פורת.

השופט פורת קבע בסעיף 4 להחלטתו כדלקמן:

"לא נכונה העמדה כי סכסוך נחשב משפחתי רק אם בלא הקרבה לא היה נוצר הסכסוך. ההלכה היא שדי שהקרבה המשפחתית תתרום תרומה נכבדה וחשובה להיווצרות הסכסוך."

בכך הלך השופט פורת בעקבותיו של הנשיא ברק כקביעתו בהלכת חבס.

בפרשת פלמן³⁰ הגיש בעל תביעת נזיקין כנגד אשתו בגין נזקים שנגרמו לו בעת שטיפלה ברשלנות בלקוחות שבאו למרפאתו לצורך השתלת שיער. בית המשפט השלום³¹ קיבל את בקשת האשה להעביר את התובענה לבית המשפט לענייני משפחה³² וקבע כי:

"מקורותיו של הסכסוך ו"הלוז" נובעים ממערכת היחסים בין הצדדים בני זוג, ואשר נפרש כפי שקורה לא אחת לכיוונים שהקרינו על תלונות וטענות שהושמעו גם באזני צדדים שלישיים. אין לקבל מצב בו התביעה עטופה בעטיפה חיצונית של סכסוך אזרחי רגיל, שעה שעטיפה זו תוכה אינה כברה".

בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה ונקבע (בהיסמך על הלכת חבס) כדלקמן:

"נראה שאין מקרה יותר ברור למחלוקת שעילתה סכסוך בתוך המשפחה מאשר המקרה דנן. אין ספק שאלמלא היחסים העכורים בין הצדדים, שהביאו לדיונים בערכאות השונות, לא הייתה תביעה זו באה לעולם ...".

בפרשת האפרתי³³ תבעה אמו של הבעל את בנה ואת אשתו בנפרד להשיב לה את הסכום ששילמה כערבה לחובות הנתבעים בבנק. האשה טענה שהחוב בבנק הוא של הבן בלבד וכי הגשת התביעה היא בבחינת קנוניה בין הבעל לאמו. לכן, האשה בקשה להעביר את התביעה לבית המשפט לענייני משפחה. שופט בית המשפט השלום דן בשאלת הסמכות לפי הקריטריונים שקבע הנשיא ברק בהלכת חבס וקבע, כי התנאי הראשון מתקיים, והיחסים בין האשה לאמו של הבעל עונים להגדרה של "בן משפחה.

לגבי התנאי השני קבע השופט כדלקמן:

"הרקע לסכסוך הנוכחי, כפי שהוא משתקף בחומר המונח בפני, אינו רקע שכולו מעוגן ביחסים המשפחתיים, וחוששני שהייתי נזהר מקביעה כי התובענות דנא לא היו נולדות אלמלא היה מדובר בסכסוך משפחתי."

לבסוף דחה בית המשפט את הבקשה להעברת התובענה לבית המשפט לענייני משפחה.

החלטה זו של בית המשפט השלום לא נראית תואמת להלכת חבס דלעיל. בפרשת חבס נטען כי עילתו של הסכסוך היא "בתוך המשפחה" רק כאשר הסכסוך לא היה בא אל העולם אלמלא יחסי המשפחה. טענה זו נדחתה. בהלכת חבס אימץ בית המשפט העליון את הקו המרחיב של סמכות בית המשפט לענייני משפחה, באופן ש"לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי. די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה"³⁴.

לפיכך, גם אם בית המשפט מצא כי מעבר לסכסוך המשפחתי קיימת גם סיבה נוספת להגשת התביעה דנן, עדיין היה עליו להעביר את התביעה לבית המשפט לענייני משפחה³⁵.

סוף דבר

נראה לנו, כי המגמה שמוביל הנשיא ברק בהלכת חבס היא ראויה. עד להקמת בית המשפט לענייני משפחה³⁶, היה פיצול בערכאות שעסקו בענייני המשפחה: הן פיצול בין הערכאות האזרחיות לבית הדין הדתי והן פיצול בין הערכאות האזרחיות לבין עצמן. למשל: ענייני רכוש נדונו בבית המשפט השלום ובבית המשפט המחוזי לפי סכום התביעה. בענייני מקרקעין, כאשר דובר בחלוקת המקרקעין או חלוקת השימוש בהם, הסמכות הייחודית הייתה לבית המשפט השלום³⁷, אך כאשר דובר בסכסוך משפחתי שעניינו בעלות במקרקעין, הסמכות הייתה לבית המשפט המחוזי³⁸.

הפיצול האמור הביא לכך שנמנע טיפול כוללני בסכסוך המשפחתי ובכל ערכאה ניתן טיפול חלקי בלבד. כמובן, שכתוצאה מכך לעיתים התוצאה הכוללת בעניינה של משפחה פלונית לא הייתה צודקת. לאור הבעייתיות הנ"ל³⁹ המליצה ועדת שינבויים⁴⁰, בין היתר, לרכז את הסמכויות בענייני משפחה בערכאה אחת, בבית המשפט המחוזי. ברם, לבסוף הוחלט בחוק בית המשפט לענייני משפחה כי בתי המשפט לענייני משפחה יוקמו במסגרת בתי משפט השלום. על כל פנים, הגישה של טיפול אינטגרטיבי במכלול הסכסוך המשפחתי ולא רק בגזרה צרה שלו⁴¹, הוא שעמד בבסיס הקמתו של בית המשפט לענייני משפחה⁴². לפיכך, אימוץ גישה מרחיבה לצורך פרשנות התיבה ש"עילתה סכסוך בתוך המשפחה", נראה ראוי ותואם לתכליתו ותמצית מהותו של החוק⁴³. מכאן גם נובעת חשיבותה של הלכת חבס, בה עסקנו במאמר זה. אילולא אומצה גישה זו ע"י בית המשפט העליון, היה נותר פתח לצדדים ניצים להפעיל לחץ על בני זוגם באמצעות הגשת תביעה בפני בית המשפט השלום או המחוזי וכך לשפר את מצבם ובד בבד לפגוע בתכליתו העיקרית של בית המשפט לענייני משפחה.

במאמר זה דנו, בין היתר, בפרשנות התיבה "סכסוך בתוך המשפחה". מאחר שפרשנות התיבה הנ"ל מהווה לב ליבה של הסמכות העניינית של בית המשפט לענייני משפחה בדונו בתביעה אזרחית, חשוב שתהיה הגדרה ברורה וקריטריונים ברורים לפרשנותה של תיבה זו. הפרשנות צריכה להיות ברורה לא רק לשופטים היושבים בדין אלא גם לצדדים ולמזכירות בית המשפט המקבלת את התובענה לרישום. לכן, אסור לה לשאלת לה להיות תלויה בהבחנה דקה וקשה⁴⁴. גם מסיבה זו נראה לנו כי הפרשנות המרחיבה שנותן הנשיא ברק בפרשת חבס לתיבה "סכסוך בתוך המשפחה" היא ראויה.

לפיכך, אנו מקווים כי בתי המשפט הנמוכים יפנימו את הלכת חבס וינקטו בגישה שתרחיב את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה ע"י שתינתן פרשנות מצמצמת לסייג הקבוע בסעיף 1(2) לחוק - "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה", כך שדי יהיה ש"הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה"            על מנת שבית המשפט לענייני משפחה ירכוש סמכות לדון בתובענה.

* הכותב הינו עו"ד במשרד עורכי דין טאוסיג, סטודנט לתואר שני במשפטים, עוסק בנזקי גוף (ת. דרכים ורשלנות), משפחה וירושה ובתחום האזרחי - כללי.

הכותב הוא חבר בועדת חקיקה: סד"א וראיות של לשכת עורכי הדין ומשמש גם כמנהל תחום סדר דין וראיות באתר PsakDin.co.il.

** כל המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.