סדרן הירקות ב"קריות זול" נשלח עם חברו להרים מיכל אבטיחים כבד. לטענתו, דרכו למחסן נחסמה על ידי מכונית של השכנים, לכן הוא וחברו הרימו את הארגז מעליה והסדרן נפגע בגבו. בימ"ש השלום בחיפה קיבל את תביעתו, למרות עדותו הבעייתית.
סדרן הירקות – התובע – התחיל לעבוד ב"קריות זול" בספטמבר 2008. ביולי 2009 במסגרת יום עבודה רגיל, הוא וחברו לעבודה נשלחו להוציא דרך המחסן מיכל פלסטיק גדול המשמש לאחסון אבטיחים.
לייעוץ בנזקי גוף:
עורך דין דיני נזיקין
התובע טען כי דרך הכניסה למחסן הייתה חסומה על ידי רכב של אחד השכנים, ולכן הם נאלצו להרים את הארגז מעליו. הוא טען כי מדובר במיכל כל כך כבד, שהיה צריך להעביר אותו במלגזה ולא בארבע ידיים, אולם הם עשו את שהוטל עליהם.
התובע המשיך וסיפר כי ברגע שהם הורידו את המיכל, "נתפס" לו הגב והוא לא היה מסוגל לזוז. בעקבות האירוע התגלו אצלו בלטי דיסק מרובים, והוא נותח פעמיים.
בדצמבר 2011 הוא החליט להגיש תביעה נגד המעסיק, בה הסביר כי לפני התאונה מצבו הבריאותי היה מצוין, אולם לאחריה הוא לא שב לעבודה. לטענתו, הוא ביקש מהמעסיק שימצא לו תפקיד חלופי המתאים למגבלותיו, אך זה סירב.
המעסיק מצידו טען כי עדות התובע אינה אמינה, משום שכבר לפני האירוע הוא סבל מכאבים שונים ונכות נפשית.
כן הוא טען כי התובע אחראי לתאונה, משום שהוא היה יכול לפנות לשכנים שיזיזו את הרכב, במקום להרים את המיכל מעליו וליצור לעצמו נזק.
מגבלות אישיות
השופט אהרון שדה הסביר כי לא מדובר בתובע "רגיל". "למעשה קשה מאוד לסמוך ולו על משפט אחד שלם שיצא מפי התובע כמשפט המשקף אמת אובייקטיבית", כתב השופט. מדובר בתובע מרקע חלש מאוד, שעבר משברים בחייו, פשיטת רגל, והחיים לא חייכו אליו – אלא הצריכו ממנו יצירת מניפולציות, שהוצגו כמעט בכל הופעותיו בבית המשפט, בהן ניסה להרשים בישיבה והליכה כפופות ומיוסרות.
מצגים אלו, סבר השופט, היו בקלות יכולים לפסול את תביעתו.
עם זאת, הוא התרשם שהבעייתיות בעדותו איננה נובעת דווקא מהצורך לרמות, אלא קשורה במגבלותיו האישיות. לכן השופט בחר לנהוג כלפיו בגמישות כשהסתמך על עדות החבר שעשתה רושם מהימן, ועל בסיסה קיבל את התביעה.
השופט הסביר כי אמנם מעסיק אינו חב באופן אוטומאטי באחריות לתאונה, אולם הוא חייב לדאוג לסביבת עבודה בטוחה לעובדיו, במיוחד כשמדובר בעובדים לא מקצועיים בדרג נמוך. מה גם שהמעסיק לא הוכיח כי הייתה במקום אלטרנטיבה בדמות מלגזה להעברת המיכל, ולא סתר את עדות החבר.
עם זאת, השופט הסכים עם המעסיק כי מאחר שהתובע לא טרח לבקש להזיז את האוטו או למצוא פתרון שיפחית את הנזק שנגרם לו, עליו לשאת בחלק מהאחריות לתאונה.
לפיכך פסק השופט שדה כי על המעסיק לפצות את התובע עבור הפסדי שכר לעבר ולעתיד, כאב וסבל, ניידות וטיפולים רפואיים, ועזרת צד שלישי בסך 745 אלף שקל. מסכום זה הופחתו 20% עבור אשם תורם, ועוד 495 אלף שקל שהביטוח הלאומי כבר שילם.
כך שלבסוף היתרה לתשלום עמדה על 105 אלף שקל, אליה יצורפו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 29,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד נ. ארז
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מ. שירין
* עורך דין תומר בכר עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין