אישה נפצעה קשה לאחר שהותקפה בידי הכלבה של השכנים – אם ובנה – אנשים קשיי יום ומעוטי יכולת. במהלך הדיונים בתיק היא הבינה שסביר להניח שאת הפיצוי על נזקיה – 236 אלף שקל – היא לא תצליח לקבל. כיצד ניסה בית המשפט לעזור לה?
האירוע התרחש לפני ארבע שנים. כלבה אסיאתית גדולה התנפלה על האישה בכניסה לבניין, נשכה אותה ביד ובשד ימין והפילה אותה ארצה. השכן שהחזיק בכלבה – אז נער בן 14 – נבהל וברח לביתו.
לעזרה בהגשת תביעות נגד מעוולים
עורך דין נזקי גוף
האישה הובהלה לבית החולים וולפסון שבחולון ואושפזה שם למשך עשרה ימים, שבהם עברה ניתוח בירך. בהמשך שהתה 22 יום בבית חולים שיקומי ולאורך תקופה ארוכה נאלצה לעבור פיזיותרפיה ולהיעזר במקל.
נזקי התאונה הקשים, ששינו את חייה, הביאו אותה לתבוע פיצוי מהבן ואמו – שכניה.
הנתבעים, מצידם, ניסו ככל יכולתם להוציא את הנער מהתסבוכת. אמו לקחה אחריות על האירוע וביקשה שלא להטיל על בנה שום אחריות. היא טענה שהיא בעלת הכלב ושבנה היה אז בסך הכל בן 14, וביקשה שלא לגרום לו להתחיל את חייו הבוגרים עם חובות.
אלא שמשמעות הוצאת הנער מהמשוואה היא שהתובעת לא תקבל שקל, משום שאמו – הנתבעת – נמצאת במצב כלכלי קשה ומוגדרת חדלת פירעון בהוצאה לפועל.
משכך, התובעת התעקשה שבית המשפט יחייב את הבן "ביחד ולחוד" עם אמו, כך שתוכל לגבות ממנו את הפיצויים המגיעים לה.
במהלך הדיונים בתיק התגלה כי הנער הסתובב עם הכלבה ללא מחסום אף ששנתיים לפני האירוע התרחש אירוע נשיכה נוסף, שבגינו אמו הורשעה ונגזר עליה מאסר על תנאי. בנוסף, ולאחר שהתקבלה חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט – הגיעו הצדדים להסכמה שהפיצוי לתובעת יעמוד על 236,000 שקל.
מגיל 12 מבינים
מכאן נותר לשופטת אורלי מור-אל לדון בשאלה העיקרית שהתעוררה בתיק והיא האם גם הנער, שהיה קטין בעת האירוע, אחראי לנזקי התובעת ויצטרך לשלם לה פיצוי.
התשובה לשאלה זו נענתה על-ידי השופטת בחיוב משום שמגיל 12 קטינים נחשבים כבר מספיק בוגרים כדי לשאת באחריות המשפטית על מעשיהם.
לפי השופטת, במקרה הזה ניתן לחייב את הנתבע בנזיקין בשתי דרכים: כמי שמחזיק בכלבה דרך קבע, וכמי שהתרשל. בעניין זה, קבעה השופטת, כי מי שמסתובב עם כלב במקום ציבורי חייב לנקוט באמצעי זהירות שיימנעו פגיעה בציבור – על אחת כמה וכמה כשמדובר בכלב שכבר נשך בעבר.
המחוקק קבע במפורש כי לא תתאפשר יציאה של כלב למתחם הציבורי ללא רצועה ומבלי שהוא מוחזק בידי אדם שיכול לשלוט עליו. במקרה הזה, הנתבע לא הצליח לשלוט על הכלבה וגם היה עליו לשים לה מחסום, בשל מסוכנותה.
השופטת גם קיבלה את עמדת התובעת לפיה הנתבע אחראי "ביחד או לחוד" עם אמו, שכן השניים נחשבים ל"מעוולים במשותף". המשמעות היא שהתובעת תוכל לתבוע את כל הפיצוי רק מהנתבע מבלי לתבוע את אמו, שממילא לא יכולה לשלם.
"אכן התוצאה, לפיה כל הפיצוי עשוי לפול לפתחו של הנתבע שהיה קטין בעת התאונה בשל חדלות הפרעון של הנתבעת, על אף חלקה המהותי והכבד בפרשה מעוררת אי נוחות", כתבה השופטת. ואולם, היא פסקה שאין מקום לסטות מההלכה ולהתחשב בנתבע, כשמנגד עומדת התובעת שבריאותה נפגעה וכמעט שאין לה סיכוי לקבל פיצוי.
בסיכומו של דבר שני הנתבעים חויבו בפיצוי המוסכם כאמור, בתוספת החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד של 23.4% מהסכום.
- ב"כ התובעת: עו"ד אביטל עזר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד רונן וזינה
* עו"ד שגיא דותן עוסק בנזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין