עובד בחברת ניסור וקידוח בטון נפגע בעינו. עוה"ד ד"ר ערן אגו והילה בועז-גבאי מסבירים מדוע היה זכאי לפיצוי גבוה על אף שלא השתמש באמצעי המיגון שניתנו לו, וזילזל בנהלים.
עובד בחברת מ. סעדון בע"מ, העוסקת בניסור וקידוח בטון, נהג במסגרת עבודתו להפעיל מסור הידראולי לניסור בטון. באוגוסט 2007, במהלך עבודתו, נפל המסור מהקיר ונשברה ממנו שן שנתזה לכיוון עינו. כתוצאה מחדירת חלקי מתכת, נקרעה רשתית עינו השמאלית של העובד, שעבד ללא משקפי מגן.
בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בירושלים כנגד החברה ובעליה, טען העובד כי הוא נדרש להפעיל את המסור בשלט רחוק, ממרחק של כארבעה מטרים בלבד מהקיר שאותו ניסר, בניגוד להנחיות הבטיחות המורות על שמירת מרחק גדול יותר. עוד טען, כי במועד התאונה לא צויד במגן פנים, שמהווה חלק ייעודי ובלתי נפרד מהמסור, וכי גם למסור עצמו לא היה מגן, שיכול היה למנוע מהנתזים לעוף לכיוונו.
התובע הוסיף, כי למרות שהוא בעל ניסיון רב בתחום ומכיר את הצורך במיגון, ועל אף שקיבל בעבר משקפי מגן מהנתבעת, הוא נהג להשאיר אותם ברכבו, מכיוון שלא ניתן לבצע את עבודתו עם המשקפיים שמתלכלכים מאוד בזמן העבודה, וצריך לנקותם כל הזמן. עם זאת, אישר התובע, ששימוש במשקפי מגן היה מונע את פציעתו.
לפסקי דין נוספים בעניין פגיעה בעבודה
הנתבעים טענו להגנתם, כי התובע, שהינו עובד ותיק ומיומן שמשמש כראש צוות בחברה, מודע להנחיות הבטיחות לשימוש במסור. הם הוסיפו, כי ביום התאונה היו בידי העובד משקפי מגן, כפפות ומסכת אבק שסופקו לו. בנוסף קיימים מגני מסור במחסני החברה, וראשי הצוותים בעצמם הם אלה שמחליטים האם להשתמש במגן או לא. לבסוף טענו, כי אם העובד היה מקפיד על הנחיות הבטיחות ומרכיב במשקפי מגן, הפגיעה בעינו הייתה נמנעת.
המעביד צריך לפקח
השופטת יעל ייטב קבעה, שהתובע לא נקט באף אחד מאמצעי הבטיחות: לא שמר מרחק, לא הרכיב מגן למסור, ולא חבש משקפי מגן. היא ציינה, כי סביר להניח שהתאונה הייתה נמנעת גם לו העובד היה עושה שימוש במשקפי המגן בלבד.
יחד עם זאת, קבעה השופטת, כי לא די בהעמדת אמצעי בטיחות לרשות העובדים. על המעביד לפקח על העובדים, לאכוף את השימוש באמצעי הבטיחות, ולוודא שסביבת העבודה שלהם בטוחה. השופטת הוסיפה, שעל המעביד לקבוע כללים ברורים לשימוש באמצעי המיגון, לוודא שאכן נעשה בו שימוש, ולא להותיר את שיקול הדעת בידי העובדים. במקרה זה, קבעה, הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה.
השופטת הוסיפה, כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 20% בעקבות התעלמותו מאמצעי הבטיחות שעליו לנקוט בעבודה.
לבסוף קבעה השופטת, כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואית בשיעור של 41% ונכות תפקודית בשיעור של 30%, וכי על הנתבעים לפצותו בעבור נזקיו, בסך של 1,068,755 שקל, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6%.
מסכום הפיצוי, נקבע, יש להפחית 20% בשל אשמו התורם של התובע.
*עוה"ד ד"ר ערן אגו והילה בועז-גבאי עוסקים בדיני עבודה.
**הכותבים לא ייצגו בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין