שני שותפים שפעלו לפיתוח מיזם להקמת רשת ברים זולה תבעו לפני 3 שנים שותף שלישי, שפרש והקים את "דרינק פוינט", מיזם דומה שהפך להצלחה. השופטת כוכבה לוי: אין הגנה חוקית ל"רעיון".
שלושה יזמים צעירים שעסקו בניהול מקומות בילוי וברים, גיבשו במהלך שנת 2011 רעיון עסקי שעיקרו היה הקמת רשת חנויות למכירת אלכוהול איכותי במחירים מוזלים. בחלוף שנה, חבר אחד היזמים לשותפים אחרים, ויחד הם הקימו את רשת הברים "דרינק פוינט" הנשענת על רעיון דומה והפכה להצלחה מסחררת.
בתביעה שהגישו באפריל 2013 לבית משפט השלום בתל אביב, טענו שני היזמים כי הנתבע עשה שימוש מאחורי גבם ברעיון העסקי שהגו במשותף, תוך שנישל אותם מזכויותיהם. לפיכך הם ביקשו מבית המשפט שיצהיר כי הם זכאים ל-2/3 מהכנסות הרשת.
בתביעה שהוגשה נגד השותף לשעבר, השותפים שחברו איתו, התובעים הסבירו ש"דרינק פוינט" הוקמה על סמך התוכנית העסקית המקורית שהם פיתחו יחד, שעיקר חדשנותה היה בחיסכון הגדול בעלויות שמאפשר למכור אלכוהול איכותי במחיר זול. לטענתם, הם השקיעו במיזם זמן וכסף רב, ועמלו על פיתוחו עם אנשי מקצוע שונים.
השותף שפרש טען מנגד, כי הוא זה שהגה את הרעיון הכללי, הוציא עליו כספים, והציע לתובעים להיכנס כשותפים. שותפותם הותנתה, לטענתו, בכפוף להצלחתם לגייס מימון או לצרף משקיעים, אולם הם לא הצליחו בכך ועל כן המיזם המשותף לא קרם עור וגידים, ונותר בגדר רעיון בלבד.
הוא המשיך וטען כי התובעים ניתקו איתו מגע למשך כחצי שנה, ורק לאחר מכן, הוא התקשר עם שותפים אחרים על פי מודל עסקי שונה לחלוטין. זאת, לטענתו, מבלי לעשות שימוש כלשהו בתוצרים פרי "המיזם המשותף".
סכומים זעומים בלבד
לאחר שמיעת הצדדים הניצים, קבעה השופטת כוכבה לוי כי אין צורך להכריע בשאלה מי מביניהם הגה את הרעיון, שכן ממילא על פי דיני זכויות יוצרים אין הגנה חוקית ל"רעיון" כשלעצמו. ההגנה שמעניק חוק זכויות יוצרים היא לדרך הביטוי של הרעיון, כלומר, לתוצרים הממשיים שלו, כמו התכנית העסקית שהוכנה, דוגמאות של לוגו, הדמיות בסיסיות של הסניפים העתידיים ועוד.
אלא שהשופטת לא התרשמה שהתובעים השקיעו מאמץ ניכר בפיתוח ובהמצאת הרעיון שהוביל לפתיחת רשת "דרינק פוינט", ובכל מקרה, התובעים לא הצליחו להוכיח שהרשת עשתה שימוש בתוצרי העבודה המשותפת שלהם, ככל שהתובעים אכן פעלו להשקעתם.
השופטת אף התייחסה לפן הכלכלי של ההתקשרות העסקית שפורקה וכתבה כי "יש לזכור שמערכת היחסים שהתקיימה בין השותפים למיזם לא הייתה כרוכה בהשקעה של כספים כלשהם. הסכומים שהוצאו מכיסם של התובעים, אם בכלל הם סכומים זעומים בלבד".
בנוסף, השופטת מצאה כי הרעיון המשותף של התובעים והנתבע לא היה ייחודי וחדשני באופן שמקנה להם בלעדיות על המיזם. בתוך כך השופטת הבהירה כי הרעיון עצמו אינו מוגן קניינית, ולכן התובעים מוזמנים לממש את הרעיון שלהם בלי הנתבע.
"אמנם היוזמים חברו יחדיו בניסיון לבחון מימושו של רעיון אשר לא צלח מסיבות שונות, אלא שלא הוכח כי הנתבע פגע בזכות קניינית כלשהי של התובעים או הפר התחייבות כלשהי כלפיהם או עשה שימוש בקניין רוחני של התובעים או בזכות כלשהי שלהם, באופן המקים לתובעים זכות לקבלת סעד כספי". סיכמה השופטת ודחתה את התביעה.
התובעים חויבו בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך של 35,100 שקל.
- ב"כ התובעים:עו"ד יורם וסרצוג ועו"ד ערן גוטפריד
- ב"כ הנתבעים: עו"ד בייזר שי
עו"ד חניאל זכרי
עוסק/ת ב-
דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין