באחרונה אישרה מנכ"ל משרד הפנים, גב' אורנה הוזמן-בכור, מינוי יו"ר לוועדת ערר לענייני ארנונה עירונית, לאדם שאיננו עו"ד בהכשרתו, אף שהנחיית מנכ"ל משרד הפנים מחייבת שמינוי יו"ר ועדת הערר לענייני ארנונה עירונית יהיה רק לעורך דין הכשיר להתמנות כשופט בית המשפט השלום המצוי בדיני רשויות מקומיות ומיסוי מוניציפלי. המינוי האמור מנוגד להנחיות מנכ"ל משרד הפנים עצמה. הנחיות מנכ"ל משרד הפנים עוסקות אך ורק במינוי יו"ר ועדת הערר לענייני ארנונה עירונית אך אינן מדברות על מינוי חברי וועדת הערר האחרים[1].
תושב שקיבל הודעת ארנונה מן הרשות המקומית רשאי להשיג עליה בתוך 90 ימים מעת קבלת ההודעה בפני מנהל הארנונה העירונית, שהוא עובד הרשות המקומית שמונה כדין לתפקיד וסמכותו אינה יונקת מכפיפותו לראש הרשות אלא מעצם המינוי. עליו למלא את תפקידו ביושר ולקבל את החלטותיו בהתאם לחוק ולא בהתאם לאינטרסים של הרשות. אופי החלטותיו שיפוטי, הוא מכריע בעימות שבין האזרח או בית העסק לבין מחלקת הגביה של הרשות המקומית והחלטתו מחייבת.
על החלטת מנהל הארנונה העירונית ניתן לערור בזכות בפני ועדת הערר העירונית בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתו. ועדת ערר משמשת ערכאת ערעור על החלטות מנהל הארנונה העירונית בהשגה. ועדת הערר לענייני ארנונה עירונית היא ערכאה שיפוטית המקבילה במעמדה המשפטי לבית משפט שלום. על האזרח להיות מודע למניין הימים הן לשם הגשת ההשגה בפני מנהל הארנונה והן לשם הגשת ערר בפני ועדת הערר. איחור במועדים מסכל את האפשרות להצליח.
בשנים הראשונות להקמתן של ועדות הערר לענייני ארנונה, יכולים היו להתמנות לתפקיד חברי הוועדה "אנשי שלומנו", שראשי הרשויות מצאו לנכון למנותם על מנת להעניק להם כבוד או שררה. כך יכולים היינו לראות רשויות שחלק מחברי ועדת הערר שלהן היו אנאלפביתים שלא ידעו קרוא וכתוב וכל כישוריהם התמצו בעובדה שהיו קבלני קולות או פעילים פוליטיים של ראש הרשות.
בעבר, היו לא מעט ועדות ערר שהחלטתן התמצתה במילה אחת: "מתקבל" או "נדחה". כך, ללא פרוטוקול, ללא דיון, ללא פירוט נימוקי ההחלטה ובלי מתן אפשרות לתקוף את ההחלטה או לערער עליה. על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה עירונית ניתן לערור אל בית המשפט המחוזי בזכות. בתי המשפט מתייחסים אל ועדות הערר לענייני ארנונה כאל ועדות מקצועיות שמומחיותן אינה מוטלת בפסק ונמנעים בדרך כלל מלהתערב בקביעות של חבריהן.
הדרישה היחידה כיום לכשירות מינוי כחבר בוועדת ערר לענייני ארנונה היא שחבר הוועדה יהיה מי שכשיר להיבחר למועצת הרשות המקומית, משמע שבוועדת הערר חייב לכהן רק תושב המקום. לא ברור מדוע נקבעה הדרישה הזאת שטומנת בחובה בעייתיות מרובה במיוחד בישובים קטנים שבהם אוכלוסייה מצומצמת וכולם מכירים האחד את השני. אין כל הגיון לכך שחברי ועדת הערר יהיו שכנים, מכרים, או חברים של העוררים המתדיינים בפניהם. יש טעם לפגם דווקא בדרישה זו. אין דין חבר ועדת ערר בתל אביב –יפו כדין חבר ועדת ערר ביישוב דל תושבים.
אף שהנחיית מנכ"ל משרד הפנים, כאמור, מחייבת שתנאי למינוי יו"ר ועדת הערר לענייני ארנונה עירונית הוא שיהיה עורך דין הכשיר להתמנות כשופט בית המשפט השלום המצוי בדיני רשויות מקומיות ומיסוי מוניציפלי, הרי שליו"ר הוועדה קול אחד בוועדת הערר לענייני ארנונה עירונית ושני החברים האחרים בהרכב יכולים לקבל החלטת רוב בניגוד לדעתו, ובוודאי שבניגוד לחוק בו אין הם בקיאים ושהפרוצדורות של ההליך אינן ידועות להם.
בין חברי ועדות לענייני ארנונה עירונית ברחבי הארץ יש לא מעט עו"ד בעלי ניסיון. אין כל טעם או הצדקה להגביל את סמכות כהונתם רק ליישוב בו הם גרים. נהפוכו, ראוי לאפשר לחברי ועדת ערר מנוסים לתרום מן הידע המקצועי ומניסיונם ברשויות מקומיות נוספות.
ראוי, אם כן ששר הפנים יתקן את המצב וישנה את הדרישות. ראשית יבטל את הדרישה התמוהה לפיה חבר ועדת ערר לענייני ארנונה עירונית יהיה רק תושב הרשות המקומית. שנית, יחייב מינוי רק של עורכי דין או רואי חשבון לתפקידי חברי הוועדה, ובמקרים אחרים של מי שאיננו עו"ד או רו"ח אך שיש לו ניסיון רב שנים במיסוי מוניציפלי ובדיני ארנונה (למשל מי שכיהן שמנהל ארנונה ברשות מקומית אחרת).
[1] במיונים לוועדות הארנונה אין דרישות סף, אסף אורן, דמרקר נדל"נ ע' 47 פורסם ביום 22-01-2016.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין