המדינה ערערה על זיכויו של מנהל מחלקה במרכז לבריאות נפש מעבירות מין ברופאה, לאחר שהמתלוננת סירבה להסיר חיסיון עם פסיכולוג. העליון נקלע ללבטים.
בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה הרשיע ביוני 2014 מנהל מחלקה במרכז רפואי לבריאות הנפש בביצוע מעשים מגונים והטרדה מינית ברופאה במחלקתו, תוך ניצול יחסי מרות בעבודה. ביה"ד גזר עליו נזיפה חמורה, פיטורים לאלתר ופסילה משירות במשרד הבריאות לשנתיים.
לשאלות בנושאים פליליים:
כנסו ל- פורום פלילי
מנהל המחלקה ערער לביהמ"ש המחוזי, שקבע כי לא הוכח ברמה הנדרשת שהמנהל ביצע את המיוחס לו. הוא זוכה מחמת הספק, בין היתר לאור סיכסוך מקצועי ויתכן אף קשר מיני שהיה בין הצדדים בהסכמה.
בפסק הדין צוין, כי לאחר שהמתלוננת העידה שסיפרה לפסיכולוג שלה על התנהגות המנהל, הוצע לה להעיד את הפסיכולוג בבית המשפט במטרה לבסס את התביעה, אך היא סירבה מטעמי חיסיון מטפל-מטופל. הימנעותה מלהביא ראיה זו, קבע המחוזי, מלמדת שהראיה כנראה פועלת לרעתה.
נציבות שירות המדינה הגישה לביהמ"ש העליון בקשת רשות לערער על פסק הדין. היא טענה, שהמחוזי יצר הלכה שגויה שמשמעותה היא שאי הסכמת מטופל לוותר על חיסיון עם פסיכולוג מובילה להנחה שאם היה מעיד את הפסיכולוג טענותיו היו נסתרות. קביעה זו מנוגדת לכל הרעיון שבבסיס החיסיון – הגנה על פרטיות המטופל ויעילות הטיפול.
עוד טענה המדינה, כי המחוזי התעלם מהקביעות הראייתיות של בית הדין המשמעתי והסיק מסקנות שגויות מהעדיות, אף שהוא לא שמע אותם.
מנהל המחלקה השיב לבקשה וטען, כי היא אינה מצדיקה דיון שלישי בבית המשפט העליון. קביעת המחוזי בנוגע לחיסיון, טען, נאמרה כאמרת אגב בסוף פסק הדין לאחר שנקבע שחומר הראיות לא מספיק להרשעה.לשיטתו, לא מדובר בקביעת הלכה כללית, אלא בהחלטה נקודתית בלבד.
"לא המתלוננת עומדת למשפט"
המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין ציין כי בדרך כלל כאשר אדם נמנע ללא סיבה מהבאת ראיה שתתמוך בגרסתו, ניתן להניח שהראיה תתמוך בגרסה הנגדית, ואולם המצב שונה כשמדובר בהסרת חיסיון מקצועי, ויש להגן ככל האפשר על פרטיות המטופלים.
עם זאת, במקרה הזה המתלוננת היא זו שסיפרה כי דיברה עם הפסיכולוג על המעשים. ההצעה להסיר את החיסיון נועדה דווקא כדי להביא להרשעת המנהל ואף הוסכם לעשות זאת באופן מרוכך - כך שיעיד רק אם הוזכרה בפניו התלונה ולא על תוכן הטיפול. משכך, אי הסכמתה תמוהה בהתחשב בכך שידעה שהתוצאה תהיה זיכוי הנאשם. כך או כך, קבע השופט, קביעת המחוזי בעניין זה הייתה נדרשת מאחר שחומר הראיות לא הספיק להרשעה.
בסיכומו של עניין השופט רובינשטיין דחה את הבקשה, אם כי ציין שעשה זאת לאחר לבטים רבים, ובין היתר לנוכח העובדה שמנהל המחלקה, שיגיע השנה לגיל 67, הסכים לפרוש לגמלאות אם בקשת המדינה תידחה.
חרף העובדה שפסק הדין של המחוזי נותר על כנו, השופט רובינשטיין מתח ביקורת חריפה על חלק מקביעותיו, שלדבריו הרחיקו לכת. כך למשל ציין המחוזי כי "ניתן להניח, כי אם הייתה התנהגות מינית כלשהי בין הצדדים, כפי טענתה של המתלוננת, הרי שזעמה ניצת עקב כך שהיא הבינה כי קשר מיני זה, ככל הנראה, לא הוביל אותה אל התפקיד בו חשקה...".
על כך השיב השופט רובינשטיין: "לא המתלוננת היא העומדת למשפט... אמנם על בית המשפט לשמור כראוי על זכויותיו של הנאשם ולהכריע בין הגרסאות... אך בכך אין כדי להצדיק פגיעה במתלוננת".
- ב"כ המבקשת: עו"ד ד' אלדד
- ב"כ המשיב: עו"ד ג' אדרת, עו"ד נ' ליפסקר
* עו"ד מוטי אדטו עוסק במשפט פלילי.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין