משפט חוזר בישראל- אפשרות תיאורטית או מציאות קיימת?

א. הרשעת חפים מפשע- האומנם?

כבר בשנות החמישים, עמד בית המשפט העליון, מפי כב' השופט אגרנט ז"ל, על כך ש:" מטבע הדברים לא קיימת, וטרם נוצרה, באיזו ארץ שהיא מערכת משפטית העשויה לפעול בשלמות וללא תקלה ולעשות צדק מוחלט בכל מקרה ומקרה...אך השופטים בהיותם אך בני אדם, עלולים לטעות מידי פעם". (בג"צ 175/50 ראובן נגד יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד ה 737, 751).

השופט חיים כהן ז"ל, כתב כך:" כל עוד מופקדת השפיטה בידי בשר ודם, אי אפשר למנוע טעויות- ועשיית צדק ומניעת עוול אינן עולות בקנה אחד עם כללי הסופיות. אפילו נאמר שניתן לגלות בעקרון הסופיות צדק פורמלי, צדק מהותי, אין בו". (ח' כהן "ואשיבה שופטיך כבראשונה, ספר חמ'י גבריהו- מחקרים במקרא ובמחשבת ישראל) ירושלים, תשמ"ט, בעריכת לוריא)1, 16.

באנגליה פורסם בשנת 1993 דו"ח של ועדת RUNCIMAN , שהוקמה בעקבות חשיפת מספר הרשעות של נאשמים חפים מפשע. ( פרשת "הארבעה מגילפורד" ופרשת "השישה מבירמינגהם"). כיום לאחר עשרות שנים, האנגלים מודים בפה מלא בקיום של טעויות משפטיות הרות גורל, וגרימת עיוות דין לנאשמים חפים מפשע. יש הסבורים כי שיטת המשפט האנגלית הינה שיטה שמרנית ולא ליברלית. אך ההיפך הוא הנכון. מערכת המשפט האנגלית פיתחה מנגנון שלם לטיפול בבקשות למשפט חוזר. מדובר בגוף חיצוני שקיימת לו הסמכות לבצע חקירות עובדתיות מתוך מטרה לאתר ראיות מזכות, שיביאו לתיקונם של עיוותי דין.

במסגרת פרוייקט החפות ("Innocence Project") שהחל בארה"ב ב- 1992 ב - Cardozo Law School ע"י המלומדים האמריקנים Scheck ו - Neufeld, נערכו בדיקות D.N.A. שבהן הושוו ראיות שהוצאו מהמחסנים המאובקים (כגון כתמי זרע על בגדים) עם חומר גנטי שנלקח מגופם של אסירים מורשעים (כגון דם).

נתקבלו בפרוייקט החפות שהתבצע בארה"ב ממצאים מדהימים. עד היום זוכו כ - 170 אסירים שהורשעו ברצח או באונס בארה"ב ושנידונו למאסר עולם או לעונש מוות. מכיוון שההוכחה באמצעות D.N.A. השוללת את זהותו של הנאשם כמבצע העבירה היא וודאית, לא נותר עוד מקום לפקפק בקיומן של הרשעות של חפים-מפשע.

אסור לנו להשלות את עצמנו, כי הנתונים בארה"ב אינם רלבנטיים למדינתנו. השאלה היא איננה אם קיימות טעויות, אלא מה כמותן, כיצד להפחית את מספרן, ומה לעשות כאשר הן מתגלות.

ב. הסיבות להרשעה של נאשמים חפים מפשע;

הבסיס הגדול ביותר להרשעה של חפים-מפשע בישראל הוא האפשרות המשפטית הקיימת להרשיע אדם על סמך הודאתו בלבד. הדוגמה הברורה לכך הינה פרשת ברנס, במסגרתה ברנס הודה ברצח שלא ביצע, לאחר שהופעל עליו לחץ בלתי סביר לשם השגת הודאה, תוך שימוש באמצעים פסולים.

מחקרים שונים איתרו סיבות נוספות להרשעת נאשמים חפים מפשע, כגון: לחץ ציבורי לפענח פשעים איומים; החלטתו של נאשם לשמור על זכות השתיקה. הסיבות העיקריות להרשעות מוטעות הן זיהוי מוטעה מצד עד ראייה, וכן דרכי פעולה פסולות של המשטרה. כך למשל עולה מדברי בית המשפט, בעניין ברנס (מ"ח 3032/99 ברנס נ' מדינת ישראל), כי לחץ ציבורי למציאת רוצחה של רחל הלר ז"ל- שגופתה נמצאה ב-1974 ועליה סימני התעללות קשים - הניע את המשטרה לסיים את הפרשה במציאת האשם. עלה חשש, כי השוטרים שיקרו בעדותם והפעילו לחץ פיזי על ברנס. כאמור, רק ב-2002 זוכה ברנס לאחר שהתקבלה בקשתו הרביעית במספר למשפט חוזר.

ג. העילות לקיום משפט חוזר;

שופט יחיד של בית המשפט העליון מוסמך להורות על קיומו של משפט חוזר במקרה שבו הורשע אדם, אם מתקיים אחד מן התנאים הבאים:

1. בית משפט פסק שאחת הראיות שהוגשו במשפט המקורי יסודה בשקר או בהונאה, ואלמלא אותה ראיה הייתה תוצאת המשפט משתנה לטובת הנאשם.
2. קיימות ראיות חדשות, שיכולות להביא לשינוי תוצאות המשפט לטובת הנאשם.
3. אדם אחר הורשע באותו המעשה.
4. נתעורר חשש ממשי שבהרשעה המקורית נגרם עיוות דין.

ד. חשיבות המוסד של משפט החוזר;

כמפורט לעיל, המקרים המזעזעים של אנשים שחירותם נשללה לשנים ארוכות על לא עוול בכפם מלמדים על חשיבות האפשרות לתיקון הפגמים במערכת האכיפה והמשפט. בישראל, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה מתנגדים באופן מסורתי לקיום משפטים חוזרים, ובית המשפט העליון אף קיבל את עמדתם ודחה את הבקשות למשפטים חוזרים.

ברם, לאחרונה, מסתמנת מגמה של שינוי חיובי מסוים, עם קבלת בקשתם של המורשעים בפרשת הילד דני כץ ובקשתו של עמוס ברנס, וכן בפרשה הידועה כ פרשת מע"צ, שבה הפרקליטות הסכימה למשפט חוזר וחזרה בה מן האישום.

לאחרונה אף עלה מספר הבקשות המוגשות לקיום משפט חוזר. ולראיה, הסניגוריה הציבורית פרסמה בימים אלה כי היא מקבלת מידי שנה בין 20 ל-50 פניות מעבריינים מורשעים, בבקשה שתבחן את תיקיהם ותסכים לייצגם בבקשה למשפט חוזר.

ה. המצב הרצוי- מאבק בלתי מתפשר של נאשמים חפים מפשע;

זה המקום לציין, כי מציאות של הכחשה גורפת באשר לטעויות משפטיות הקשורות בהרשעת נאשמים חפים מפשע, היא זו היכולה לפגוע בתדמית ובאמון הניתן למערכת המשפט הישראלית, וכי דווקא תיקון של עיוות דין, שהתבצע לנאשם כלשהו, יכול לתרום לאמון הציבור במערכת המשפט הישראלי, שאיננה חפה מטעויות משפטיות הקשורות בחירותם של נאשמים.

לפיכך, מן הראוי שיוקם במדינתנו, מנגנון פרטי וחיצוני שאיננו תלוי כהוא זה במוסד התביעה הכללית, המאפשר לכל נאשם שהורשע בדין לקבל כל חומר שברשות המדינה הנוגע לעניינו, וזאת על מנת שאותו נאשם יוכל לקבל ולהוכיח באמצעות אותו חומר/ראיה, הן באמצעות חוות דעת משפטית והן בכל דרך אחרת כי ההרשעה שנתקבלה בעניינו הינה הרשעת שווא.

מן הראוי, שנאשמים העומדים על חפותם, יגישו לבית המשפט העליון בקשות למשפט חוזר, תוך שימוש תדיר בחוות דעת פורנזיות (מדעיות) וזאת כחלק ממאבק בלתי מתפשר בהרשעתם. כפי שאירע בארה"ב חוות הדעת פורנזיות, יכולות להוביל הן לקבלת משפט חוזר, והן לזיכוי של נאשמים שהורשעו על לא עוול בכפם אודות לבדיקות DNA , ו/או אודות לגילוי ממצא חדש הנוגע לזירת העבירה כגון: טביעות אצבע, מרחק ירי, סימני מתכת וכו'.

לפסקי דין המאוזכרים במאמר:

• מ"ח 3032/99 ברנס נ' מדינת ישראל

*עו"ד ניר יסלוביץ עוסק במשפט פלילי, ובעל ניסיון בהגשת בקשות למשפט חוזר.

**כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין