שני הנאשמים – שאחד מהם שהה במעצר בית למעלה מ-500 ימים – נעצרו בחשד לזריקת רימון. המשטרה הפעילה מדובב בכלא, אך במשך זמן רב אף אחד לא טרח להאזין להקלטות או לתמלל אותן. ביהמ"ש המחוזי קיבל את התביעה לפיצויים לאחר שכתבי האישום בוטלו.
בשנת 2008 נשמע בחצות הלילה פיצוץ עז בתחנת הדלק "גל" שבכפר "ינוח". האיש שעבד באותו לילה מסר כי ראה רכב ובו שני אנשים, כשבשלב מסוים אחד מהם השליך לעבר התחנה רימון הלם שהתפוצץ ועשה נזק רב. מספר ימים לאחר מכן נעצרו שני חשודים.
לייעוץ בנושאי נזיקין:
פני ל-עו"ד דיני נזיקין
המשטרה הפעילה מדובב בתא המעצר של אחד מהם. מעצרם של השניים הוארך מעת לעת, ובאוגוסט 2008 הוגשו נגדם כתבי אישום, אך בסופו של דבר המדינה חזרה בה מהם, לאחר ששמעה את ההקלטות שבהן נחשף פיתוי פסול של המדובב.
אלא שעד שהמדינה חזרה בה, אחד התובעים שהה 37 ימים במעצר ו-501 ימים במעצר בית, ואילו השני שהה 30 ימים במעצר וכ-120 ימים במעצר בית.
השניים הגישו בביהמ"ש המחוזי בחיפה תביעה לפיצויים בסך ששה מיליון שקל.
התובעים טענו כי רשויות האכיפה התרשלו לכל אורך הדרך – הן בניהול החקירה והן בנקיטת ההליכים המשפטיים נגדם, שגרמו להם לנזקים שונים אשר התבטאו, בין השאר, בשלילת חירותם, ובפגיעה בשמם הטוב, ברכושם ובכושר השתכרותם.
לטענתם, התובע מסר הודאת שווא בעקבות פיתוי פסול מצד הסוכן-המדובב. כמו כן, המשטרה לא סיפקה להגנה את חומר החקירה במלואו ולא המציאה את תמלילי החקירות ואת תמלילי השיחה שבין התובע למדובב.
לדבריהם, המשטרה והפרקליטות לא האזינו לקלטות מתא המעצר בטרם הגשת כתבי האישום, ולא המתינו לקבלת התמלילים, כך שלא יכלו לדעת שהדברים שמסר המדובב מופרכים.
המדינה הכחישה את כל הטענות. לשיטתה, ההליך שניהלה נגד התובעים לא היה רשלני, שכן הם נעצרו בהתבסס על ראיות שסיפקו חשד סביר לביצוע העבירות, וההחלטות על מעצרם אושרו שוב ושוב על ידי בתי המשפט.
המדינה טענה כי לבסוף העדיפה, לפנים משורת הדין, לחזור בה מכתב האישום בשל "השינוי במצב המשפטי" בעניין קבילות הודאות הנאשם. בנוסף, לעמדתה, גם אם נפלו פגמים בהליך, הם זניחים. לחילופין, נטען כי התובעים לא הוכיחו שנגרם להם נזק.
סוף סוף
השופט ד"ר מנחם רניאל קיבל את התביעה חלקית. השופט דחה חלק ניכר מטענות התובעים, אך יחד עם זאת קבע שהמשטרה התרשלה, שכן היא הייתה צריכה לשמוע את ההקלטות ולתמלל אותן, ולהגיע תוך זמן סביר למסקנה שעל המדינה לחזור בה מכתב האישום.
בהקשר זה, השופט דחה את הטענה בדבר "שינוי במצב המשפטי", והסביר כי לא התרחש שום שינוי, אלא המדינה חזרה מכתב האישום לאחר שניאותה, סוף סוף, לתמלל את כל הקלטות, וגילתה מה נאמר בהן.
עם זאת, השופט הבהיר שהמדינה התרשלה רק לאחר כתבי האישום ולא בעצם הגשתם או בהפעלת המדובב.
לעניין הנזק, השופט דחה טענות רבות של התובעים בדבר נזקים שונים, ואף דחה את בקשתם לפיצוי עונשי (פיצוי גבוה יותר מהנזק שהוכח), כשקבע כי בענייננו מדובר ברשלנות רגילה שאינה מצדיק פיצוי עונשי.
בסיכומו של דבר, השופט חייב את המדינה לשלם לתובע הראשון פיצוי בסך כ-170,000 שקל בגין אובדן השתכרות ועוגמת נפש, ועוד 78,000 דולר על חלק משכר טרחת עוה"ד שייצג אותם בהליך הפלילי. לתובע השני נפסק פיצוי של 68,000 שקל.
בנוסף, המדינה חויבה בהוצאות בסך 47,200 שקל.
* עו"ד יעקב לביא עוסק בדיני נזיקין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין