מסעדת "הקדרים" בחיפה קיבלה ב-2010 מתאגיד המים דרישה לתשלום אגרות חיבור למים וביוב. השופט קבע שהדרישה לא חוקית שעה שהמבנה קיים ופעיל עשרות שנים.
מסעדת "הקדרים" שליד חוף הים בחיפה ושלושת בעליה הגישו לפני כ-3 שנים תביעה נגד "מי כרמל" – תאגיד המים והביוב החיפאי.
לייעוץ בתחום:
עורך דין מיסוי עירוני
התובעים סיפרו כי המסעדה פועלת במבנה שהוקם על ידי אבי המשפחה עוד לפני קום המדינה. לדבריהם, בשנת 2010 פנו לעיריית חיפה בבקשה לקבל רישיון עסק למסעדה. הם קיבלו את כל האישורים למעט אישור תכנוני בטענה כי אין להם היתר בנייה.
לדברי התובעים, נציגי העירייה אמרו להם כי כתנאי לקבלת היתר בניה עליהם לשלם אגרות והיטלים בסכומי עתק. ואכן, זמן לא רב לאחר מכן הם קיבלו מהנתבעת דרישת תשלום הכוללת "אגרת הנחת צינורות מים" ו-"היטל ביוב" בסכום כולל של כמעט מיליון שקל.
לטענת התובעים, דרישות התשלום חסרות בסיס. לדבריהם, הביבים המשרתים את המבנה הונחו לפני עשרות שנים ובזמנו העירייה גבתה מהם את מלוא היטל הביוב. בנסיבות אלה, הדרישה לשלם היטל נוסף, שעה שלא הותקן קו ביוב חדש, אינה חוקית ותביא להתעשרות שלא כדין של הנתבעת. בדומה, הדרישה ל"אגרת הנחת צינורות" כשלא הותקן קו מים חדש גם היא אינה חוקית.
התובעים הוסיפו כי מכל מקום דרישת התשלום התיישנה שכן עבודות הנחת תשתית הביוב והמים בוצעו בשנות ב-80.
הנתבעת טענה מנגד כי על התובעים לשלם את ההיטלים בדומה לכל צרכן הנדרש לשלם את חלקו עבור הקמת תשתית. לדבריה, היא מבצעת עבודות נרחבות לפיתוח תשתיות המים והביוב העירוניות, חלקן בזיקה אל מבנה המסעדה, וההיטלים נועדו לממן אותן. עבודות אלה, הוסיפה הנתבעת, הביאו לשיפור התשתיות ותרמו לשגשוג המסעדה.
לעניין ההתיישנות ציינה הנתבעת כי טענה זו לא יכולה להישמע מפי תובע שבנה ללא היתר.
דרישות התשלום התיישנו
השופט אפרים צ'יזיק מבית משפט השלום בחיפה קיבל את טענת התובעים כי התשלומים הנדרשים לשם התחברות המבנה לתשתיות העירוניות כבר שולמו על ידם בשנות ב-80.
הוא הדגיש כי מטרת "היטל הביוב" הוא השתתפות במימון התקנת מערכת ביוב, והכלל הוא שאין לגבות היטלים על שטח שלגביו כבר נגבו היטלים בעבר. חריג לכלל זה הוא מקרה בו מתבצעת בנייה נוספת, אך הנתבעת לא הוכיחה כל בנייה חדשה או תוספת בנייה ביחס למסעדה.
בדומה קבע השופט כי אין בסיס לדרישת אגרת הצינורות שכן מבנה המסעדה לא הורחב וכל העבודות להנחת צינורות המים המשרתות את הנכס הסתיימו מזמן.
השופט התייחס לטענת ההתיישנות וקיבל אותה לגופה. לעניין זה הסביר השופט כי אין מקום להשאיר את האזרח חשוף בפני סיכון של תביעה, גם כשמדובר בהליך גבייה מינהלי של אגרות והיטלי פיתוח.
כך גם דחה השופט את טענת הנתבעת לפיה יש לקבוע את מועד שיגור הדרישה לתשלום, כמועד שבו התגבש החיוב ואשר ממנו מתחיל מרוץ תקופת ההתיישנות. השופט הבהיר כי קבלת טענה זו של הרשות, עלולה להעניק לה כלי מלאכותי לתמרן את מועד הדרישה לתשלום כך שחיובים ותביעות יוטלו שנים רבות לאחר מועד ביצוע העבודות.
לנוכח זאת קבע השופט כי מרוץ תקופת ההתיישנות התחיל במועד התגבשות החיוב, שהוא מועד תחילת ביצוע עבודות התשתית בשנות ה-80.
בנסיבות אלה פסק השופט כי דרישות התשלום בלתי סבירות ואינן חוקיות ולכן – בטלות. הנתבעת חויבה בהוצאות ושכ"ט של 12,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד גסאן חורי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד רועי לנדאו ואח'
* עורך דין ראובן גוברין עוסק במיסוי עירוני
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין