חולה כליות שעבר השתלת כליה ביקש לקבוע לו אחוזי נכות כדי שיוכל ליהנות מפטור ממס הכנסה. אלא שמבחינת הוועדה הרפואית של מס הכנסה, מרגע שקיבל כליה – הוא נחשב לאדם בריא. בית הדין הורה לוועדה רפואית בהרכב אחר לבדוק את העניין מחדש.
האיש ששתי כליותיו נכרתו והושתלה בגופו כליה חדשה, פנה ב-2010 למס הכנסה וביקש שייקבעו לו אחוזי נכות כדי לחשב את הפטור המגיע לו ממס הכנסה, בהתאם להטבות המס הניתנות לנכים בעלי 90% נכות ומעלה.
ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לו נכות זמנית בשיעור 100% לשנתיים, שבהמשך הפכה לנכות צמיתה, מה שהביא לכך שהאיש קיבל זכאות לפטור מלא ממס.
לבירור זכאותכם להטבות מס:
פנו ל-עו"ד מיסים
אלא שמס הכנסה החליט לערור על קביעת הוועדה, ובאוגוסט 2012, הוועדה רפואית לעררים נענתה לערר והפחיתה את אחוזי הנכות של האיש ל- 83% בלבד, תוך שסירבה לקבוע לו אחוזי נכות על כריתות הכליה. התוצאה הייתה שזכאותו לפטור נשללה.
האיש פנה לעזרתו של בית הדין האזורי לעבודה, שהורה לוועדה הרפואית לבחון את המקרה מחדש ולנמק מדוע החליטה שלא לקבוע לתובע נכות על כריתות הכליה.
הוועדה התכנסה מחדש, וביוני 2014 העלתה את שיעור הנכות בחצי אחוז בלבד, תוך שציינה "ההגיון אומר שכליה מושתלת מחליפה את שתי הכליות כאילו לא נכרתה כליה".
בנוסף, הדגישה הוועדה כי נושא השתלת איברים כלל לא מופיע בספר הליקויים של ביטוח לאומי, המנחה אותה בבואה לקבוע דרגת נכות.
מכיוון שהתובע האמין שהוועדה לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין, הגיש נגדה ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
לדבריו, הטענה שהשתלת איברים אינה מופיעה בספר הליקויים אינה מצדיקה את דחיית בקשתו, מה גם שאין כל הגיון בכך שהוועדה משווה מצב של מושתל כליה למצב של אדם בריא בעל כליות מתפקדות.
המערער הדגיש את התכלית הסוציאלית שבמתן פטור ממס הכנסה לנכים וציין כי קביעת דרגת נכות במקרה של השתלה, במיוחד לאחר כריתת כליה, היא קביעה נפוצה ומקובלת בקרב גורמים רפואיים.
לדעתו, אין טעם להחזיר את העניין שוב לדיון באותה וועדה, שכבר גיבשה את דעתה בעניינו ולכן הוא ביקש שבית הדין יקבע לו את אחוזי הנכות.
מס הכנסה ביקש לדחות את הערעור. לדבריו, הוועדות הרפואיות שלו קיבלו מהמחוקק סמכות לפעול על פי שיקול דעתן הרפואי העצמאי, וקביעת דרגת נכות היא שאלה רפואית, שלבית הדין אין סמכות להתערב בה.
בנוסף, ציין מס הכנסה שיש להתייחס למושתל כליה כמי ש"השיב את בריאותו".
בניגוד להנחיות
השופטת אירית הרמל הבהירה למס הכנסה כי אחת החובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים היא לנמק את החלטותיה באופן ברור ומפורש.
לדבריה, הוועדה לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין הקודם, ולא נימקה כמו שצריך ובמפורט מדוע לא העניקה למערער נכות עקב כריתת הכליה והנימוקים שכן הציגה אינם מספקים.
ואולם, השופט הסכימה שקביעת שיעור הנכות עצמה היא עניין רפואי שהיא לא מוסמכת לקבוע, ולכן היא החליטה כן להחזיר את עניינו של המערער לוועדה רפואית, אולם הורתה שהוועדה תתכנס בהרכב אחר לגמרי.
מס הכנסה חויב לשאת בהוצאות המערער בסך 4,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד צחי ביטון
- ב"כ המשיבה: עו"ד אורית בקרמן
* עו"ד איתי הכהן עוסק בתחום המיסים והסדרי גילוי מרצון
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין