אדם שרישיונו נשלל לשנתיים לאחר שנתפס נוהג תחת השפעת סמים ואלכוהול, ביקש לחשב את תקופת הפסילה מהיום בו הרישיון נלקח ממנו על ידי המשטרה ולא מהיום בו היה אמור להפקיד אותו במזכירות בית המשפט. עמדתו התקבלה, ורישיונו יחודש בקרוב.
בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה קבע כי תקופת ימי פסילת רישיון נהיגה בשל עבירת תעבורה תחושב מהיום בו הופקד במשטרת ישראל, ולא מהרגע שהועבר למזכירות בית המשפט, בשלב מאוחר יותר.
רישיונכם נשלל?
פנו ל-עורך דין תעבורה
לפני כחמש שנים נתפס הנאשם נוהג תחת השפעת אלכוהול וסם מסוכן. המשטרה לקחה ממנו את הרישיון במקום ושללה אותו ל-30 יום.
בהליך הפלילי שהתנהל נגדו לאחר מכן בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה, נשלל רישיונו לתקופה של 24 חודשים, תוך שהובהר לנאשם שתקופת הפסילה תחושב ממועד הפקדת הרישיון במזכירות בית המשפט. אלא שהרישיון של הנאשם הופקד במשטרה קודם לכן, ולכן הוא סבר כי אינו צריך לעשות דבר.
חלפו ארבע שנים מאז והרישיון עדיין לא הוחזר לנאשם. בשלב הזה הוא החליט להגיש תצהיר למזכירות בית המשפט, שישמש כאסמכתא להפקדת הרישיון.
כמה חודשים לאחר מכן, פנה האיש למשרד התחבורה בבקשה לחדש את רישיונו, אך שם נמסר לו כי הוא עדיין בשלילה. הוא ניסה לפנות גם למשרד הרישוי בטענה שתקופת הפסילה כבר הסתיימה, אך בקשתו נדחתה.
בנובמבר 2015 הגיש הנאשם עתירה מנהלית נגד המדינה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, בה דרש את חידוש הרישיון לאלתר.
לטענתו, יש לחשב את תקופת הפסילה מהיום בו הרישיון הופקד במשטרה, ומאז חלפו כבר שנים רבות.
לשיטת העותר, אדם שרישיונו הופקד במשטרה אינו חייב להגיש במקומו גם תצהיר חלופי לבית המשפט אחרי שנגזר דינו, שהרי מדובר באותה עבירה ובאותו הליך והרישיון לא אבד, אלא היה בידי המדינה.
האיש טען כי היה רשאי להניח שהמשטרה יידעה את רשות הרישוי על כך שהרישיון אצלה, והסביר שאת התצהיר החלופי מסר לבסוף רק מטעמי זהירות.
מנגד, ביקשה המדינה לדחות את העתירה בטענה שהעותר היה צריך להמציא למזכירות אישור על ההפקדה במשטרה. משלא עשה זאת, יש לחשב את תקופת הפסילה מהיום בו הגיש את התצהיר למזכירות בית המשפט.
זכאי לרישיון
השופטת אספרנצה אלון הבהירה כי החובה להפקיד רישיון חלופי בדמות תצהיר או אישור הפקדה חלה רק על מי שרישיונו נגנב או אבד ולחילופין על מי שרישיונו נפסל על-ידי המשטרה עקב עבירה אחרת, שונה מזו שנדונה בבית המשפט. במקרה הנוכחי, הפסילה שבית המשפט גזר על העותר נבעה מאותה עבירה שבגינה גם נלקח ממנו על ידי המשטרה.
כשמדובר בפסילה בגין אותה עבירה ואותו הליך – המחוקק בחר שלא לחייב אדם להפקיד או להמציא אישור הפקדה קודם של רישיונו למזכירות בית המשפט.
"מי שרישיונו נלקח ממנו במהלך חקירתו במשטרה, אינו דומה למי שרישיונו "אבד"; ואינו נחשב כמי שרישיונו הופקד בגין פסילה אחרת", כתבה השופטת. היא גם הדגישה את העובדה שהמשטרה מעולם לא החזירה את הרישיון לעותר, כך שלא היה אצלו וממילא לא יכול היה להשתמש בו.
מכאן, הסבירה השופטת שתקופת הפסילה חלפה כבר לפני כשנתיים, וקבעה שהעותר זכאי לקבל את רישיון הנהיגה שלו, בכפוף לדרישות משרד הרישוי.
- ב"כ העותר: עו"ד י. ון-דם
- ב"כ המשיבה: עו"ד מפרקליטות מחוז חיפה
* עורך דין שי גלעד עוסק בתעבורה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין