נקמנותה של עורכת דין, שהטרידה את המאהבת של בעלה, עומדת במרכזו של דיון משפטי מתמשך על הקשר הגורדי שבין חייהם הפרטיים של עורכי הדין לחייהם המקצועיים. עו"ד גלעד בלוי על ענייני מוסר ואתיקה.
נקמתה של עורכת-דין במאהבת של בעלה לא ידעה שובע: היא התקשרה אליה עשרות פעמים, הפגיזה את המייל והטלפון שלה במסרים בוטים, תלתה כרוזים הקוראים לבנות ישראל להישמר מפניה, ואף הכפישה אותה באוזני מעסיקיה, עד שהמאהבת פוטרה מעבודתה.
תלונתה של המאהבת ללשכת עורכי הדין הביאה לכך שעורכת הדין נשפטה, הורשעה בהתנהגות בלתי הולמת ונגזרו עליה שנת השעיה מן הלשכה וכן פיצוי למתלוננת בסכום של 5,000 שקל.
עורכת הדין, בטוחה בצדקת דרכה, ערערה לבית הדין המשמעתי הארצי. הערעור התקבל והיא זוכתה פה אחד, בנימוק שהתנהלותה נוגעת לחייה הפרטיים בלבד. אלא שאז הגיע תורה של לשכת עורכי הדין לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, שקיבל את הערעור, שב והרשיע את עורכת הדין ואף החמיר את עונשה ל-30 חודשי השעיה.
קלון או לא קלון?
עורך דין עובר עבירת משמעת אם חטא במעשה ש"אינו הולם את מקצוע עריכת הדין". האם גם מעשים שאין להם כל זיקה למקצוע, נכללים בהגדרה זו? ומהו היחס בין סמכות הלשכה להשעות עורך דין אם עבר עבירה שיש עמה קלון, לבין סמכותה להשעותו בשל התנהגות "פרטית" פסולה?
בשנת 1996 איחל עו"ד יורם שפטל לפעיל שמאל, שתיפול עליו קטיושה. המקרה הגיע עד לבית המשפט העליון, שזיכה אותו מעבירת משמעת. נקבע, שמעשהו אינו קשור למקצוע ודבריו זוכים להגנת חופש הביטוי. עם זאת, קבעו השופטים, יש בידי הלשכה הסמכות לדון עם עורך דין על עבירת משמעת בגין התנהגות "פרטית".
אין עוררין על כך שהתנהלותה של אותה עורכת דין נקמנית היא מכוערת, ומגיעה עד כדי עבירה פלילית. עם זאת, ברור שאין קשר בין התנהגותה זו לבין עבודתה כעורכת דין.
פגיעה במטה לחמה?
תחילה נזכיר, כי נגד עורכת הדין לא הוגש כתב אישום וגם לו היה מוגש, אין מדובר בעבירה שיש עמה קלון. כמו כן, ההתנהגות האמורה אינה מגלמת בתוכה יסודות של אי יושר - כגון משיכת צ'קים ללא כיסוי - ואינה בגדר מעילה באמון הלקוח. על כן, השאלה אם ראוי להעמיד עורך דין לדין משמעתי בגין התנהגות "פרטית", בעייתית וחמורה ככל שתהיה, מתעוררת כאן במלוא חריפותה.
ההשעיה עצמה - קרי, שלילת זכותו של אדם להרוויח את לחמו במקצועו - אף היא בעייתית. הדין המשמעתי אינו הכלי היחיד לטיפול בהתנהגות מכוערת כדוגמת זו שהפגינה עורכת הדין. המשפט הפלילי והאזרחי הם כלים רבי עוצמה, ועל כן נדמה שטוב תעשה הלשכה אם תנחה עצמה, כעניין שבעיקרון, לנהוג ריסון מירבי בעניין חייו הפרטיים של עורך הדין. ריסון זה אין משמעותו שהלשכה מסכינה עם התנהגות מכוערת או שזו מקובלת בעיניה, אלא רק שהיא מניחה את העניינים הללו מחוץ לחצר המשמעתית.
מקרים קשים יוצרים חוק רע
אנו מבקשים להאמין כי הנסיבות הקיצוניות במקרה זה, העולות מחומרת ההתבטאויות, מההטרדה הכפייתית ומהפרת הצו למניעת הטרדה, הן שהובילו להרשעה ולעונש. יתכן גם שהתנהלותה של עורכת הדין במהלך הדיון והתבטאויותיה בבקשות דחיה מרובות והמזלזלות בהליכים שננקטו נגדה השפיעו על חומרת העונש.
אלא שכידוע, מקרים קשים יוצרים חוק רע. יש לקוות שמערכת הסינון - הן של הלשכה והן של בתי הדין המשמעתיים - לא תיפגע לאור המקרה הזה ושהפעלת סנקציות משמעתיות בגינן של התנהגויות "פרטיות", שלא הובילה להרשעה בעבירת קלון, תיעשה במקרים חריגים בלבד.
לפסקי הדין המופיעים במאמר:
* הכותב הוא עו"ד העוסק בין היתר בתחום האתיקה המקצועית, דיני עבודה ומשפט פלילי.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
למדור: סדר דין אזרחי וראיות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין