ההורים הגיעו לארץ בשנה שעברה כדי לבחון אפשרות להשתקע כאן. בינואר השנה הם נפרדו והאם הגישה תביעה להחזרת הילדה לארצות הברית בהתאם לאמנת האג.
בני הזוג נישאו ב-2010. היא נוצרייה אמריקאית והוא יהודי ישראלי שגר בארצות הברית ב-14 השנים האחרונות. מאז נישואיהם גרו בני הזוג בניו יורק שבארצות הברית וב-2013 נולדה בתם היחידה.
כשהילדה הייתה כבת שנתיים הגיעה המשפחה לארץ במטרה לבחון אפשרות להשתקע כאן. למרבה הצער, מספר חודשים לאחר מכן התערערו היחסים והם נפרדו.
לפני כחצי שנה האם הגישה תביעה מכוח חוק אמנת האג להחזרת ילדים חטופים לבית המשפט למשפחה בתל אביב וביקשה להשיב את הילדה לארצות הברית. תביעתה נדחתה בחודש מאי השנה לאחר שבית המשפט הגיע למסקנה כי מרכז החיים של הילדה עבר לישראל.
האם ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לדבריה, היא ובעלה מעולם לא החליטו סופית כי יעברו לגור כאן. היא סיפרה כי נטלה עמה מזוודה אחת בלבד ורוב הרכוש נותר שם וגם דירתם בניו יורק הושכרה לתקופה קצרה בלבד. לטענתה, החודשים הספורים שבהם שהתה הילדה בארץ לא שינו את "מקום מגוריה הרגיל".
האב טען מנגד כי בני הזוג ביצעו מספר פעולות המעידות על כוונת השתקעות: הם רשמו את הילדה לגן לכל השנה ואף שילמו מקדמה לשנה הבאה; הם רכשו ביטוח בריאות; הם האריכו את תקופת ההשכרה של דירתם בניו יורק והמערערת החלה להתעניין בהשתלבות בעבודה ובקבלת ויזת שהייה בארץ.
שינוי מגורים לוקח זמן
השופטת יהודית שבח הסבירה כי עילת תביעה על פי החוק להחזרת ילדים חטופים נוצרת כשהמעבר למדינה אחרת שינה את מקום מגוריו הרגיל של הילד ובכך הפר את זכויות המשמורת של ההורה השני. ההליך לפי חוק זה מיועד להעניק להורה שילדו נחטף "עזרה ראשונה" ולהשיב את הסטאטוס קוו – לשמר את המצב שהיה לפני המשבר.
לדבריה, אין מחלוקת שלפני הגעת המשפחה לארץ באוקטובר 2015 מקום המגורים הרגיל של הקטינה היה בארצות הברית והיא לא השתכנעה כי בפרק הזמן הקצר שעבר מאז חל מהפך במקום מגוריה.
השופטת כתבה כי אמנם הצדדים רשמו את בתם לגן בישראל אך אין לראות בכך נתון דרמטי המשנה את "מסד הנתונים" של הילדה ומלמד על כוונת השתקעות. היא הוסיפה כי דווקא העובדה שהם רשמו אותה לגן "דוברי אנגלית" מלמדת על כוונה מיוחדת לשמר מצב קיים.
השופטת הוסיפה כי גם מבחינה תעסוקתית, שני בני הזוג לא השתלבו בארץ בעבודה ארוכת טווח והמערערת התעניינה דווקא בעבודות קצרות מועד, שניתן להתנתק מהן בקלות. השופטת הדגישה בעיקר את מימד הזמן וציינה כי שינוי מגורים אינו מתרחש "כהרף עין" והזמן הקצר שחלף מאז הגעת המשפחה ועד פרוץ המשבר בין בני הזוג תומך בעמדת המערערת.
על בסיס נתונים אלה ואחרים קבעה השופטת כי כשפרץ המשבר בין בני הזוג, הם היו עדיין בעיצומה של ההתלבטות ועדיין לא קיבלו החלטה מגובשת להישאר כאן. לפיכך היא קיבלה את הערעור והורתה על החזרת הילדה לארצות הברית. האב חויב בהוצאות של 20,000 שקל.
סגן הנשיא יצחק ענבר הצטרף לפסק הדין. השופט שאול שוחט סבר בדעת מיעוט כי יש לדחות את הערעור. הוא הסביר כי בתביעות לפי האמנה "הקטין הוא במרכז ולא הוריו וההתלבטויות שלהם" ויש לראות ברישום הילדה לגן ובפעולות אחרות כמעידות על כוונה משותפת להעתיק לכאן את מגורי הקבע.
- ב"כ המערערת: עו"ד אדווין פרידמן, עו"ד ענת קדמי
- ב"כ המשיב: עו"ד רונן אליהו, עו"ד הדס זליקוביץ, עו"ד שמואל מורן
* עורך דין איליה וייסברג עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין