מקרה ראשון מסוגו: לפני כשבוע הפך העליון החלטה של שתי ערכאות קודמות, וברוב של ארבעה שופטים מול אחד, קיבל ערעור של אלמנת חלל צה"ל ואסר על הוריו להפרות את זרעו אצל אישה אחרת.
המנוח נהרג בשנת 2004 בתאונת דרכים שאירעה במהלך שירות מילואים. הוא היה בן 28 במותו, שלושה חודשים בלבד לאחר נישואיו. סמוך לאחר מותו, נשאב זרעו של המנוח בהסכמת אלמנתו ובעידוד הוריו, והוקפא ב-19 מבחנות, המאוכסנות עד היום בבית החולים שיבא-תל השומר.
מאז מותו, פעם אחר פעם, ביקשו ההורים מכלתם להקים לבנם זרע, אלא שזו התלבטה רבות בעניין, עד שבשלב כלשהו קשרה את חייה עם אחר ונולדו להם שני ילדים.
בשנת 2013, לאחר שההורים הבינו כי כלתם לשעבר אינה מעוניינת להרות מזרע בנם, הם הגישו תביעה בבית המשפט למשפחה בפתח תקווה בבקשה להצהיר כי הם הבעלים של מחצית המבחנות עם זרע בנם ורשאים להשתמש בו כדי להפרות אישה אחרת.
התביעה הוגשה נגד האלמנה, היועץ המשפטי לממשלה ובית החולים שיבא, ובמסגרתה ההורים ניסו להוכיח כי בנם כמהּ לילדים ובנסיבות כאלה היה רוצה להפרות את זרעו גם אצל אישה אחרת.
היועמ"ש התנגד לתביעה וטען כי בהתאם להנחיות משנת 2003, רק לבת הזוג של המנוח יש מעמד בכל הנוגע לשימוש בזרע שניטל מהמנוח. אלמנת המנוח הוסיפה כי רצונו היה להביא עמה ילדים במסגרת התא המשפחתי והמנוח לא היה מסכים לעשות זאת עם אישה זרה.
בית המשפט נדרש לדון בסיטואציה הרגישה שהונחה לפתחו, ולאחר שבחן את מכלול הטענות והראיות, החליט לקבל את תביעת ההורים. נקבע כי להנחיות היועמ"ש אין תוקף משפטי מחייב והן אינן חלות כאשר בת הזוג לא מעוניינת להרות מזרע המנוח. במצב זה, נקבע, ההורים הם אלו שמייצגים נאמנה את רצונו המשוער.
על פסק דין זה הגישה האלמנה ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד אך גם שם הוחלט לאמץ את עמדת ההורים, וכך הגיעה הסוגיה להרכב מורחב של חמישה שופטי בית המשפט העליון – אסתר חיות, יורם דנציגר, יצחק עמית, מני מזוז וחנן מלצר.
לא עומדים בקצב
בפסק הדין שניתן בשבוע שעבר הוחלט ברוב דעות לקבל את ערעור האלמנה.
השופטת אסתר חיות כתבה בפתח הכרעתה כי זהו מקרה ראשון מסוגו בישראל וטרם הוסדרה לגביו חקיקה מנחה, מה שמעיד על כך ש"המשפט אינו משיג את קצב החיים".
בניגוד לבתי המשפט הקודמים, השופטת חיות הסבירה בפסק דין ארוך ומפורט שיש לראות בהנחיות היועמ"ש אמת מידה מנחה שלפיה יש לפעול בהתאם לרצון המשוער של המנוח.
"מודל הרצון המשוער", הוסיפה השופטת, קובע כי בת זוגו של המנוח בעת פטירתו אמונה על הבעת רצונו בשאלת הבאת ילדים מזרעו, אלא במקרים חריגים שבהם הוכח אחרת, כמו למשל כאשר שהיחסים בין בני הזוג היו עכורים.
אלא שבמקרה הזה ההורים לא הוכיחו אחרת, ועל כן, גם אם בלב כבד, אין לאפשר להם להשתמש בזרעו של בנם.
קביעה זו אושרה בידי שלושה שופטים נוספים, אל מול דעת המיעוט של השופט חנן מלצר שסבר כי הנחיות היועמ"ש אינם מחייבות, ומניתוח מעמיק של מקורות המשפט שונים סבר כי יש לפסוק לטובת ההורים. וכך, ברוב של ארבעה מול אחד – נסתם הגולל על הפרשה.
- ב"כ המערערת: עו"ד דיינה הר-אבן
- ב"כ המשיבים: עו"ד עו"ד דורית ארבל ועו"ד רות גורדין
*עו"ד גרי ספייסר עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין